11-23-2013 מאת ethy ab
מעט על הקהילה היהודית במדריד
הקהילה היהודית בספרד בימינו מונה כ – 48,000 חברים. רוב היהודים מתגוררים בשתי הערים הגדולות, מדריד וברצלונה בהן בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, חנויות וכמה מסעדות כשרות.
הקהילה היהודית בספרד עד הגירוש שגשגה במה שנקרא "תור הזהב", בין המאות ה-9 וה-12 לספירה יהדות ספרד שגשגה בתחומים רבים והיהודים היו מעורים מאוד בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות ובכל רבדי החיים במדינה. היהודים הגיעו לספרדכנראהבימי בית ראשון. ממצאים וודאיים מאשרים התיישבות ראשונה במאה ה-4 לספירה. יהודים התגוררו בכל רחבי ספרד והשפיעו רבות על הפוליטיקה,חיי הרוח והותירו בתי כנסת,מוסדות אחרים ומורשת תרבותית ענפה.
בין דמויות המפתח בקהילה זו אפשר למנות את חסדאי אבן שפרוט,רבי שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי והרמב"ם.
במרוצת מאות השנים בהן יהודים התגוררו בספרד, עברו עליהם תקופות שקטות יותר וסוערות יותר, בין פרעות לשגשוג, עד אשר הוצא צו הגירוש בשנת 1942 ע"י המלכים הקתוליים, פרננדו השני מלך אראגון ואיסבלה הראשונה מלכת קסטיליה. לאור צו הגירוש, נפוצו יהודי ספרד למדינות שונות באירופה ומחוצה לה, וחלקם המירו (לעתים רק למראית עין) את דתם. אלו האנוסים שהמשיכו לקיים מצוות שונות בסתר.
במהלך גירוש ספרד היוותה מדריד שער יציאה ליהודים שביקשו לברוח לצרפת. אחת מנקודות הריכוז המרכזיות הייתה שער אלקלה,ממנו יצאו היהודים בכרכרות לכיוון פמפלונה וממנה לצרפת.
לאחר גירוש ספרד,לא התקיימה קהילה יהודית במדריד עד למלחמת העולם הראשונה,בה הגיעו לספרד פליטים מארץ ישראל, ובשנת 1917 הוקם בעיר בית כנסת.
בימי מלחמת העולם השנייה חודשו חלק מהקהילות היהודיות בספרד, הרבה בזכות חסידי אומות העולם ג'ורג'ו פרלסקה ואנחל סאנס בריס שהנפיקו לאלפי יהודים ויזות לספרד. במחצית שנות החמישים השתקעו בספרד יהודים מצפון אפריקה. במדריד החלה פעילות יהודית ענפה, הוקם בית ספר יהודי ומרכז קהילתי, נוסד כתב עת בשם "הקשר" ואף כוננה תנועת צופים.
כיום מונה הקהילה היהודית במדריד כ – 3,500 אנשים,ובעיר פועלים 3 בתי כנסת. רק בשנת 1968, בטקס רשמי שנערך בבית-הכנסת של מדריד, הכריזו שלטונות ספרד על ביטול הצו לגירוש יהודים שהוטל בתקופת פרדיננד ואיזבלה, בימים החשוכים של האינקוויזיציה.
מדריד, בניגוד לברצלונה מייצגת את תולדות ספרד מהזווית הפחות ליברלית וזה כולל כמובן את הפרק בהיסטוריה המודרנית בו שלט הגנרליסימו פרנקו. מדריד היא לא רק עיר הבירה של המדינה אלא גם מרכז השלטון שבו ממוקם בית המלוכה.
8.10.2013
אחרי ארוחת בוקר אנחנו עולים לאוטובוס בדרכינו לסגוביה, נסיעה של שעה וחצי בערך ממדריד.
הזכויות למפה לגוגל
העיר מהווה אתר תיירות מבוקש והוכרה בשנת 1985 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות שלושה אתרים הנמצאים בה כמו האקוודוקט, האלקסר והקתדרלה עליהם בהמשך. העיר מונה כ-60,000 תושבים.
סגוביה הייתה מיושבת עוד בימי קדם. בין השאר התיישבו בה הקלטים-איברים,הרומאים והוויזיגותים.
סגוביה היא בירת הקהילה האוטונומית קסטיליה וליאון. העיר סגוביה יושבת בלב אזור מיוער על צוק סלע בגובה 1,005 מ' מעל פני הים לרגלי רכס סיירה דה גוודראמה. העיר העתיקה, מוקפת חומה בנויה על רכס צר בין שני נהרות שהם יובליו של נהר הדוורו.
נהר ארסמה בצפון ונהר קלמוראס בדרום-מערב. סגוביה מבודדת. מיקומה הגאוגרפי מהווה כ -פרשת דרכים. ראשיתה קלטית, אחר כך רומית. הקיסר הרומי טריאנוס, יליד ספרד
https://www.youtube.com/watch?v=XLi2SoVF0BE&feature=emb_logo
סגוביה ננטשה אחרי הכיבוש המוסלמי, ויושבה מחדש בסוף המאה ה-11 על ידי נוצרים שבאו מצפון חצי האי האיברי וכבשו את האזור מידי המוסלמים.
בסוף ימי הביניים סגוביה ידעה שגשוג. העיר גדלה,קמה בה תעשיית צמר, והתפתחה בה אדריכלות גותית. מלכי קסטיליה לבית טרסטמרה קבעו בה את משכנם, ביניהם איזבלה הראשונה שהוכתרה בסגוביה כמלכת קסטיליה. באותה תקופה סגוביה הפכה לאחד המרכזים היהודיים החשובים של ממלכת קסטיליה. זה היה לפני גירוש ספרד ב-1492.
בעקבות התבוסה במלחמת הקהילות (1520-1521) והעברת מרכז הכובד הכלכלי והפוליטי למדריד.
סגוביה ויתר ערי קסטיליה החלו לשקוע והאוכלוסייה בהן התמעטה. במהלך המאה ה-18 נעשו מספר ניסיונות להחיות את העיר ללא הצלחה.
בין הנסיונות שנעשו הייתה הקמתה של האקדמיה לארטילריה של סגוביה,שהייתה האקדמיה הצבאית הראשונה בספרד, בשנת 1764.
ב-1808 העיר נכבשה על ידי הצבא הצרפתי במסגרת מלחמת העצמאות הספרדית.
במשך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20 סגוביה חוותה התאוששות דמוגרפית וכלכלית.
יהודי סגוביה היו המנוע העיקרי של התעשייה ושל המסחר בעיר, שהייתה אחד המרכזים היהודיים החשובים עד לגירוש יהודי ספרד. העיר המשיכה לשגשג עד תחילת המאה ה-16, והחלה לשקוע לאחר "מלחמת הקהילות" של קסטיליה נגד המלוכה. אחד ממנהיגי מרד האזרחים היה חואן בראבו, שהיה נשוי לנכדתו המומרת של הגביר היהודי דון אברהם סניור (שהיה כנראה היהודי העשיר ביותר והמשפיע ביותר בתקופת תור הזהב בספרד). באפריל 1521 ניגף צבאו של חואן, הוא נתפס וראשו נערף.
בעקבות מלחמת הקהילות עבר המרכז למדריד. סגוביה ושאר ערי קסטיליה, נעזבו על ידי רוב התושבים. יש הטוענים שדווקא שקיעתה הייתה בין הגורמים שהעיר נשארה כה שמורה. העיר החלה להתאושש בתחילת המאה ה-20, ובשנת 1985 זכתה לעדנה כאשר האקווידוקט – אמת המים – הוכרזה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, והעיר העתיקה על חמדותיה הפכה למוקד תיירותי.
