ליד הלגונה הכחולה נמצא מפעל גאותרמי להפקת חשמל. המים הזורמים אל הבריכה באים מהמפעל בטמפרטורה של 40 מעלות צלסיוס, לאחר שהשתמשו בהם בתחנת הכוח להפקת החשמל מכאן המידע על הנביעות החמות והאנרגיה הגאותרמית המופקת מהם באי.
הפייפ שעובר באיסלנד
מקור החום בנביעות הוא בחדירה של מאגמה המתקרבת אל פני הקרקע ומחממת את המים, שחילחלו לסביבתה. במקומות מסוימים יכולה טמפרטורת המים להגיע למאות מעלות צלסיוס. בעקבות הלחץ שנוצר מתחת לאדמה, פורץ קיטור דחוס אל מעל לפני הקרקע. אלה ענני ה"עשן", שנראה מסביב לאי והוא משמש לייצור חשמל.
יותר מ-90% מתצרוכת החימום של האיסלנדים מתקבלת מאותם מי נביעות חמים המוזרמים ישירות אל בתי התושבים. לכן, כשתפתחו את ברז המים החמים, תמיד תרגישו את ריח הגופרית. ניצול המשאבים והעברתם בפיפ וידאו של סינטיפיק אמריקאן כאן
הרגישות של האיסלנדים לטבע באה לידי ביטוי במקום זה. כשהוחלט לבנות תחנה הידרואלקטרית להפקת חשמל, קמה התנגדות ציבורית, שהניעה את הממשלה לעצור את ביצוע הפרוייקט .
דרך, עצים שנטעו לא מזמן במאמץ נסיוני לעצור את הסחף.
העצים הובאו מאלסקה וקמצטקה שיש בהן אקלים ומבנה אדמה דומים מאוד. עד כה יש להם הצלחה. את העצים שותלים בני הנוער שנמצאים בחופשה. כך הם מרוויחים דמי כיס ותורמים לשימור הקרקע.
המגורים בהם בני הנוער נמצאים בימי הלימודים ,הופכים לבתי מלון בעונת הטיולים. בני הנוער הם שדואגים לתיירים כולל ארוחות נקיון חדרים ועוד. רעיון מצויין לתעסוקת בני נוער. באיסלנד קיים חוק שכל המקומות חייבים להיות נגישים, יאמר לזכותם שגם במעונות החדרים נגישים ויש בהם מעליות מסוגים שונים. אחרי שבקרנו את אתר ה"גיזר" , המשכנו למפלי גולפוס .
בדרך ערמות חציר עטופות בפלסטיק ממתינות לעונה השכונה. את הפלסטיק ממחזרים. כל ערמה מכילה 500 ק"ג חציר, החציר נקצר ע"י מכונה שאוספת אותו , יוצרת את העיגול, אורזת ומאכסנת. האיכרים שחיים באזור אם מחליטים שרוצים כנסייה, הם מבקשים מהמדינה אישור ולרוב מקבלים אישור בניה. בדרך מפלים גבוהים,בכל פינה. ואנחנו על כביש 35 מגיעים למפלי הגולפוס. המפלים היפים ביותר באיסלנד.
בדרך קתדרלת סקאלהולט אשר ממוקמת באזור בעל אותו שם בדרום איסלנד בסמוך לנהר הוויטה. זהו אחד האזורים ההיסטורים החשובים מאז אמצע המאה האחת עשרה ועד סוף המאה השמונה עשרה אשר שימש מרכז תרבותי ופוליטי.
מאזור קרחון לנגיוקטל זורם "הנהר הלבן" נהר הוויטה שנופל בכמה מפלים לקניון ענק שנוצר ע"י הנהר עצמו. עוצמת המים אדירה. המפלים נופלים מגובה של כ-32 מטר.
המפלים והשביל שמוביל למטה אל המפל ממרחק נגיעה כמעט
מי שיכול היה טיפס למעלה לראות את היופי.
הכי קרוב שאפשר
האזור נגיש כמעט עד למפל. למי שהולך, יש שביל מדרגות שמוביל אל ההר מעלה לתצפית מרשימה במיוחד. כמו גם קיים שביל שמוביל אל האשדות עצמם. מעיל גשם חובה(-: עצמת המים מתיזה רסיסי מים לטווח רחוק. היה לנו מזל והשמש זרחה , האשדות הבהיקו כמו זהב מכאן גם שמם (גולד= זהב)( פוס=מפל) ובצד הייתה קשת יפהפיה. אפשר להגיע עד למפל בכיסאות גלגלים. המקום חלקלק ולא כדאי להחליק אל(-: אז ויתרנו ונשארנו ממש קרוב.
אחרי אין סוף תמונות ,אנחנו חוזרים לאוטובוס ונוסעים למפלי סלפוס המפלים לידם היו כלבי ים ומכאן שמם. היום אין במקום כלבי ים.
על הסלעים מימין מקננות "הציפורים המסריחות" כפי שתושבי המקום מכנים אותן. כאשר מתקרבים לציפורים הן זורקות חומר שנדבק לגוף וקשה להשתחרר מהריח לזמן ארוך, הציפורים ממשפחת האלברטרוס . החוות שבאיזור מתפרנסות בעיקר על דייג בנהרות העשירים. דיג עולה כסף, אלא אם המקום מוכר כדייג חופשי, ישנם מקמות בהם יום דיג עולה 10 דולר,1000 דולר ומגיע עד 15,000 דולר כולל לינה וטבח צמוד. למקום מגיעים ראשי העולם לנוח לדוג בשקט. אנחנו בדרכנו חזרה למלון, בדרך, הנהרות בעלי צבעים שונים, עירוב של מים מתוקים מהגלישרים והלגונות עם הסחף אחרים. ובאמצע חוצה סחף שחור כפיח, העפר של הלבה. חלק מהנהרות עומקם כ-3 מטר חלקם מטר בלבד. אגמים רבים בתוכם איים עליהם קינון ציפורים, והשמים מלמעלה משנים כל הזמן את צבעם. בדרך עברנו בעיירה הוט ספרינג בה חממות רבות לגידולים שונים מירקות,פרחים ומה לא בעצם. בצדדים מצוקים של אבני בזלת.
מרחוק רואים את הר הגעש הקלה המושלג, באיזור עוד 15 הרי געש.
רוב הבקר נמצא כאן, כמו גם 250 ק"מ של יערות ניסוי שניטעו במקום.
בצדי הדרך, סלעי בזלת והמקום בכללו נתון להרבה רעשי אדמה, העיר סלפוס עשירה בחממות מלאות מכל טוב ירקות פירות ועוד.
הייתה לנו הפתעה. חברו של המדריך המקומי, פרופ` רוברט,
אמריקאי שמבקר מידי פעם באיסלנד לצורך מחקרים שעורך באיסלנד בנושא הגיאו טרמי הגיע לאוטובוס יחד עם סטדנטית שלו ונתן לנו הרצאה מרשימה על המערכת הסולארית באי ותאר בקצרה את מחקריו בעיר שנקראת הוט ספרינג. בטכניקה של חימום האדמה באמצעות הצנרת שעוברת מתחת לאדמה בונים חממות מעל, מעלים טמפרטורה ל-30 מעלות כך מתאפשר לגדל גם בחוץ. כאשר מחממים את המים, חסרה לחות. הפתרון, טפטפות. באזור נמצאים "גרין האוזס" בתים ירוקים, הבתים הישנים של איסלנד שעל גגותיהם דשא ירוק. היום הם משמשים למשחקים לילדים ותצוגה לתיירים על החיים של פעם. המקום לא נגיש בגלל דשא עבה מסביב.
יש מקום דומה ליד מיואטן עליה יסופר בהמשך.
הדשא מבודד
בתי הבוץ של תושבי המקום הקדמונים. הנגישות קשה בגלל הדשא הרטוב. אנחנו ממשיכים בדרך לריקייוויק והערפל שוב מקשה על הדרך. השמים הכחולים מציצים וההרים נראים כחולים.
באזור אתרי סקי רבים, אתרי רחיפה מההרים ולאורך חוף הים טיילת נגישה לאופנים לאורך נמל ענק, ורחוב מרכזי שמוביל אל המלון שנמצא במעלה ההר. בדרך מסעדות רבות, שגרירויות, פארקים, ציפורים ומה לא. כך נראית הדרך.
יום ראשון תם ואנחנו מגיעים למלון לארוחת ערב טעימה.
בשעה 00:00 אור מלא בחוץ, אנחנו סוגרים את הוילונות האטומים, פותחים חריץ שניתן בחלון חשמלי כי בפנים חם כמו בסאונה. נופלים על המיטה ופוקחים עינים בשש בבוקר ליום חדש. המשך יבוא
חלק ראשון
חלק שני
חלק שלישי
סיוע בביטוח לאומי וזכויות בעלי מגבלה (נכים)-חינם