חלק שלישי של הטיול להרי הרוקיס ואלסקה 14.08.2003 תוספות לפרק ראשון ושני הקודמים.
פסל עץ, העולם, המוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר
אגם מורין
המשך הטיול, על ספינת הפרינסס. אחת מני רבות שמשייטות מסביב לעולם ונגישות לכיסאות גלגלים. יש צורך להזמין מקום כשנה מראש, כמות החדרים מוגבלת והביקוש גדול.
הספינה עצמה היא מלון 10 כוכבים. 17 קומות, המון מעליות רחבות, חדר כושר, בריכה ג`קוזי נגיש, אולמות למופעים, ריקודים ומוזיקה, תערוכות קזינו חנויות ומה לא?
יש ארוחות בשעות קבועות בשתי משמרות, ניתן להזמין יום מראש מנות מיוחדות, מידי יום אוכל בנוסח מדינה שונה. פשוט מדהים ובשפע. בסיפון (קומה) 14 יש מזנון פתוח 24 שעות ביממה עם שפע של מטעמים שאין להתבייש בהם. סוגים מגוונים מאוד, מתוקים, גלידות, בשרים, דגים, כריכים לחמים גבינות עוגות, פירות ועוד. קפה תה מיצים חופשי כל אחד יכול להשביע את הרעב ללא הגבלה. מאחר והיינו חבורה די גדולה, קבענו מראש פגישות בסיפון 14 לספר את חוויות היום ועוד. לאחר המופעים שכללו הצגות, מחזות זמר ועוד מידי ערב, ריקודים ברחבת הריקודים עד 12 בלילה מידי ערב, לצלילי מוזיקה שמשתנה.
אלק
אלק
זנב לבן
אלק נח
דב גריזלי מטווח קטן מה הארות חשובות.
המינוסים היחידים בספינה הם, השטיחים שמרצפים את הפרוזדורים והמעברים מהספינה אל הסיפון החיצוני. צריך עזרה במעבר. הדלתות סגורות למנוע חדירת רוח ומים מהסיפון. עם עלייתנו לספינה, קבלנו כרטיס מיוחד למעבר חופשי ביציאות מהספינה וחזרה לאחר הצגת חד פעמית של הדרכון. הכרטיס משמש עלייה אל הספינה. חסך המון זמן בעליה אל הספינה לאחר הטיולים שנערכו מידי יום בהתחשב בכמות הנוסעים הגדולה. אל הספינה מוביל מסלול משופע, או מדרגות בחלק מהמקומות, מי שמעלה את הכיסאות אל הספינה הם אנשים מנוסים שיודעים את עבודתם. הכל נעשה בנחת, ללא דוחק ואחרים.
כל הנוסעים מטופלים בצורה יוצאת מן הכלל. ישנן משפחות שלמות שחוגגות ארועים על הספינה, ימי הולדת חתונות, ואחרים. (ניתן לשאול כיסאות גלגלים על הספינה) אורכה גדול מאוד כן המרחקים ממקום למקום. לבוש, חובה על הגברים להביא חליפות (בלק טאי). נשים, שמלות ערב. בגדים למספר ארוחות ערב המהודרות. הספינה משייטת בלילה ועוגנת בבוקר בנמל יעד. לאחר ארוחת בוקר, מי שרוצה יורד לטיול שבחר ממגוון ההצעות שיש במקום עגינת הספינה. המבחר גדול וקשה לבחור, לא ניתן להספיק הכל.
מי שלא רוצה לטייל, נשאר להתפנק על הספינה.
כך מתחיל שיט בן שבעה ימים מוונקובר לאנקוראז. עלינו אל הספינה בוונקובר. ג`ונו הייתה מקום העגינה הראשונה של הספינה. ירדנו לסיור בעיר. ההיסטוריה של העיר מתחדשת בסוף המאה ה-19 עם תחילת הבהלה לזהב. נהרו אל העיר אנשים רבים שהגיעו למצוא את האושר אל הזהב. רחובות נחמדים, פאבים מסעדות קטנות ועוד פזורים בכל מקום.
בקרנו בחוות גידול דגי סלמון. קבלנו הסבר מקיף על גידול הדגים, מיון הדגים,וסיפור מאלף על יצוא של כ-150 מליון דגים בשנה. ביקרנו באקווריום הנמצא במקום. משם נסענו לחוות את קרחון מנדייל. קרחון מנדייל נגיש בהחלט בחלקו, זה הוא הקרחון הגדול בעולם.
יש במקום מספר רב של אוטובוסים עם מעלונים הידראוליים כמו גם רציף עץ למנוע החלקה בירידה מהאוטובוס. חובה להזמין מקום מראש. רצוי להזמין שעה נוחה לכם. עלינו לאוטובוס הגבוה בעל גלגלי ענק, והנהג הצחיק אותנו עד דמעות בבדיחות ענייניות. כאשר נמצאים למעלה על הרכס והקרחון למטה לא רואים את האוטובוסים שמגיעים מלמטה עקב השיפוע התלול מאוד. אל חשש, הנהגים מנוסים מאוד וכאשר עוברים את הירידה הראשונה רואים שזה בכלל לא נורא, אשליה אופטית. לאחר כמה מטרים, שוטפים האוטובוסים את הגלגלים בתוך שלוליות ענקיות של מים כדי לא ללכלך את השלג הלבן, למרות שבחלק מהזמן ירד שלג, לא היה קר. מדהים לעמוד עם כסא גלגלים על קרחון ענק שכזה. לא רואים את קצהו וגם ממעוף ציפור קשה לתאר את הגודל. 16,000 ק"מ לאורך וכמה אלפי ק"מ ברוחב. עומק כ- 300 מטר. ראו תמונות מצורפות. החוויה מהממת. באמצע הסיור על הקרחון ירד שלג שהתחלף בגשם, לפתע, התבהרו השמים והשמש יצאה החוצה. ההרגשה הייתה נפלאה. אין חשש מצמיגים עם אויר. הם עומדים בתהפוכות מזג האוויר. חוויה שאסור להפסיד. הרכב הראשון שירד אל הקרחון לפני שנים היה רכב עם שרשראות מתכת כמו של טנק. הרכב ניצב כמוזיאון חי לצד הקדמה. הסיור עורך כ-שלוש שעות.
יורדים באוטובוס המיוחד אל קרחון מנדיל
גם כיסאות הגלגלים היו על הקרחון מי שיכול, לא לוותר על טיסה מעל לקרחונים, יש במבנה ההזמנות וההרשמות כסא הידראולי, עוברים לשבת עליו כאשר כסא הגלגלים נשאר מאחור. המלווה מעלה את הכסא לגובה מושב ההליקופטר או מטוס אחר, 4 מושבים או יותר, עוברים עם דחיפה קלה ונמצאים במסוק. עלינו 4 אנשים ונוסף טייס נחמד מאוד. הוא הטיס אותנו מעל הקרחון הענק. הצבעים שמשתנים על הקרחון מתחלפים. פעם צבע לבן, פעם כחול עמוק, תכלת חום ועוד. ראו התמונות המצורפות. חלק מהסיור היה מעונן, זה לא הפריע להרגיש את העוצמה הנובעת מהקרחון ויופיו. למזלנו, השמש מציצה מבעד לעננים והמראה מהמם. באחת הנקודות, נוחת המסוק על הקרח בנחיתה רכה. ארבעה מהנוסעים יורדים אל הקרח עטופים במגפיים מיוחדים וחליפה להגנה מהקור ועוד. הכל כחול או לבן מסביב. מההסבר שקבלנו, הכחול העמוק היא השתקפות האור במרווח בין הקרחונים. החבורה החליטה לסייע גם לי לרדת ולו לרגע להרגיש את הקרח. הייתה לי חליפה אבל לא היו לי מגפים. הטייס וחברים העמידו אותי על הקרח כאשר הם תומכים בי מכל צד. ההרגשה הייתה מדהימה.
במסוק
היה קשה לחזור אל המושב במסוק אבל המאמץ היה שווה. הטיסה נמשכת כשעה. ואנחנו שואפים את המראה פנימה. זו אחת החוויות החזקות שחוויתי בטיולי הרבים. לא זול אבל חוויה מהממת שלא תשכח לעולם.
הרכבל
משם אנחנו נוסעים אל עבר הר רוברטס המתנשא לגובה 1800 רגל.
הרכבל שמוביל אל ההר ,למטה הספינות אנו עולים אל ההר ברכבל נגיש. הנוף הנשקף מההר מדהים. יש במקום חנויות למזכרות, מסעדה ומרכז יצירה של חרטים בעץ ובכסף. חלק מהקבוצה נסע אל קאטאמרן חדיש שהותאם במיוחד לשייט לצפייה בלווייתנים. לאחר יום גדוש, אנחנו חוזרים לספינה. התארגנות לארוחת ערב עם קפטן הספינה. ארוחה המחייבת תלבושת מתאימה. השמלות שהיו שם והחליפות, נלקחו ממש מתצוגות אופנה מפוארת כמו גם התכשיטים. אנחנו היינו לבושים סולידי עם מה שיש לנו.
הארוחה היתה מפוארת, תפריט מורכב ממנות רבות וגדושות, כל אחד יכול לקבל כמעט כל מה שרוצה וכמה שרוצה. למעט יין ומשקאות קלים שעולים כסף. לאחר החלפת חוויות בסיפון 14 פרשנו בשעות הקטנות ללינת לילה. השקמה מקדמת, לקראת יציאה לטיול השני.
קיציקאן,עיר די גדולה באזור. אנחנו פנינו אל כפר מקומי נחמד. סיירנו במרכז פיסול וחריטה בעץ. יצירות שקשה לתאר במילים את היופי האוטנטי של היצירות. לוקח כ- שלוש עד חמש שנים ללמוד את מלאכת הפיסול בעץ. המקום משמש לעליה לרגל לפסלים וחרטי עץ. משם פנינו למופע פולקלור מקומי שכלל ריקודים מקומיים עתיקים מלווים בתזמורת כלי נגינה מקומיים. מכאן ערכנו סיור בעיר קיציקאן הציורית. שבנו אל הספינה לאחר יום מלא בחוויות. בקרנו בבריכת השחייה, משם עברנו אל הגאקוזי הנגיש, לאחר מנוחה קצרה הלכנו לטייל בחנויות הפטורות ממכס,
ישבנו על הסיפון הענק כאשר מצד אחד ריחות מנגל מגיעים אלינו, ומצד שני נוף מהמם של הדרך. ראוי לציון שכמות האנשים הגדולה על הספינה, לא קלקלה את ההנאה.
ארוחת הערב הפעם הייתה בסגנון איטלקי. המלצרים לבושים בהתאם והאוכל חבל"ז. בערב, מחזמר, אחריו, ריקודים לצלילי תזמורת מהממת. הספינה החלה בהמשך מסעה הפעם אל סקאגוואי. סקאגוואי
בבוקר לאחר ארוחה דשנה וקפה אנחנו יורדים מהספינה. רכבת ירוקה וארוכה ממתינה לנו על המסילה ממש מול לאוניה על הרציף. מאחד הקרונות המסומן כנגיש, מורד בלחיצת כפתור מעלון שמעלה אותנו אחד אחד בזריזות אל הרכבת המפוארת. כל אחד התמקם ליד חלון. מי שיכולו עברו למושב לישיבה ליד החלון. בקרון, שירותים גדולים נגישים. הרכבת מתחילה בנסיעתה אל מעוז מחפשי הזהב שנמצא במעלה ההר בגובה 3000 רגל. לאורך 20 מייל. מדהים כיצד נבנו פסי הרכבת למרות הטרשים, האבנים הגדולות שבדרך ועוד מכשולים. רבים קפחו את חייהם בדרך. לזכרם, נבנה במקום גל עד עם דגלי המדינות מהן הגיעו הכורים שאבדו חייהם בהקמת המסילה. הדרך עולה במעלה ההר ומסביב נשקפים קרחונים ענקיים, תהומות עמוקים, מפלים שוצפים, נהרות בתחתית ההר. מנהרות דרכם עוברת הרכבת וגשרים ישנים כמו גם חדשים ועוד. ישנם מקומות בהם הרכבת עוברת ממש לצד הנהר. מצחיק שניתן לראות את הדגים הגדולים המשייטים במימי הנהר הצלולים. הרכבת מחוממת, מוגשת לנו שתיה חמה שבהחלט במקום. לא יורדים מהרכבת. את הדרך חזרה עושה הרכבת על אותה מסילה כך שרואים את שני צידי המסלול. אורך הטיול כ-שלוש וחצי שעות. שווה כל אגורה.
מפרץ הקרחונים
מפרץ הקרחונים בערב האחרון לשייט, מתקיימת ארוחת ערב מיוחדת לסיום השייט. לאחר מכן מילוי מאות כוסות שמפניה כמניין הנוסעים. הליך מבוצע על ידי רבי מלצרים כאשר הם מוזגים את השמפניה מהכוס העליונה ומתמלאות שאר הכוסות. דבר שדורש מיומנות גדולה. הקהל מסביב לא מפסיק במחיאות כפיים עד שכל הכוסות מלאות. כל נוסע מקבל כוס שמפניה וכולם מרימים אותה יחד. לאחר מכן התזמורת מנגנת מוזיקה לריקודים והרחבה מתמלאת ברוקדים. צעירים כמבוגרים. הארוע מתמשך עד לשעות הקטנות של הבוקר. בבוקר אנחנו נפרדים מסיפון 14 בו בילינו שעות רבות. כמו גם מהספינה ושבים לקרקע. האוטובוס שממתין לנו באנקוראז היפה לוקח אותנו לוונקובר, משם לטיסה הביתה.
לאלבומים שלי
אלסקה3 אלבום תמונות ראשון מאלסקה והרוקיס
אלבום תמונות שני מאלסקה והרוקיס
אלבום תמונות שלישי מאלסקה והרוקיס
סיוע בביטוח לאומי וזכויות בעלי מגבלה (נכים)-חינם