הדרך לאגדיר ירידה מההרים לחוף האוקינוס האטלנטי
---
הדרך לאגדיר ירידה מההרים לחוף האוקינוס האטלנטי.
אגאדיר היא עיר גדולה במערב מרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי ובחוף המרכזי של מרוקו. היא עיר הבירה של מחוז אגאדיר- אידה ,ושל הסוס-מאסה-דראה, האזור הכלכלי 508 קילומטר מדרום לקזבלנקה, ו- 173 קילומטר דרומית לאסוואריה ו – 235 קילומטר דרומית-מערבי למרקש.
משבר אגאדיר היה ב-1911. המשבר פרץ בין גרמניה לצרפת לאחר עגינתה של אוניית הצי הגרמני ("פנתר") ופריקתם של חיילים גרמניים אשר לטענתם הגיעו "להגן על תושביה הגרמנים של העיר". המשבר פרץ למעשה על רקע המאבק בין האימפריה הגרמנית לבין האימפריה הצרפתית באותם ימים. הגרמנו-פרוסים ערערו על אחיזתה של צרפת במרוקו. מאוחר יותר הביא המשבר לפרוטקטורט (מדינת חסות) צרפתית במרוקו, שהיווה הכרה רשמית בשלטון הצרפתי במדינה. ב-1960 הרסה רעידת אדמה את מרביתו של מרכז העיר ההיסטורי של אגדיר וגרמה ל-15,000 קורבנות. לאחר שיקומה,הפכה העיר למרכז שוקק של תיירות ומסחר בממלכה המרוקאית.
אגאדיר היא עיר גדולה במערב מרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי ובחוף המרכזי של מרוקו. היא עיר הבירה של מחוז אגאדיר- אידה ושל הסוס-מאסה-דראה, האזור הכלכלי 508 קילומטר מדרום לקזבלנקה, ו- 173 קילומטר דרומית לאסוואריה ו – 235 קילומטר דרומית-מערבי למרקש.
בעיר חיים למעלה מ- 600 אלף תושבים. אגדיר ידועה במיוחד באקלים החם שלה, אקלים המושך תיירים צפון-אירופאים במהלך החורף. רוב תושביה מדברים ברברית כשפת אם.
העיר אגדיר הוקמה ב – 1505 על ידי הפורטוגזים כעיר נמל, בשם "סנטה קרוז דו קאבו דה גוּאֶה" כחלק משרשרת מבצרים ותחנות סחר לאורך נתיב המסחר הימי המקיף את אפריקה. העיר ננטשה ב-1541. בסוף המאה ה-16 הוקמה הקסבה של העיר, ומאז היא שגשגה לפחות מאתיים שנה. בשנים אלו שגשגה גם הקהילה היהודית בעיר, עד אשר גורשה בתחילת המאה ה-18. היהודים חזרו לאגאדיר בתחילת המאה ה-20 ומאז נותרה בעיר קהילה קטנה. זכויות ל- ויקיפדיה
---
האוקינוס האטלנטי
---
----
המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8 א' ,חלק 8 ב',חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 11 א',חלק 12,חלק 13,חלק 14,חלק 15,חלק 16,חלק 17,חלק 18,חלק 19,חלק 20,חלק 21,חלק 22,חלק 23,חלק 24,חלק 25,חלק 26,חלק 27,חלק 28,חלק 29,חלק 30,חלק 31. חלק 32,חלק 33,