סין 09.2000 חלק 6,XIANG,שיאן,הנהר הצהוב,מקדש השמים,לוחמי הטרה קוטה,הואה סוגו ועוד,טיול נגיש,

יום שלישי לאחר ארוחת בוקר מוקדמת אנחנו בדרכנו לשדה התעופה לטיסה לעיר לשיאן או XIANG כפי שנקראת על ידי המקומיים. פרוש השם הוא עיר השלום המערבי.

 מהאויר

 הנהר הצהוב



בכניסה לשיאן החומה הענקית


 ביצים בשוק

 תכשיטים ועוד



בכניסה למקדש השמים



מקדש השמים



מקדש השמים



מזיזים אבן



 בכניסה



פרחי המים

 האופנים כלי התחבורה


טאי צי במרפסת המלון


 ברחוב


 הרחובות


 טסנו מעל לנהר הצהוב, זו בירתה הקדומה של סין ומשמשת נקודת המוצא ל"דרך המשי". עם הגעתנו לשיאן,


 הגן הבוטני בקסיאן

 הגן הבוטני

 הגן הבוטני


בגן הבוטני


רמזור מיוחד בשיאן
 יצאנו לסיור בעיר. בדרך חוות רבות, ושווקים רבים כאשר בדרך מרצפים מדרכות, בתי מרחץ, בעיר כ-6 מליון תושבים 47 אוניברסיטאות ועוד. בקרנו בגן הבוטני המרשים עם פסלי האבן. ומשם לסיור במוזיאון שאנגסי המדהים ולקראת ערב הגענו למלון עייפים אך מרוצים סעדנו ארוחת ערב במלון.



יום רביעי לאחר ארוחת בוקר כאשר הסינים מבצעים בכל פינה טאי צ`י, יצאנו בדרכינו לסיור באתר "לוחמי הטרה קוטה ". בדרך שוב תנועה גדולה. רמזורים גדולים מרכזיים עגולים שמשדרים לכל הכיוונים יחד במרכז הכביש הענקי.
 מוכרים בשוק בכניסה


פתיח לסרט על ההסטוריה של המקום

 שיחזור של החילים



חלק מהסרט המרשים


תמונה מהסרט



אולם אחד של הטרקוטות



אחד מכמה אולמות

 עוד חדר משוחזר

 חיל

הסוסים נחסמו



חיילים במנוסה


 הסוסים נחסמו


 מוצג אמיתי בזכוכית ותאורה מיוחדת



האתר, היום מוזיאון, בנוי היום משלושה מוזיאונים בהן בוצעו ומבוצעות חפירות מתוכננות. בקרנו רק בשנים מהם . המקום נגיש. את תחילת הביקור הקדים סרט מרשים על מה שקרה במקום, על השרפה הגדולה, כאשר הטכנולוגיה המודרנית מוצגת על מסך של 360 מעלות ורצפה רועדת יחד עם שעטת הסוסים. לא להחמיץ את הסרט. אתר חיילי הטרה-קוטה נחשב לאחד מפלאי העולם העתיק. האירוע התרחש לפני כ-2200 שנה. ונמצא במרחק כשעה נסיעה משיאן. ב-1974 גילו את האתר איכרים מקומיים שחפרו באר במקום. ב-1979 נפתח לראשונה האתר: כששת אלפים דמויות מפוסלות לפרטי פרטיהן, מחמר שרוף, מפקדים וחיילים על נשקם ושריוניהם וסוסי מלחמה, כולם בגודל טבעי, כולם ניצבים במערך התקפי. כולם נוצרו במאה השנייה לפני הספירה, בתקופתו של הקיסר הראשון של שושלת צ`ין.תפקיד הצבא היה לשמור על קברי הקיסר.
 עדיין נערכות עבודות שיקום של הפסלים, שנקברו במפולת בוץ, בעת התקפה של אויבי הממלכה. החשיפה לאור הרסה את הצבעים שבהם נצבעו חיילי הטרה-קוטה (אדמה שרופה), אך גם כך המראה מרהיב ומדהים. ישנם מעט פריטים שצבעם נשאר והם מוצגים בחדר כמעט חשוך עטופים בזכויות מיוחדת.. המדהים ביותר שהידיים כאילו מחזיקות עדין את הכידונים או אחרים שהחיילים החזיקו בידיהם כאילו הם עמדו על מקומם מלכת. נשארנו פעורי פה אל מול הממצאים שנתגלו בפנינו. חיילים עומדים בשורות שורות מדויקות. סוסים חלקם שלמים וחלקם בחלקו. כאילו הם ממשיכים בפעולה שמעולם לא נפסקה. קשה לתאר במילים את המראה. החפירות עדין בעיצומן. מידי יום ישנם ממצאים חדשים. מעניין יהיה לבקר בעוד מספר שנים. משם עברנו למוזיאון ההיסטוריה שאנזי. נגיש לשימוש אם משתמשים ברמפות ליד המדרגות. בדרך חזרה מהטרה קוטות (פסלי החימר) עצרנו במעיינות החמים של הואה צ`ין, המקום בו נחטף צ`אנג קי שק בשנת 1936 .


אבנים טובות





הפגודה




הפגודה מרחוק


משם המשכנו לפגודת "אווזי הבר" העתיקה. הפגודה שנבנתה בשנת 652 לספירה מתנשאת לגובה של 64 מטר. הפגודה בסגנון אימפריאלי שימשה מקום אכסון לספרייה הבודהיסטית הקיסרית. 20 מדרגות מובילות אל הכניסה לאולם התפילה. אנחנו מוותרים על כניסה אל המקום בגלל לוגיסטיקה. מגובה והחיטובים מרשימים חלק מהמלווים נכנסים למקום המרשים. מסתבר שיש ליד פגודה זו גם פגודה קטנה בשם זה.
 אנחנו שבים לשיאן לארוחת ערב. יום חמישילאחר ארוחת בוקר אנחנו יוצאים לביקור ברובע המוסלמי המעניין של העיר ולסיור במסגד עתיק יומין. המסגד גדול מאוד מעניין שהמסגד שנחשף לתרבויות שונות ביניהן המינרטים, הוא ללא צריח המאפיין מסגדים. על הקירות מספר ציטוטים מהקוראן. המסגד עצמו בנוי בסגנון סיני ולכן כל כך מיוחד. משם המשכנו רגלי לשוק המוסלמי. המקום הפך לתיירותי. ניתן לרכוש בו מזכרות שונות, כמו לאכול במסעדות הנמצאות במקום כבש מרקים ועוד בסגנון מזרחי.
 בצהרים יצאנו דרך החומות העבות מאוד של העיר בכיוון לשדה התעופה לטיסה לשאנגחאי SHANGHAI העיר הגדולה בסין גם מבחינת אוכלוסין 13.5 מליון תושבים. בעיר זו התמקמו נציגי מעצמות המערב כאשר ניסו להחיל השפעתן על סין הקיסרית ומכאן נוצרו יחסי מסחר עם סין. גם היום מרבית השגרירויות נמצאות בשאנגחאי. המעצמות השונות התמודדו לא רק מול הסינים אלא וגם בעיקר זו מול זו. הדבר בא לידי ביטוי בבניה טיפוסית שמאפיינת את הקולוניאליזם המפואר. ניתן לראות מבנים רבים מתקופה זו בעיקר ליד הטיילת המפורסמת של שאנגחאי ה"בונד" השוכנת לאורכו של הנהר. כאשר ממול מתנוססים שני גלובוסים מרהיבים שמפת כדור הארץ עליהם ומאחוריהם המלונות המפוארים של שאנגחאי . מהמטוס נראה הנהר הצהוב, כמו השדות החרושים, אין מילימטר מבוזבז. הבתים הענקיים נראים כמו מקקים מלמעלה.





שנג`חאי העניה

 איש לא גונב


 כביסה ברחובות שנגחאי

 מוכר השימשמיות


הטיילת "הבונד" בלילה


הטיילת וסביבתה המוארת

 הבינג בנג בטיילת בשנגחאי



הבונד



עם ההגעה אנחנו מסיירים מעט בעיר שחלקה עתיק ומפואר וחלקה מודרני לחלוטין. הכל מואר באורות ססגוניים. מדהים לראות את הטיילת המפוארת בלילה. (האורות כבים בשעה 21:30 )ל לא להחמיץ. המקום נגיש מאוד. מדהים עוד יותר לראות את האוטוסטראדות מעל לבתים במחלפים של 5 קומות כאשר בכל נתיב לכל צד 5 מסלולים. לאחר סיבוב קצר בעיר שבנו למלון לארוחת ערב ולינה. יום שישי.לאחר ארוחת בוקר יצאנו לכיוון העיר סוגו יחד עם חברתי שהצטרפה לטיול והדריכה אותנו על המציאות האמיתית של סין. סוגו (SUZHOU).

 תעשיית המשי

 מכינים שמיכות משי


פקעות המשי

 תצוגת אופנה ממשי




 פגודה בסוגו עיר צבעונית הידועה באיכות המשי המיוצר בה. כמו גם עיר התעלות. יש המכנים את העיר ונציה הסינית כפי שכינה אותה מרקו פולו. אכן, העיר בנויה תעלות ביניהן גנים נפלאים. בדרך חוות לגידול מאכלי ים, מערכת תעלות ענק שמחוברות ביניהן למעבר סחורות, שדות אורז מטופחים, האזור ממש מוצף במים . במקום גם גידולי סויה. נכנסנו העירה . פנינו לביקור בגן הבוטני המקומי העשיר בסלעים מחוטבים כמו גם צמחיה מפוארת.
 המשכנו למקדש הנמר בו נמצאות מספר בודות ומשם יצאנו לסיור בוונציה של סין. בקרנו בגן אומן רשתות הדייגים. אך עיקר הטיול הוקדש ליצור המשי. מדהים היה לראות כיצד עשרות נשים יושבות על כסאות שאינם נוחים במיוחד. כסאות נעים על מסילה ימינה ושמאלה בעזרת הרגלים. מעל לראשן של הנשים יש גלגלות וידיהן נתונות במים חמים בהן פקעות תולעי המשי. המים ממיסים ומשחררים את החוטים העדינים ובידיים זריזות, בעלות אצבעות מרוטות ולבנות מרב שהייה במים החמים הנשים משחילות את החוטים העדינים על הסלילים מחברות קצה חוט לקצה חוט וכך מתגלגלים להם חוטי המשי עד לקבלת סליל מלא. הסלילים עוברים לשלב הבא יצור בד המשי או אחר. כמו צביעת הבד. יצור הבגדים, שמיכות כרים ועוד. לכבודנו ועוד נערכה במקום תצוגת אופנה. חלק מהחברים רכשו שמיכות וסדיני משי שהן קלים מאוד במשקל. הרושם שנשאר מהמראה עז ביותר. עזבנו את סוגו ונסענו ל-האנגז`ו (HANGZHOU) , בפי מרקו פולו העיר היפה והזוהרת. עיר נוספת באותו מחוז. ביקרנו במנזר לינג יין וב"אגם המערבי". אגם אשר שטות בו סירות וגשר גדול מעליו. מדהים לראות את סירות הסינים ששטים בהמוניהם במיומנות על הנהר. חלקם עם משוט אחד חלקם בסירות ממונעות כאשר האדים שעל פני האדמה משווים למקום אווירה קסומה ומסתורית. בקרנו במקדש "מפלט הנשמות" ובגן הלוטוס הנגיש ברובו. ביקרנו בבית שהיה בשעתו ביתו של מאו טסה טונג. ראינו את חדרו וחדרים מפוארים נוספים. בבקר טיילנו בפארק לראות כיצד סינים עושים התעמלות לקול צלילי מוסיקה. פגשנו בפארק אנשים אשר מנגנים להנאתם על כלי נגינה שונים. בקרנו גם בגן הדגים ומפרץ הפרחים. כמו כן בגן הבוטני המרשים שיש במקום. בשעת אחר הצהריים עזבנו בטיסה את האנגז`ו וטסנו לגווילין, העיר היפה ביותר בסין לדעתי. מהמטוס רואים ביום בהיר את טרסות האורז, השדות המעובדים הנהרות ההרים ועוד. למלון הגענו בשעת ערב.מעט מהאמת על סין מחברתי ישראלית שחיה במקום כ-10 שנים. חברתי עשתה לנו כמה טיולים בערבים במקומות שאינם מוצגים לתיירים. היה מעניין מאוד לראות את סין האמיתית מאחורי חומות התיירות. הסינים גרים בבתים בני שמונה קומות ויותר כאשר אין ברובם שירותים או מקלחות. בתים ארוכים מאוד. כאשר הממשלה מחליטה היא מודיעה לתושבים שמפנים אותם בתוך מספר ימים. הממשלה מסייעת בתחבורה ובמגורים חדשים. האזור נאטם על ידי ברזנטים ארוכים ומלאכת ההריסה מתחילה. במקום יבנו מגדלים אוטוסטראדות או אחרים. המקומיים שחיים ליד העיר, עובדים בשדות, עם זריחת החמה הם יוצאים לעבודה לאחר ארוחת בוקר לשדות כולל הילדים. בשעה שמונה, הילדים הולכים לבתי ספר. וההורים נשארים לעבוד. ארוחת צהרים הילדים חוזרים לשדות להמשך העבודה. לקראת שקיעת השמש תם יום העבודה. התושבים קוטפים את הקטניות ואחרים להם הם זקוקים לארוחת הערב ושבים לבתיהם.במקום יש מערכת קריזה שמקיפה את חלקות האדמה. דרכה מודרכים התושבים.עוד מעניין שבבקרים כולם עוסקים בפעילות, חלק בטאי צי, חלק רוקדים בכיכרות, חלק עושים התעמלות חלק רוכב על אופנים עד תחילת העבודה. מבוגרים כצעירים כולם יחד. ממש מדהים וחוויה לראות. בבוקר הסינים אוכלים בעיקר נקניקיות או בשר אחר עם תפוחי אדמה. בערב בעיקר ירקות, מרבית האוכל צמחוני ואורז. יש ביניהם שמנים ורזים גבוהים ונמוכים בדיוק כמו במקומות אחרים בעולם. מבחינת ילודה, ילד אחד אלא במקומות בהם יש צורך בידיים עובדות, יש העלמת עין, כמו גם במקרים שילדים נולדו עם פגם כל שהוא. טילנו ברחובות שאנגחאי ביום ובלילה, עלינו לאולם תצפית שגובהו 420 מטר במעליות מהירות. תצפית מדהימה על העיר השוכנת על גדות הנהר הענק בו נמל ענק לא פחות לספינות שמגיעות מכל העולם. במגדל פיר ענק שניתן לראות את תחתיתו, הוא בנוי מרפסות בצבע זהב בתוכן צמחיה. כל קומה והצמחייה שלה. מהמצפה נראים המגדלים סביב קטנטנים והנמל נראה ברוב הדרו.
ליד הטיילת "הבונד" קיים מבנה מקביל לביג בנג הלונדוני כמו גם חיקויים למבנים אחרים באירופה. בין המפורסמים במקום מלון פיס, המלון העתיק ביותר בעיר. כן המועדון הבריטי שנוסד ב- 1906 התיאטרון הגדול, הסיטי טאואר או מגדל העיר. הטיילת מהווה את גולת הכותרת של סין. בקור על הטיילת ה"בונד" בלילה בהיר חוויה מרשימה. התאורה מסביב מדהימה. אבל מסתיימת בשעה 10 אם אני זוכרת נכון. לא להחמיץ.
באחת מארוחות הערב במקום זכינו לביקורו של שגריר סין במקום. הוא הצטער שלא ידע על טיול בעלי המגבלה הראשון המאורגן לסין. החוויה הייתה נפלאה לשני הצדדים.
 ראויה לציון עשייתה של חברת הכנסת לשעבר אורה נמיר שעשתה מספר שנים בסין כשגרירה ושמה את ישראל על המפה הסינית. עוד מאפיין את סין שקשה להשיג דבש ובקושי יש מוצרי חלב כמו גבינות יוגורטים. במלונות ניתן כבר למצוא מאפיות ללחמים שונים. בערב נסעתי לבד עם חברתי לסיור נוסף בעיר במגדלי הסיטי טאואר, מלון מנדרין, שנחאי סנטר, במבואה לכניסה למגדל הסיטי טאואר בדרך למסעדה, כניסה מפוארת, קיר ענקי של מפלי מים ממול. במקום חנויות רבות בהן רוכשים מצרכים בעיקר הזרים שגרים במקום. המסעדה הבשרית לשם שינוי הייתה מצוינת. חזרנו אל המלון דרך חדשה ננג`קי, המוארת בפנסים כחולים למלון דרך הטיילת המדהימה. בדרך עברנו בדרכים לא סלולות כדי לראות את הסביבה האמיתית, משם לטיילת ה"בונד" לקינוח.לאלבומים שלי

סיוע בביטוח לאומי וזכויות בעלי מגבלה (נכים)-חינם