דרום אמריקה חלק 19 צילי סנטייגו,,טיול נגיש,

# דרום אמריקה #

טיול לדרום אמריקה14 6.2.2008-29.2.2008 סנטיאגו צ`ילי

מהאויר

 סנטיאגו מהאויר כמעט חצות

הזכויות שמורות ליוצרי המפה בלחיצה על המפה תגיעו למפות
 נוספות

17.02.2008 ,בשעה 24:00 אנחנו מגיעים לסנטיאגו בירת צ`ילי
אחור של שעתיים כמעט בשדה התעופה, דבר מקובל ביותר בחלק
זה של העולם. השעון, מקדים בשעה. בשדה התעופה בודקים
אותנו ביסודיות כולל באמצעות ידידו הטוב של האדם, כלבי הרחה, שיקוף המזודות ועוד. הרגשנו כמו עבריינים ללא סיבה.
בחוץ ממתינים לנו המדריך המקומי והוואנים. אנחנו נוסעים למלון בדרך מהירה חדשה שנפתחה לפני שנה ועוברת דרך מנהרה שאורכה 7 ק"מ. בכך מקצרת את הנסיעה העירה ב-25 דקות
בשעה שקטה בתנועה. במנהרה 8 נתיבים. הגענו למלון ראדיסון בשעה 01:00 . שוכנו בקומה 7 . קבלנו ארוחת ערב חמה
ומלכותית מצויינת לחדרים, ולאחר 15 דקות הגיע גם גלידה משובחת. אכלנו בתאבון רב והלכנו לישון.
 18.02.2008 הזמנו השקמה לשעה 07:00 לאחר ארוחת בוקר טעימה עזבנו את המלון בשעה 09:00 בבוקר.

 המלון בסנטיאגו

 פיסול רחוב

 רחבת המלון









 במלון

פרחים מקומיים

סנטיאגו, היא בירת צ`ילה, ונחשבת לאחת מהערים הגדולות היפות ביותר בדרום אמריקה.
מיקומה, בשרשרת הרי האנדים המדהימה
המשקיפה על העיר עם פסגותיה המושלגות ברוב ימות השנה.
כאשר הערפיח מתפוגג, ניתן לראות את רכסי ההרים מהעיר.
סנטיאגו היא העיר החמישית בגודלה בדרום אמריקה, ואחת הערים המודרניות ביותר ביבשת.
 היא ממוקמת במרחק של עשרות קילומטרים ממרכזי הסקי הגדולים בשל צ`ילה, ונמצאת במרחק שעת נסיעה מהחופים המרהיבים של האוקיינוס השקט.מעט על סנטיאגו.

בעיר חיים כ-16,284,800מליון תושבים. סנטיאגו נוסדה על ידי
הכובש הספרדי פדרו דה ואלדיויה ב-12 בפברואר 1541
"סנטיאגו דה נואבה אקסטראמאדורה" Santiago de Nueva Extremadura בספרדית פרוש השם סנטיאגו,
"יעקב הקדוש" .
השפה המדוברת,ספרדית וניבים מקומיים , 70% מהתושבים הם קתולים והשאר בני דתות אחרות , המטבע: פזו צ`יליאני. את העיר חוצה ממזרח למערב נהר ריאו מאפוצ`ו .
 העיר תוכננה מהקמתה בצורת שתי וערב כך שבמרכזה כיכר "פלזה דה ארמס".

עקב התקפות של האינדיאנים הארקואנים, בודדים גרו במקום בבתי חימר שנבנו בתוך מחנה מבוצר. בסוף המאה ה-16 היו בסנטיאגו
 כ- 200 בתים מיושבים על ידי 700 ספרדים, כמה אלפי משרתים ועובדים אינדיאניים. לצידם אוכלוסייה גדלה של מסטיסו (בני תערובת לבנים אינדיאנים).




צ`ילה היית בלתי מוכרת כ- שלוש מאות שנים, רק בסוף המאה ה-18 החלה סנטיאגו להפוך לעיר. העיר בנויה בצורה כזו שסכנת השטפונות שמקורן בנהר ריו מאפוצ`ו לא יפגעו בתושבים, התפתחות העיר הייתה איטית מאוד. במאה ה-19 היו בסנטיאגו בקושי 30,000 תושבים.
עם זאת, בתוך כמה עשורים מקבלת צ`ילי את עצמאותה. קווי רכבת וטלגרף חיברו את העיר לואלפראיזו, הודות למסחר.
לעיר החלו להגיע האצילים. בעלי ממון שהוציאו ממון רב על בניית ארמונות שקושטו במותרות מיובאים. בקיץ התגוררו בעיר. את שאר
 הימים, חיו באחוזותיהם הכפריות. נוצרה במקום חברה גבוהה מבוססת של מועדוני חברים יוקרתיים, המסורת וטיפוח ילדיהם נשמרה על ידי שליחתם ללימודים באירופה.

אחרי מלחמת העולם השנייה הוקמה בסנטיאגו תעשיה ענפה שיצרה תעסוקה עירונית, אך לא הדביקה את הביקוש למקומות עבודה.
בעיקר, כתוצאה ממהומות מתמשכות באזורים הכפריים בשנות
 ה- 60 של המאה ה-20. בשולי סנטיאגו קמו משכנות עוני.

ממשלתו הסוציאליסטית של סלבדור איינדה נבחרה על רקע תחושת חירום מהולה בתקווה, אך רחובות סנטיאגו הפכו לשדה קרב. אנשי צבא מתמרדים הפילו את משטרו של איינדה בהסכמה ובתמיכה של בעלי ברית עיקריים וביניהם ארצות הברית. בכך החל אחד ממשטרי הרודנות הידועים לשמצה בהנהגתו של אוגוסטו פינושה. תקופת פינושה הותירה את חותמה בעיר. פעילות הצבא הותירה מבנים מרכזיים כגון משכן הנשיא (Palacio de la Moneda) בלתי שמישים למשך עשור, והמבנים הסמוכים עדיין עוברים שיפוצים.

מעבר לקירות מחוררים בכדורים נותרה בסנטיאגו מורשת התוכנית הכלכלית של פינושה.



 פסל

בכניסה לארמון הנשיאות






 הדלתות הענקיות

הן המדריך והן במקומות אחרים,סרבו לדבר אתנו או לספר על מה שבאמת מתחולל
 במקום מבחינה פוליטית,כנראה מפחד של הלשנה.

החצי השני של דלתות הארמון-ממחישות את עוצמתן

שומרים את הכניסה

עלמת המשמר הסכימה להצתלם

 האקלים בסנטיאגו הוא ים תיכוני הטמפרטורה עשויה להגיע ל-35 צלזיוס. החורפים מיוני עד אוגוסט גשומים, טמפרטורה מקסימלית היא 15 צלזיוס, והמינימלית קרוב לנקודת הקיפאון. החורף ידוע בערפיח. תוצאה של זרמי הרוחות בעמק המרכזי בו שוכנת סנטיאגו.

הערפיח הסמיך המכסה לעתים קרובות את הרחובות. בהחלט לא נעים. בעיה קשה נוספת היא זיהום מי הנהר ריו מאפוצ`ו
 שמגיעים משפכים תעשיתיים,ביוב ביתי ופסולת מכרות המוזרמים לנהר. הממשלה מטפלת בחקיקה ובהקמת מפעלי טיהור.

התחבורה הציבורית בסנטיאגו היא רשת אוטובוסים בבעלות פרטית. קווי האוטובוסים פרושים בכל העיר ולכן הם אמצעי תחבורה פופולרי.
 קיימים שלושה קווי רכבת תחתית הפועלים היטב . התחום אותו הם מכסים בעיר מוגבל כיום. סנטיאגו מחוברת בקווי רכבת לחלק הדרומי של המדינה.

ביקרנו בארמון הנשיאות Palacio de La Moneda פלאסיאו דל לה מונדה שנמצא במרחק קצר

מהפינה הדרום מערבית של הכיכר.

 כסא גלגלים

 מזרקה

הארכיטקט חואקין טוסקה בנה את המבנה ששימש במקורו כמטבעה. החל מאמצע המאה ה-19 משמש המקום כמשכנם של נשיאי צ`ילה. המקום התפרסם כשעלה באש בזמן המרד הצבאי
 כנגד משטרו של סלבדור איינדה שמצא את מותו בארמון. הארמון מיוחד במינו. שתי דלתות ענק ממתכת כבדה ועליה ריקועים נפתחות ע"י קצינים וקצינות במדים שמזכירים תקופות אפלות, אלו שומרים עליו מכל משמר. הרגשה מאוד לא נוחה לטייל במקום כאשר המבטים הנוקבים של השומרים לא זזים ממך כל זמן הביקור. למרות שהם מאפשרים להצתלם אתם. מארמון הנשיאות נסענו לאורך השדרות היפות הענקיות מקושטות בפסלים לרוב לראות את הספריה והמוזיאון שהיו סגורים.

סנטיאגו ידועה בסגנונות המבנים הארכיטקטונים השונים שבה.
 הם גרמו לכך שהעיר נחשבת לאחת הערים המערביות והיפות ביבשת. מבני ציבור מרשימים בכל פינה. לדברי המדריך נחצבו בשנים האחרונות 3 מנהרות מתחת לעיר לתחבורה. האחת באוך 17 ק"מ בה נסענו, אחת באורך 2 ק"מ ועוד אחת. מקומות לתיירים ואחרים בעיר מרוכזים במשולש שבין הנהר ריו מאפוצו, השדרה "דרך צפון דרום" (V Norte Sur) והשדרה בעלת השם הארוך "שדרת המשחרר גנרל ברנרדו או`היגינס" (Avenida del Libertador General Bernado O`Higgins) או בקיצור אלאמדה (Alameda). "כיכר הנשק (Plaza de Armas)" –היא הכיכר המרכזית שמסביבה בית הדואר המרכזי, העירייה והמוזיאון הלאומי.

בדרך לתצפית

בולטת בכיכר הקתדרלה Cathedral Metropolitana. בנייתה
 החלה ב-1745 והארכיטקט יליד איטליה חואקין טוסקה הוסיף לה נופך בארוקי. עברנו דרך "השוק המרכזי מרקאדו צנטראל שנמצא בפינה הצפונית של המשולש שמהווה מרכז סנטיאגו. גבעת צ`ארו סנטה לוסיה,היא פינה ירוקה במרכז העיר.

על הגבעה, גנים ציבוריים,שבילים ומזרקות. לצד הפארק הפונה ל"אלאמדה" המפורסם בציורי הקיר בהם ציטוטים משיריה של זוכת פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל, עברנו גם ליד כיכר נפטון
 שממנה מובילות מדרגות לפסגת הגבעה משם ניתן לצפות על העיר. במוזיאון הארכאולוגי של סנטיאגו נמצאת תצוגות על התושבים הקדומים של צ`ילה. ואילו מוזיאון סנטיאגו, מוקדש לעיר עצמה. מוזיאון לאמנות פרה קולומביאנית , מוזיאון לאמנות מהמאה ה-19. ארמון קוסיניו בסמוך לפארק אלמגארו, מבנה מפואר שנבנה בשנת 1871 ופתוח לקהל הרחב. מוצגות בו עבודות אמנות צרפתית.

צפונית לריו מאפוצו, ובצילו של הר סן קריסטובל,נמצא פרבר שהיה מקום מגוריו של המשורר הצ`ליאני זוכה פרס נובל לספרות פבלו נרודה. שם הבית "לה צאסקונה", והוא ממוקם למרגלות ההר. במבנה עטור המרפסות נמצא כיום "מוזיאון נרודה". קיימות בסנטיאגו מספר אוניברסיטאות מרשימות ויפות. לאחר הסיור בעיר אנחנו יוצאים ממנה לכיוון וילה דל מאר. בדרכנו שטחי כרמים גדולים, פרדסים,מטעי קיווי,חוות לבקר, ויקבים עתיקים. בקרנו בשעון הפרחים הענק שהיה קשה לראותו בגלל ערפיח. מכאן ירדנו לסיור לאורך החוף ליד דוכני האומנים הרבים שפזורים במקום. הים סוער,התושבים משתזפים בלי שמש. במקום צמחיה יפהפיה ועשירה בפרחים צבעוניים. צהרים סעדנו במסעדה הנקראת "אל ערב",

השוכנת בתוך טירה עתיקה מסוגננת עם נוף מרשים אל הים.

במקום צילמנו תושב בתלבושת צ`יליאנית מקורית עם בקבוק יין ענק לפרסומת.

 מסעדה מקומית



 למזלנו הערפיח נעלם ולפנינו התגלה נמל ענקי.

 הנמל

ספינות שממתינות לתורן להכנס לנמל. כל ספינה חייבת לפרוק בתוך 4 שעות, אחרת הקנסות גבוהים מאוד. בדרכנו ראינו הכנות לקרנבל שיערך במקום בערב. בחלק זה מתגוררים כ-11,000 תושבים, ליד הים 4 מגדלי מגורים מהיקרים באזור.

חוף הים עם הערפיח לא מרתיע

מהים אנחנו ממשיכים לעיר לולפארייסו שהוכרזה ע"י אונסקו כאתר לשימור בינלאומי.
 הנוף במקום מדהים. מהפנורמה רואים את העיר והנמל בצבעוניות מופלאה. גם כאן דוכני אומנים צבעוניים.

מכאן חזרנו אל המלון, במקום להכנס בחרנו לשבת בקפה נחמד
 לכוס קפה וכריך. הלכנו לישון מוקדם כי היה עלינו להיות בשדה התעופה בשעה 04:00 לטיסה לאגוואסו שבארגנטינה.

לאלבום תמונות ברילוצה 1 כאן לאלבום תמונות של אושואיה כאן
 לאלבום תמונות של אושואיה 2 כאן
 לאלבום תמונות קלפטה כאן
 לטיול אל – אל קלפטה כאןלטיול בואנוס אירס כאן
 לטיול רחוב לה בוקה כאן
 לאלבום התמונות של פטגוניה כאן