בדרך לכפרים במעלה ההר רוי המדריך מספר לנו על תאילנד והסביבה בה אנחנו נמצאים.
העיר צ'יאנג ראי, הנקראת על שם המלך מנגראי ונמצאת 240 ק"מ צפונית מזרחית לצ'יאנג מאי מרחק של 3 שעות נסיעה.
משתלם להגיע אליה ללינת לילה בסיום אחד מהטיולים היומיים באזור הצפוני של צ'יאנג מאי,על מנת לא לנסוע נסיעה מיותרת או לטוס לצ'יאנג ראי ולסיים בצ'יאנג מאי. אנחנו הגענו לצ'יאנג ראי בטיסה. את שאר הטיול עשינו בנסיעה עד דרום תאילנד וחזרה לבנגקוק.
העיר צ'יאנג ראי ממוקמת על נהר המקוק שהוא אחד מיובליו של המקונג שמתחיל בגובה של 580 מטר מעל פני הים בסין.
העיר שקטה ונעימה מאוד עם כבישים לא עמוסים. באזור ישנם הרבה אתרי תיירות, אוצרות טבע ייחודיים ועתיקות רבות.
ביניהם מקום מושבם של שבטים אטניים רבים. נהר המקוק הזורם בעיר, משמש עורק תחבורה עיקרי ומוביל
לעיר Tha Ton דרך יערות גשם, יישובי השבטים ומחנות הפילים. כל יום בשעה 10:30 יוצאת סירה מצ'יאנג ראי
לטה טון ועושה את הדרך המדהימה ב-4 שעות.
צ'יאנג ראי מחולקת ל- 18 מחוזות. המחוזות מחולקים ל- 124 נפות ו-1,751 כפרים ( muban ).
1 Mueang Chiang Rai,
2 Wiang חי ,
3 צ'יאנג קונג ,
4 Thoeng ,
5 Phan
6 אבא Daet
7 מיי צ'אן
8 Chiang Saen
9 מיי סאי
10 מיי Suai
11 Wiang Pa Pao
12 Phaya Mengrai
13 Wiang Kaen
14 Khun Tan
15 מיי פא לואנג
16 מיי לאו
17 Wiang צ'יאנג רונג
18 דוי לואנג
צ'יאנג ראי עשירה בכותנה המשמשת באריגת יד,בגדים חגיגיים ,שמלות מקושטות, גילופי עץ. פריטי מזון פופולריים, תוצרת חקלאית כוללת ליצ'י (אפריל-מאי), בננות, אגוזי קוקוס, קפה, אננס, וגידולי תה.
מלך תאילנד,פומיפון אדוניאדט -ראמה התשיעי, נולד ב-5 בדצמבר 1927. הוא הצאצא התשיעי לשושלת צ'אקרי.
מלך תאילנד,פומיפון אדוניאדט הומלך ב-9 ביוני 1946 בפועל מולך רק מה-5 במאי 1950, הוא שליט המדינה הוותיק ביותר בעולם.
המלך אהוב מאוד על התושבים. הוא דואג לתושבים,מקדם את המדינה. ,מבחינה זו תאילנד מאוד מפותחת מבחינה תרבותית. המלך עצמו למד רפואה בסורבון (בצרפת) הוא גם צלם, איש ספורט שהשתתף באולימפיאדות,
ומחבר מוזיקה והמוטו שלו, לקדם את התושבים. את ילדיו שלח המלך ללמוד בארצות שונות כדי שכל אחד יביא תרבות ומידע שונה לתאילנד. המלכה מלמדת כיצד לגדל פרחים כחלק מהחינוך.
Ban Mai, כפר ארוכות הצוואר וארוכות האוזניים. יש עלות בכניסה לכפר.
ארוכות הצוואר הפכו למוקד עניין תיירותי בגלל העיטורים המעטרים את צווארן וגפיהן של בנות השבט.
העיטורים נראים כמו טבעות,למעשה אלו סלילים שמשקלם המרבי הוא עד 5 ק"ג ומגיעים לגובה של עד 25-30 ס"מ. הסלילים לוחצים על עצם הבריח ועל בית הצלעות ויוצרים אשליה שצווארן נמתח הרבה מעבר לנורמלי.
לפי המיתוס,הסרת הסלילים תגרום לצווארן של הנשים לקרוס בגלל הניוון,למעשה הנשים עונדות ומסירות את
הסלילים ללא בעיה. היום הן יכולות לבחור אם לשים את הסלילים או לא. הן מחליפות את הסלילים מעת לעת.
המטרה המסורתית של הטבעות הייתה להשיג את היופי האידאלי, צוואר מוארך.
הטבעות עשויות מ-כסף או ברזל או פליז. החומר שונה משבט לשבט.
הנשים עצמן משתדלות לשמר את המנהג כי הוא מכניס להן כסף.
הסיבה העיקרית מדוע נשות שבט קארן הגדילו את שגרת התארכות הצוואר היא בעיקר מסורת. והאישה עושה זאת מרצונה רק כדי להחזיק את המורשת. חלק מהנשים שנשארו עם המסורת ,נשארו כדי להרוויח כסף מאז שהפכו לפליטים.
אם בודקים את ההיסטוריה של ארוכות הצוואר מתברר, שהטבעות לא שימשו רק ליופי, אלא להגנה על צווארן של הנשים ובעיקר הילדים מפני נמרים שחיים באזור. במקרים מסוימים,רק בגלל שמנהיג הכפר שאמר שהוא מעדיף שהן תענודנה טבעות. היום נשות קארן הצעירות שוברות את המסורת. נשים צעירות בחלקן יש רק זוג טבעות אם בכלל.
קארן היא קבוצה שבטית שחיה בעברה ההיסטורי בגבעות של מיאנמר (לשעבר בורמה) לצד הגבול התאילנדי.
ועברו לתאילנד כדי לחיות טוב יותר.
נשי קארן עונדות טבעות פליז כבדות על הצוואר, הזרועות, והשוק. הגברים של שבט קארן הם חקלאים.
יש לנשים היסטוריה עשירה של crafting קראפטינג, עבודות גילוף בעץ אריגה ועוד.
בסך הכל שבטי ארוכות הצוואר חיים אורח חיים מייגע, ופשוט, אבל מהמעט שהם מרוויחים,הם שמחים,צבעוניים מאוד תוססים ומקבלי אורחים בחיוך.
ארוכות הצוואר מונות כיום כ-40,000 חברות. חלק נאלצו לברוח לבורמה בשל תסיסה פוליטית.
הבריחה לתאילנד הייתה בחירה בטוחה מאוד עבור רבות.
יש ביניהן נשים רבות עם מעל 25 טבעות כבדות על צווארן.
מתחילים לשים לילדות את הטבעות בגיל 3. הילדות רואות ולא תמיד מסכימות.
הסלילים על הצוואר מרופדים מבפנים ומאחור יש אפשרות פתיחה.
הכפריים חיים ממש בעליבות. מגורים פתוחים שמכסה אותם קש שאוטם בפני הגשם.
מסביב חול אין סופי ומעט צמחיה להגנה מהשמש.
בבתים אין כמעט רהיטים. הכל ארוז במעין אוהל שמשמש להם לכל צורכיהם. הילדים רובצים על החול ומשחקים בו גם הקטנטנים. מסביב תרנגולות ועוד.
השבטים מותקפים מידי פעם מסיבות שונות. אם הם מותקפים,הם עוזבים את המגורים הדלים ובורחים
עם מעט הרכוש שיש להם למקום אחר. לכן לא תמיד מקום הימצאותם ידוע.
רוב השבטים של ארוכות הצוואר הם מהגרים לא חוקיים ואין להם אפשרויות להשיג אזרחות תאילנדית.
בעוד המצב השתפר עבור קארן כי נמלטו מבורמה לתאילנד, חוסר ההזדמנות עבור ארוכות הצוואר גרם לכך
שיישארו כקבוצות בכפרים קטנים נפרדים ממרבית תאילנד המודרנית.
ישנם שבטים רבים שחיים בכפרים שונים. שלושת השבטים שכדאי לבקר הם המונג מיאו, העגיל הגדול(Akha),
קארן ארוכות הצוואר (Paduang).
מצד אחד יפה שהם ממשיכים לשמר את המסורות שלהם בעולם המודרני.
המסורת היא מאבק שמנסה לאזן את העולם החדש עם הישן.
שמחנו מאוד לבקר בשבט קארן. זו בהחלט חוויה מיוחדת.
גילוי נאות. בטיול זה לא ביקרתי שוב במוזיאון. אתר המוזיאון כאן
כדאי לבקר במוזיאון השבטים (Hill tribe Museum) – מוזיאון עם שפע מידע על חיי ששת השבטים המרכזיים בצפון המדינה, עובדות מפתיעות על חייהם המורכבים ומעמדם המוזר במדינה לאורך דורות וללא אזרחות. יש במוזיאון
תצוגת תלבושות, כלי עבודה ועבודות יד שלהם. חשוב לדעת איך להתנהג נכון בביקור בשבטים, מה מותר ומה אסור. הביקור כולל גם מצגת שקופיות בת 25 דקות, הכוללת גם הדגמה וריקודים. מומלץ לבקר בחנות עבודות היד היפות והזולות.
מכאן נסענו לבריכות הגפרית פונג Phrabat. דעתי ,מיותר לחלוטין.
צ'יאנג ראי מתגלה כאזור קפה עשיר במתיקות קפה ארביקה.
הקפה גדל במספר אזורים במיוחד דוי טונג ומיי Salong ובאזורים נוספים בצ'אנג ראי.
במאי מתקיים פסטיבל הליצי, פסטיבל הפרחים מתקיים מסוף דצמבר עד ינואר, פסטיבל החמניות וישנם עוד פסטיבלים.
שוק פירות ועוד בדרך
המשך יבוא
חלק 1 ,חלק 2,חלק 3, חלק 4 ,חלק 5,חלק 6,
