אנחנו נוסעים לעיירה גרצקו בדרך לסנטה קרוז . הנוף שנשקף מחלון האוטובוס ,אין מילים.
GARACHICO (גארציקו) היא עיירת דייגים יפיפייה. הייתה בעבר אחד הנמלים החשובים באזור כולו.
בנמלה העמיסו ליצוא את מיטב יינות האזור לבתי המלוכה הארופאיים. העירה הוקמה על ידי משפחות בנקאיות מאיטליה. בתפרצות הר הגעש בשנת 1706 כל העיירה חרבה,ההתפרצות נמשכה 48 שעות. שרדו את הלבה,
המבצר שנבנה להגנה מהפיראטים ומספר בתים בודדים. הלבה יצרה תופעות טבע מעניינות ביניהן מעין ברכות
שמתמלאות במים כאשר עולה הגאות. במקום כפר עתיק ונמל שקיים מראשיתו של האי.
אנחנו מתקרבים אל העיר. הנוף ,משכר.
הדרך
שעת צהרים, אנחנו עושים חניה במסעדה Mirador de Garachico, Garachico - Restaurant,
מסעדה נגישה,רמפה קלה ושרותים נגישים. מי שיכול, קיימת אפשרות לעלות אל הגג לצלם את האי והאוקינוס.
העיר חיה היום בעיקר מתיירות.
לא ירדנו מהאוטובוס כדי לראות את הברכות מקרוב כי היינו צריכים להגיע לקרנבל גברים על עקבים.
בדרך לסנטה קרוז המדריכה מרטינה מוסיפה מידע.
ביער התחתון, עד 2,000 מטרים גובה, אפשר לראות 19 סוגי עצים שונים - עצי מחט, ברושים, אורנים,המון שיחים ופרחים. פרחי "אל תשכחני" כחולים זעירים, "כפתורי הזהב" הצהובים ורבים אחרים.
ההר מגלה לפעמים את כיפתו ה"שפיצית" בגובה 2,000 מטרים.שם מתחיל גבולו של הפארק הלאומי והצמחייה משתנה.
המון שיחי רותם טיידה לבנים, קרובי משפחה של הרותם שלנו, מלווים אותנו עכשיו בדרך.
עוד מספרת לנו המדריכה על עיר מיוחדת בשם MASCA (מסקה)
זו העיירה הכי נידחת באי. הכבישים אליה נבנו לפני כ 30 שנה. התושבים המעטים היו מנותקים מהעולם ולא
ידעו אפילו על קיום מלחמת האזרחיים הספרדית. דרך הגישה שלהם מחוץ לעיירה הייתה הליכה ברגל או
רכיבה על גבי חמורים. בעקבות בניית הכבישים והגישה הקלה יותר רוב תושביה בחרו לעזוב ולחיות מחוץ
לעיירה. בזמן האחרון הם חוזרים ובונים בבתים שירשו, צימרים ועוד כי המקום שקט והפך לאזור התנתקות
מועדפת על ידי התיירים.
בעיר ניתן לעשות ספורט אקסטרים למי שאוהב
סרט על טנריף מהרשת
מתרחצים באוקינוס
אנחנו ממהרים לסנטה קרוז לקרנבל משעשע של גברים על עקבים.
המשך יבוא
חלק 1,חלק 2, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8, חלק 9, חלק 10
חלק 11, חלק 12, חלק 13, חלק 14, חלק 15,חלק 16,חלק 17,