פרו ,טיול נגיש, 08-25.11.2016 חלק 27 פונו,Sillustani, Titicaca Lago,אגם Umayo

פונו העיר שוכנת באזור הדרומי של פרו לחופו של אגם טיטיקאקה (Titicaca Lago).



פונו היא עיר קטנה ועתיקה שנמצאת בגובה של כ- 3800 מטרים מעל גובה פני הים.

העיר בעלת מורשת והווי תרבותי פרואני. היא קיימת משנת 1668. ישנם שסוברים כי באותה התקופה חיו כאן
כ-20 קבוצות שונות מפותחות. האינקה הופיעו מאוחר יותר והתגוררו באזור.
בעיר חיים כ-200,000 תושבים. כ-80 אחוזים מהתושבים הם אינדיאנים והשאר קריאולים פרואנים ובני תערובת.
רוב התושבים לבושים במשך כל הזמן בתלבושות מסורתיות וקשורים בנשמתם למורשת התרבותית הקדומה.
הם ממשיכים לשמור ולטפח את השפה והמנהגים המסורתיים. מרבית הכנסתם מגיעה מתיירות.
יש במקום מכרות כסף,מכרות זהב ונחושת.
גידול אלפקות מעניין מאוד. ככל שהאלפקות גדלות בגובה רב יותר איכות הצמר גבוהה יותר. הן ניזונות ממזון
שגדל בגבהים ונקרא ICHU. בנוסף מגדלים כאן לאמות, ווינקה שהצמר שלהן הכי עדין,ומתפרנסים מעבודות יד
 חלקן מקוריות,חלקן תעשייתיות.



אנחנו בדרך ל – Sillustani -בית עלמין שממוקם על חצי האי Sillustani שנמצא על אגם Umayo ב- Puno.
אומה פירושו ראש, ומיו = נהר. Umayo = ראש הנהר. זה הוא אגם טבעי שייתכן ונוצר במכתש.
 הילידים בנו כאן את הקברים כי על פי אמונתם,טבעי לקום לתחייה במקום בו ישנם מים.



 האגם מהדרך


בבית עלמין זה נמצאת קבוצה של chullpas מתקופות שונות. החל מהמלכות האימארית ובמיוחד ממלכת colla
והאינקה. בית עלמין זה נחשב מקודש לאוכלוסיות השונות. הבניינים עגולים משמשים גם כ- שעוני שמש.
 היצירה האדריכלית Sillustani מגוונת ותלויה בתקופה בה נוצרה לאורך שנים.

Chullpa או chullpar הוא מגדל קבורה עתיק של בני aimara.
“טולפה” או “צולפה” פרושו בשפתם רחם.
הקברים הם שרידיהם של אנשי קולה שהם בני איימרה שנכבשה על ידי אימפרית האינקה במאה ה -15.
הבסיס של ה-Chullpa זוויתי או עגול. הוא נבנה במקור עבור בני מעמד הגבוה בתרבות האימארית והאינקה.
 הצ'ולפות הענקיות או "צ'ופה" בסילוסטאני נבנו כדי לשכן את האצולה האיימארית.



מסורת ה- chullparia של Collao היא מהמאה ה-13 ו- 14. לאחר נפילת Tiwanaku, השימוש ב-Chullp
 משמש מאוזוליאום. chullpas נבנו במהירות מחימר. ישנם סוגים שונים של chullpas ביניהם גם מאבן. 

ה- Chullpa הגבוהה ביותר הוא מבנה אבן בגובה עשרה מטר בצילום. הוא נבנה על ידי הממלכה Colla.
ה-Chullpas יכולים להיות בנויים מאבן מלוטשת בסגנון האינקה עם בסיס מרובע או מעוגל, ישנם אחרים שנבנו
 מאבנים קטנות יחד עם בוץ, קש ואחרים.



ישנם מגדלי קונוסים ו-chullpa אחד מכוסה כיפה chullpa של Maukallajta.
 חלק מ- chullpas מכילים גילופים של בעלי חיים כמו לטאות חתולים ועוד.

יש chullpas העשויים בוץ בעיצובים שונים והמוטיבים הציורים בצבעים משתנים.
יש ביניהם אדום,צהוב לבן,ירוק וכחול. חלקם בצורת טרפז. בחלק מהמקרים הטרפז הפוך.
דלתות הכניסה של chullpas מגוונות. יש דלתות מרובעות,ויש משולשות.
הצביעה בוצעה בטכניקות שונות. אחת הפכה לבני חימר צבעוניים שהונחו בעיצוב מוטיבים גיאומטריים.
הטכניקה אחרת הייתה בניה בבוץ צבוע ולאחר מכן ציפוי עם חתיכות גיאומטריות של חימר בצבע שונה.
 הכניסה לצולפאס האבן הייתה מכיוון מזרח כי בני המקום האמינו שהשמש נולדת מחדש על ידי אמא אדמה בכל יום.
לחלקם היו 2 פתחים אחד מול השני.
המיקום שלהם היה תלוי במקום מגוריו של השליט. על ההר או בשטח אחר. הם תכננו מראש היכן להיקבר ולקח להם הרבה זמן להכין את הקברים. בניית קונוס הייתה עדיפה עקב רעידות אדמה תכופות.
 השטחים הגיאוגרפיים סביבם נחשבים לקדושים. 

רבים מהקברים חוללו על ידי שודדי קברים. אחרים נותרו בלתי גמורים. ההערצה של המתים והקרבה,היו חלק בלתי
נפרד מתרבות איימרה. התושבים הקדומים הביאו לכאן את הגופות והפכו אותן למומיות.
היו לבני המקום דרכים להוציא את המוח דרך האף ואת הקיבה בדרכים אחרות.
הם עטפו את הגופות בארבע שכבות בגדים והושיבו אותם כמו “טולפה” או “צולפה” שפרושו בשפתם רחם
ופניהם לכיוון השמש. אופי ההושבה הייתה בתנוחה עוברית כי האמינו שיחזרו לעולם כ-בני אדם.
לרוב נמצאו 3-10 בקבר אחד. חלק הקריבו את עצמם למען המנהיג ונקברו יחד.
גם הם וגם בעלי החיים. לדעתם יש מעגל בלתי נגמר שכולל אשה, גבר,שמש ירח.
נמצאו 150 טומבס מחימר של האימרה. בחלקם נמצאו מומיות שנמצאות במוזיאונים.
האינקה בנו בדרכים אחרות כולל חומרי בעירה כמו עשב. לכן אין הרבה ממצאים כי נשרפו מברקים.

עוד מעניין שהייתה להם טכניקה להארכת הגולגולת. גולגולת גבוהה מעידה על מעמד חברתי רם,
 מעמד שאפשר להם לבצע את הפעולה אצל ילדים. יש במוזיאונים גולגולות ארוכות ראש.


 זכויות לצילום כאן

לבני ווארו היו טכניקות מתוחכמות לחקלאות. תופעת האלניניו שכיחה במקום. כדי למנוע שיטפונות הם בנו תעלות
שמנעו את השיטפונות.
הטמפרטורה יורדת כאן בלילה לאפס מעלות. יש פער של 20 מעלות בין היום ללילה.
בשיטת החקלאות שלהם הם יצרו מיקרו אקלים שאפשר להם הכפלת היבול ושימורו לאורך שנים.
הם השתמשו בבוץ ליד המטעים וכך שמרו על התוצרת שלא תרקב.
בכל 21 לחודש יוני מתקיים טכס שהוא תחילתו של המעגל השנתי.
מהיום הקצר ביותר והקר ביותר שהוא גם חשוך יותר. כדי להשיב את השמש הם הקריבו קרבן. לרוב ילדים ובעלי חיים לכיוון השמש כדי שתשוב.
לפי השמש והצל הם ידעו מתי לזרוע. בלילות בחנו את השמים.
 בגלל הקרבה לקו המשווה האגם לא קופא למרות אפס מעלות ויותר יש במקום.

באגם נהנות בהמות ובמרחק להקת פלמינגו

האגם עם חצי האי
למרות שלא שמענו מהמראות והסיפורים המרתקים על בני המקום מפי המדריך המצויין שהיה לנו.
 חזרנו למלון לארוחת ערב.
 המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,חלק 14, חלק 15, חלק 16,חלק 17,חלק 18,חלק 19,חלק 20,חלק 21,חלק 22,חלק 23,חלק 24,חלק 25,חלק 26,חלק 27,