הגענו לקריינס הנמצאת באוסטרליה באזור הצפוני מזרחי לאזור יערות הגשם של אוסטרליה.
מסיפורים של מדריך הטיול עולה, שהילידים האוסטרליים הגיעו ליבשת לפני כ-40,000 שנים באמצעות רפסודות או כלי שיט אחרים מדרום מזרח אסיה. חופי אסיה באותה תקופה היו
קרובים יותר לחופי אוסטרליה מאשר היום. היו אלה האבוריג`ינים שב"יום אוסטרליה" מבצעים טקסי-אבל, עד עצם היום הזה.
מדענים חושבים שהידע הטכנולוגי של האבוריג`ינים היה גדול יחסית לתקופה בה האדם חי מצייד.
גלויה מקומית כנראה של המתיישבים הוותיקים.
עד שהגיע האדם הלבן הבריטי האירופאי לחופי אוסטרליה בערך במאה ה-17, האבורגנים חיו לאורך החופים, הנגישות לים מוצריו ואחרים הייתה חשובה ביותר.
הבריטים שהגיעו לאוסטרליה גרמו לחורבן האוכלוסיה האבוריג`ינית ביבשת. אולם, ייתכן והפשע החמור ביותר, הוא רצח העם המתועד הראשון בהיסטוריה- חיסולם של האבוריג`ינים בטסמניה הקרובה יחסית ליבשת. על פי ההערכות, חיו בטסמניה כ-5000 אבוריג`ינים כשהבריטים הגיעו. בשל היות טסמניה אי המנותק מאוסטרליה, הייתה האוכלוסייה המקומית בעלת מאפיינים תרבותיים שונים מן האוכלוסייה ביבשת, ואף חזותם נתפסה כשונה. הבריטים סברו כי הטסמנים מהווים את החוליה החסרה עליה דיבר דארווין והחלו לבצע ניסויים באוכלוסייה זו.
ממש מזעזע.
כל הזכויות שמורות ליוצר/ת יצירה גלויה זו.
לא רק זה, ההתיישבות הבריטית הראשונה בטסמניה התרחשה
ב-1803, ובשנת 1876 מתה אחרונת הטסמנים- שמה טרוגאניני. במהלך כל השנים האלה הרגו הבריטים אנשים לצורכי מחקר אבולוציוני ותיעדו זאת במחקרים. טסמנים רבים נרצחו כאשר ניסו להתנגד לבריטים. ברי המזל מביניהם הוגלו מטסמניה.
כל הזכויות שמורות ליוצר/ת יצירה זו.
כל הזכויות שמורות ליוצר/ת יצירה זו.
טרוגאניני הייתה לטסמנית האחרונה שחיה, וגם במותה, לא זכתה לקבורה - השלד שלה הוצג במוזיאון כשלד של "החוליה החסרה" למשך 100 שנים, עד ל-1976. העוול תוקן במידה מסויימת, כאשר שלדה הוצא מהתצוגה, נשרף ואפרו פוזר בים. כיום ישנם אבוריג`ינים החיים בטסמניה, אולם ככל הנראה הם אינם צאצאים של הטסמנים המקוריים, אלא אבוריג`ינים מאזור אחר באוסטרליה.
כך מפי המדריך המקומי.
כל הזכויות שמורות ליוצר/ת יצירה זו.
האבוריג`ינים נושלו מאדמותיהם לטובת הקמת ערים חדשות,
הם נאלצו לחיות בתנאיה הקשים של היבשת. ההסתגלות היתה קשה. לא נמצאו ישובים גדולים אלא קטנים בלבד ביבשת. האדמה סיפקה את מרבית צרכיהם ואמונתם של ההאבורגנים הייתה שאסור לפגוע באדמה, מאוד מעניין קו המחשבה הדומה למחשבתם של המאורים בניו זילנד. ה"ערך לאדמה ולפרי שלה" גבוה ביותר.
באזור בו בקרנו קריינס, תנאי מזג אויר משתנים. חלק גדול צחיח, חלק אחר משופע במים ביצות עשירות בבעלי כנף, במקום תנינים שמסוגלים לחיות הן במים מתוקים והן במים מלוחים והסכנה גדולה מאוד לרוחצים בנחלים בנהרות ואחרים.
כל הזכויות שמורות ליוצר/ת יצירה גלויה זו.
האבוריג`ינים הצליחו לשרוד בארץ עוינת חרף העובדה שבמשך שנים רבות הלבנים טבחו בהם. גזלו מהם את כל האדמות והשטחים הפוריים שמצאו. הממשלה הגדילה לעשות כאשר חטפה את ילדיהם והעבירה אותם לחינוך בכנסיות כדי למגר את המורשת שלהם ולשנות את דתם, ללא הצלחה למעשה.
בשנת 1969 חל שינוי ביחס הלבנים אל האבוריג`ינים, היום לאחר שהתעללו בהם במשך שנים, הם אזרחים שווי זכויות באופן פורמלי. אבל המרחק של שוויון זכויות גדול. שרידי האבוריג`ינים שבורים, הם חיים במקומות קטנים וחבויים במדבר האוסטרלי. רבים מהם מכורים לטיפה המרה, בגלל מקורות מים דלוחים, היה כנראה חכם יותר לשתות אלכוהול מאשר מים.
מספרם של האבוריג`ינים קטן מאוד, אמונתם הדתית מתבססת על ישויות רוחניות אשר בראו את כל היצורים החיים בזמן תקופת הבריאה. יש להם שפה משלהם. ומספר ניבים לשפתם.
כל הזכויות שמורות ליוצר/ת יצירה גלויה זו.
במשך עשרות אלפי שנים היו האבוריג`ינים תושביו היחידים של האזור הצפוני של אוסטרליה. הם הצליחו לשרוד בהרמוניה ותבעו סביבם ערכי אמנות מוזיקה עד שהאירופאים שגילו את אוסטרליה טבחו בהם על ימין על שמאל בזזו אותם ובכך השניאו עצמם על האבוריג`ינים. גרמו לדיכאון והשמדה כמעט מוחלטת של תרבותם היפה.רק בודדים עדין משמרים את התרבות למורשת הדורות.
ב-1976, חוקק הממשל באוסטרליה חוק המאפשר לאבוריג`ינים לדרוש בעלות על האדמות בהן הם חיים. בזכות חוק זה, חזרה הבעלות על רוב אדמות הטריטוריה הצפונית לבעלים החוקיים של האדמה. בחלקם האתרים המפורסמים בעולם לתיירות.
על חייהם למדנו מעט מהמדריך המצויין שליווה את הטיול בחלק הצפוני מזרחי של אוסטרליה. במקום מוזיאון, גני חיות בהם בעלי חיים נכחדים, פארקים מלאי ציפורים ופרפרים שאסור להחמיץ.
מעניין לשמוע את המוזיקה שהם מנגנים בקני עץ באורך יותר ממטר שנוקו מבפנים ע"י טרמיטים ונקראים דידג`רידו, הנגינה בו למי שאיננו מיומן קשה.
היא מתבצעת ע"י נשיפת אויר פנימה בדרך מיוחדת. צריך הרבה כוח בלחיים כדי לנשוף בכלי. כלי המוזיקה הצבעוניים נמכרים בכמה מאות דולרים בחנויות
מיוחדות האוצרות את המורשת שלהם,
הלבוש בחלקו עור, קש נוצות ועוד במופעים. בימים רגילים קשה להבחין בהם ליד אוכלוסיית המקום. חלקם גבוהים מאוד צבע עורם כהה רק מעט מהלבנים.
גם לציור האבוריג`יני הייתה עדנה. הוא אופייני בהתבססו על נקודות צבע שבמקורן נועדו למטרות פולחניות, ולהעברת
מסורות "זמן החלום".
אתמול בשיחה עם הפיליפינית שגרה איתי מה הם המקומות המעניינים לביקור בפיליפינים. עלה מהשיחה שישנם אבוריגינים גם בפיליפינים,
הם חיים במקום אחד שנקרא בגיו סיטי. הם חיים בבקתות, לבושים כמעט בעירום, לגברים חגורת עור סביב המתניים, לנשים חצאיות קלועות צבעוניות. לדבריה וגופם מסומן באותן נקודות האופייניות לאבוריגינים בניו זילנד.
לדבריה, רק לאחרונה נפתח האזור בפני תיירים כי הפיליפינים מנסים לשמר את "האבוריג`ינים" ולא לפגוע בהם. הם ידועים כגלפים מוכשרים בעץ, בוני
כלי נגינה מבמבוק, ויש להם טכסים מפוארים שונים.
מקריאה בנושא, קיים דמיון רב בין "האבוריג`ינים" לבין האיגורות מורלס שחיים בפיליפינים IGOROT MURALS .
.jpg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
