נובמבר 3, 2013 מאת ethy ab
אחרי סיור חלקי במדריד,אנחנו מגיעים למוזיאון Museo del Prado - מוסאו דל פראדו.
מפת מדריד
Museo del Prado - מוסאו דל פראדו
מוזיאון פראדו עוד מבט זוית נוספת
חלק מהציורים המרשימים במוזיאון במפה שקבלנו
עוד מתכולת המוזיאון בו הצילום אסור.
מפת המבנה הפנימי והאזורים הנגישים במוזיאון בקומה 1 מתוך כמה. רק שיהיה לכם מושג על גודל המוזיאון.
ביקרנו רק בקומה ראשונה כי המוזיאון ענק ובארבע שעות + בקושי מספיקים לראות משהוא בריצה:).
מוסאו דל פראדו (כך בספרדית) הוא המוזיאון הגדול והמפורסם ביותר במדריד, במוזיאון נמצא אחד האוספים הגדולים ביותר של אמנות אירופית מן המאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-19. המוזיאון נחשב לאחד מעשרת המוזיאונים הטובים בעולם.
המוזיאון נמצא באחד המבנים המרשימים שנבנו במסגרת תכניתו של המלך קרלוס השלישי (1716 – 1788) לשיפור פני העיר מדריד.
בזמן כהונתו,הייתה מדריד עיר בירה צעירה שנראתה עדיין כעיירה קסטיליאנית קטנה ובלתי מתוכננת. השם "פראדו", שפירושו "אחו", הוצמד לסביבת המוזיאון ומאוחר יותר למוסד המוזיאון עצמו. השטח סביב למוזיאון הפך לפארק מפואר שבו מזרקות ואנדרטות מרשימות, שעיצובן הותאם לרעיונות עידן האורות והקלאסיציזם (קלאסיציזם הוא מונח המציין את הנטייה התרבותית להעדפת ההישגים ובכלל זה צורות הביטוי האמנותיות של העת העתיקה,בראש וראשונה יוון העתיקה ורומא העתיקה. נטייה כגון זו הופיעה בתקופות שונות בהיסטוריה של תרבות המערב. ביטויים בולטים של נטייה זו ניתן למצוא בתרבות הרנסאנס באיטליה ובאמנות הנאו-קלאסיציסטית במהלך המאה ה-19).
במקביל, מבנה הפראדו של ימינו, שעוצב על ידי האדריכל המלכותי חואן דה וייאנובה, יועד תחילה לשמש מוזיאון למדעי הטבע.
בניית המוזיאון נעצרה בעקבות פריצת מלחמה עם נפוליאון. המבנה שימש את מטה חיל הפרשים הצרפתי כמחסן לאבק שריפה.
בנוסף לנזק שנגרם כתוצאה מהמלחמה,גנבו אזרחי מדריד מהמבנה חומרי בנייה בעודם מנסים לבנות מחדש את בתיהם ההרוסים.
ב-1813, לאחר הכיבוש הצרפתי, עלה לכס המלוכה פרדיננד השביעי, מלך ספרד, נכדו של קרלוס. אשתו השנייה של המלך,
מריאה איסבל דה ברנסה, התעניינה מאוד ברעיון נשכח שהוצע על ידי אחד מיועציו של קרלוס השלישי והוא: להקים מוזיאון לאמנות בעיר הבירה. המלכה השפיעה על בעלה להקים את המוסאו דל פראדו, אולם מתה טרם נחנך המוסד.
ב-19 בנובמבר 1819 נחנך המוזיאון המלכותי לציור ולפיסול במבנה הפראדו. במוזיאון כ- 8600 ציורים ופסלים. רק חלק קטן מהן מוצגים לציבור ביניהם גדולי הציירים הספרדיים.
מעט על הציירים למדנו ממדריכה של המוזיאון שליוותה אותנו ונתנה לנו בקושי על קצה המזלג הסברים על מה שנמצא במוזיאון.
אֶל גרקו (El Greco, בספרדית בהשפעה איטלקית: "היווני"; 1541 – 7 באפריל 1614) הוא השם בו התפרסם הצייר, הפסל והאדריכל היווני (יליד כרתים) דומניקוס תאוטוקופולוס. את רוב פעלו האמנותי עשה באיטליה ובספרד.
אל גרקו נולד בכרתים ,בתחילה צייר איקונות. הוא נחשב לרב-אמן בכרתים, בגיל 26 נסע לוונציה ולרומא, שם למד אצל טיציאן. ב-1577 היגר לטולדו, שהייתה אז הבירה הכנסייתית של ספרד, ושם יצר את יצירותיו הבוגרות. שם גם החל בקריירה מוצלחת כצייר קישוטי מזבח ודיוקנאות. לאחר מותו נשכחו עבודותיו יחסית.
רק בסוף המאה ה-19 גילו אמנים ומבקרים עניין מחודש באופן ההבעה הייחודי שלו. שחרור הצורה, התאורה והצבע ביצירתו של אל גרקו היוו השראה לאמנים כפבלו פיקאסו וג'קסון פולוק במאמציהם לשנות את פני אמנות הציור במאה ה-20. רבות מיצירותיו מוצגות במוזיאון זה.
אֶל גרקו צייר עבור המלך פיליפ השני. כדי לשרוד,הוא היה חייב לצייר כל יום. רוב ציוריו הם בנושא דתי ובעיקר ישו.
מקור הציור כאן זה הוא אחד הציורים המפורסמים ביותר של אל גרקו, היד על החזה. יש שטוענים שזה אוטופורטרט של הצייר.
משמעות היד על החזה היא, כבוד למשפחה לדת כמו גם הספרדי המכובד. ראו את שני הפורטרטים כמה הם דומים.
מקור הציור כאן . אוטופורטרט של אל גרקו.
במוזיאון פראדו מוצגות יצירות מופת מהמפורסמות והחשובות של עולם האמנות. אחת היצירות הידועות ביותר של מוזיאון פראדו
היא הציור "לאס מאנינס" (Las Meninas). זוהי יצירתו המפורסמת ביותר של דייגו ולסקס בן המאה ה-17.
לַאס מֶנינַאס, (Las Meninas – 1656) זכויות לויקיפדיה . פירוש שמו של הציור בפורטוגזית הוא "משרתות הכבוד".
הציור מתאר את הנסיכה אינפנטה מרגריטה, בת החמש בתם הבכורה של פליפה הרביעי מלך ספרד מנישואיו השניים למרים אנה,מוקפת במשרתותיה,גמדותיה וכלבה. על המדרגות המזכיר של המלך. בולטת מאוד התאורה מאחורי המדרגות. מה שמעניק לתמונה מימד של עומק ומאפשר לדמיון המשך. בצד שמאל של התמונה ניתן לראות את ולסקס עצמו, נחבא למחצה מאחורי מעמד הציור הגדול. למרות שנחבא,הוא עוקב בעיניו אחרינו. האינפנטה עומדת בין משרתותיה,וגמדתה לימינה. על אף היותה הדמות הנמוכה ביותר בציור, האינפנטה היא ללא ספק מרכז הקומפוזיציה. אחת המשרתות כורעת ברך לפניה והשנייה קדה כלפיה קידה, והדבר הופך את הנסיכה הצעירה, בצבעיה הבהירים ושמלתה המנופחת, למקור התנועה ביצירה. הגמדה, שגובהה זהה לזה של הנסיכה, היא דמות כעורה אשר בהשוואה אליה נראית הנסיכה עדינה, שברירית וייחודית. בשמאל התמונה, חשוך ורוגע, מוצג הצייר עצמו כשהוא עומד מאחורי בד הקנבס הרחב. זהו אחד הפורטרטים העצמיים הטובים ביותר של ולסקס שנשתמרו.
מעל ראשה של הנסיכה ניתן לראות במעומעם את הזוג המלכותי, שנשקף מתוך מראה שתלויה בצדו הרחוק של החדר.
העמדת הדמויות בתמונה, שנראית פשוטה וסתמית, נחשבת לגאונית מאין כמוה. המלך פליפה הרביעי ומלכתו, על אף שהם נראים אך בקושי, הם נושא התמונה, ואליהם מוסבת תשומת הלב של כל הנוכחים בחדר. מבטו של הצייר מופנה אליהם בעוד הוא מצייר אותם, וכל ההתרחשות בחדר היא למעשה ביקור של הנסיכה ומשרתותיה בסטודיו שבו מציירים את הוריה. כצופים אנו מסיקים כי מקומנו נפקד מהסצנה כולה, כיוון שבנקודת מבטנו מוצב למעשה הזוג המלכותי. תפיסה זו הגאונית של ולסקס מחוזקת בכך שהציור אותו מצייר ולסקס בתמונה נסתר לחלוטין מעיני הצופה בה. מעניין עוד יותר הכלב,אם תסתכלו עליו הוא נראה ממש חי.
וולסקס מאופיין בציורים בשחור לבן ומשחקי אור וצל. הרבה מציוריו הם ציורים פוליטיים,ובעיקר ציורי מלחמות בין ההולנדים לספרדים,
ניצחון הספרדים ועוד. החברים שלו משמשים כדוגמנים.
כריאליסט, תיאר ולסקס בציוריו רק את שראה במו עיניו, ועל כן מתקבלת לעתים התחושה שדמיונו היה מוגבל. במרבית הציורים בנושאים דתיים שצייר,מועבר המסר באופן פשוט ובלתי אמצעי, על אף שמספר עבודות כאלו מביעות פאתוס רב. הדמויות בציוריו של ולסקס תמיד חיוניות ונראות כמו נלכדו בעדשת מצלמה בעת מעשיהן ולא כמו שצויירו שעות ארוכות בצבעי שמן.
עד למאה ה-19, לא היה עניין רב בוולסקס וביצירותיו בקרב שוחרי האמנות מחוץ לספרד. הראשונים שגילו את יצירותיו לעולם היו דווקא האנגלים ובראשם האמן דייוויד וילקי אשר ביקר במדריד בשנת 1828 וכתב כי הוא חש בנוכחותו של כוח חדש באמנות העולמית כאשר הוא מביט ביצירותיו של ולסקס. יצירותיו של ולסקס, הפתיעו את האמנים האנגלים בקווי הדמיון שלהן ליצירות הזרם האמנותי ששלט באותה התקופה באנגליה. הם הופתעו לראות שמה שנחשב ל"מודרני" בארצם, היה קיים כבר מאתיים שנים קודם לכן בספרד, וזאת בשלמות וחיוניות.מצד ימין למטה נמצא הפתק.
מקור הציור כאן
על הציורים אין חתימה. החתימה היא פתק מסביר שמצויר על הציור. זה סימן ההיכר. נסיון לגרד את הפתק שנראה שיוצא מהציור או מודבק עליו,מראה על התחכום. עוד סימן היכר לציוריו הוא, כאשר צייר מתקן ציור מיצירותיו הוא מטשטש את הקטע הקודם. וולסקאס תיקן את מה שרצה אבל לא טישטש את הטעויות שרצה לתקן ורואים את התיקון על הציור עצמו.
פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוסיאנטס,מקור הציור כאן
פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוסיאנטס (30 במרץ 1746 – 15 באפריל 1828) היה צייר וחרט ספרדי. הוא נולד בפואנדטודוס (Fuendetodos) שליד סרגוסה וחי את רוב חייו במדריד. בגיל 14 היה שולייתו של אחד מחבריו האמנים של אביו. לאחר זמן נעשה עוזרו של פרנסיסקו באיו,
צייר החצר במדריד. ב-1771 נסע גויה להשתלם באיטליה ובאותה שנה החל ליצור פרסקות בקתדרלה. ב-1773 נשא לאישה את אחותו של באיו, יוזפה.
בשנת 1775 החל גויה לתכנן שורה של שטיחי קיר עבור משפחת המלוכה הספרדית, ובמשך 17 השנים הבאות יצר למעלה מ-50 יצירות כאלה. שטיחי הקיר עסקו בחיי האצולה והעם ונטו לריאליזם. ב-1780 נבחר לאקדמיה המלכותית, והפך לצייר החצר של המלך קארלוס השלישי. לאחר מותו של קארלוס ובזמן שלטונו של קארלוס הרביעי היה גויה לצייר החצר הראשי ולמפורסם ביותר מכל ציירי ספרד. ציוריו של גויה התאפיינו בביקורת כלפי משפחת המלוכה. באותה תקופה צייר שניים מהמפורסמים שבציוריו – "המאחה הלבושה" ו"המאחה העירומה". ציור נוסף הוא "המאחה העירומה" (La Maja Desnuda),התמונה הוחבאה ונמצאה בביתו של מנואל.
"המאחה הלבושה" (La maja vestida) שהן שתי יצירות של גוייה, ומוצגות זו לצד זו.
יצירה מפורסמת נוספת היא "שלוש הגרציות" (The three Graces) של הצייר הבלגי רובנס (Rubens).
דמויותיהן של שלוש הנשים מאושרות ושמחות, מבוססות על דמויות בנותיו של האל זאוס, שחיו חיי נהנתנות.
ציורו המפורסם של האמן האיטלקי רפאל (Rafael) "הקרדינל" (El Cardinal), מוצגת אף היא במוזיאון פראדו.
ציורים של טיציאנו וצ'לי הידוע בשם טיציאן (באיטלקית: Tiziano Vecellio, נולד בין השנים 1477 ו-1490–נפטר ב-27 באוגוסט 1576)
היה צייר איטלקי, מהמפורסמים ביותר באירופה בימיו, והגדול שבאמני ונציה לאחר מותו של ג'ובאני בליני.
ב-1530 צייר את דיוקנו של הקיסר קרל החמישי, ולאחריו דיוקנאות נוספים של אנשי החצר. קארל החמישי גמל לו בתואר אצולה, לו ולילדיו.
בציוריו הוא מפליא לחדור להילכי הנפש של המצוירים וחושף אותם ללא כחל ושרק. בולט ציורו "קארל החמישי במילברג" (1548,במוזיאון פראדו שבו הוא מפגין את כושר ההבחנה המדהים שלו לפרטי הלבוש והאביזרים של הרוכב וסוסו.
המקור כאן במוזיאון פראדו. מלבד התערוכות הקבועות, מתקיימות תערוכות מתחלפות, בהן מוצגות יצירות אמנות ממוזיאונים נבחרים
נוספים ברחבי העולם. אתר מוזיאון פראדה כאן
