עוד פרטים על מקנס שהחסרתי עקב תקלת מחשב.
 במקנס חיים הרבה ברברים. הברברים על פי המדריך הגיעו מרוסיה, פולין וביניהם היו הרבה יהודים.

השפה הבֶּרְבּרִית היא קבוצת שפות המדוברות בעיקר במרוקו ובאלג'יריה. ישנן קבוצות הדוברות שפות אלו לכל אורך הסהרה וגם באזור שמדרום למדבר סהרה. השפה הברברית שייכת למשפחת השפות אפרו-אסיאתיות.
השפות הברבריות העיקריות הן: תאמאזיגת (מדוברת במרכז מרוקו), תאריפית או ריפי,תַשֶלְחִית,קבילית ותאשאוית או שאויה .
 תמאזיגת הייתה שפה כתובה בהפסקות למשך כ־3,000 שנה. 
הכתב שונה עם הזמן לפי העמים שישבו בארצות בהן דוברו שפות אלו. תחילה נכתבה השפה בכתב התיפינאג, שעדיין נמצא בשימוש על ידי הטוארגים. ההוכחה הקדומה לקיום אלפבית זה היא משנת 200 לפנה"ס.
 בין שנת 1000 לשנת 1500 נכתבה השפה בכתב הערבי ונכתבת עד היום על ידי התשלחית של מרוקו. 
במדינה זו יש הכותבים שפות אלו באלפבית הלטיני, בייחוד הקבילית. כתב התיפינאג הפך לאחרונה לרשמי במרוקו והכתב הלטיני הפך רשמי באלג'יריה, מאלי וניז'ר. למרות זאת,בכתבי התיפינאג והערבית – נעשה שימוש רב במאלי ובניז'ר, בעוד שהכתבים הלטיני והערבי עדין נמצאים בשימוש רב במרוקו. זכויות שמורות לויקיפדיה.
 עוד על הברברים ומוצאם כאן מעניין לקרוא. לפני שאנחנו עוזבים את השוק להקת חסידות עוברת מעל ראשינו

הסרטים עוברים מאחד לשני ומסכמים את החלק של רבאט ומקנס בחלקו. רובע המדינה הוא המקום בו החלו תולדותיה של מקנס. 
בצידה הדרומי שוכנת כיכר אל-הדים או "כיכר ההרס", המכונה כך בשל הרס הבתים שנצבו במקום על ידי מולאי איסמעיל. הכיכר המלבנית נבנתה
 כדי לשמש רחבת כניסה לשער מנסור הנמצא מדרום לה. הכיכר הייתה שימשה כמקום מפגש ומסחר.

מקנס סרטון מיו טיוב

 סרט מיו טיוב על מקנס ופס

מצפון לכיכר ניצב מבנה מ-1882 המשמש כמשכנו של "מוזיאון דאר ג'מאי". הוא הוקם על ידי בני משפחת ג'מאי שירדו מנכסיהם.
עם תחילת השלטון הצרפתי הפך לבית חולים. ב-1920 הוסב המבנה למוזיאון שנוסד באופן רשמי ב-1926.
 לאחר ארוחת בוקר, אנחנו יוצאים בתשע וחצי לסיור בפס. באוטובוס יש איש ביטחון וגם מדריך מקומי ששמו טאופיק.


מתברר שכל התיירים ללא יוצא מן הכלל מאובטחים מאוד במרוקו. 

הן ביטחון גלוי והן בטחון סמוי בכל פינה כמעט. גם לקבוצות תיירים ארופאיות. התיירות חשובה מאוד למרוקו! הם לא רוצים שיקרה לתיירים
 חס וחלילה משהוא.

קישוטים בכל הרחובות כי המלך נמצא בעיר. כל הרחובות מלאים בדגלים וקישוטים.

פס היא אחת מערי הבירה שהן פס, ראבט, מקנס ומרקש. פס היא העתיקה ביותר במרוקו. נחשבת כמעוז דתי ומרכז לימוד מתקדם. 

מספר התושבים כמליון . יש בעיר חלק ישן ויש חלק חדש. העיר נחלקת לשלושה רובעים. העיר העתיקה "פס אל באלי",העיר החדשה "פס אל ג'דיד" שנבנתה מחוץ לחומות ופס המודרנית שנבנתה בשנות המאה ה- 20.

חלקיה המודרניים של העיר יפים מאוד. שדרות רחבות נטועות עצי נוי ופרחים לצד כיכרות רחבות,שדרות עם מזרקות מים בתי קפה ומסעדות מלאות.

החלק המעניין היא העיר העתיקה ה"מדינה" או "פס אל-באלי" על הסמטאות המפותלות שלה.
בעיר יש תצפית על שלושת חלקי העיר מהמגדל הדרומי של העיר.  יש גם מגדל צפוני שניתן לראות בעברה השני של העיר.
 סביב חומת העיר ממוקמים בתי הקברות המוסלמים של העיר.

בית הקברות היהודי ובית הכנסת




לזכרם

בית הכנסת – עדין בשימוש

יש במקום מקווה שבנוי כך שכל המשפחה מציצה על הנעשה בטבילה דרך פתח מיוחד.
 משמיעה את קולות הקול לו לו המפורסמות לכבוד המאורע. המדריך הזיז את הבלטה שמכסה את הפתח כדי להראות לנו.

 סרט על יהדות מרוקו שודר בערוץ 1 


לאחר בית הכנסת אנחנו מגיעים לבית יצור קרמיקה ופסיפס. ישנם שני סוגים של חימר, חימר אפור וחימר אדום , שניהם מגיעים ממרוקו. המוזאיקה מיוצרת בשתי שיטות, חביטה על האריחים ושניה יצור אבנים קטנות והדבקה. את האבנים צובעים ומיבשים ורק אחר כך מדביקים אותן. במקום יוצרים כדים וכלי חרס בחלקם מעוטרים בצפוי כסף עבודת יד. חלק קטן מיוצר בשבלונות ליצור המוני. לרוב היוצר הזה איננו אמן. האמנים מצירים ישירות על היצירה ולאחר מכן צובעים אותה כרצונם במכחולים. כולל יצירות פסיפס יפות.

 הכניסה למתחם


הכניסה מרשימה

יצירות

יצור לפי הזמנות 

 רעפים בצבעים שונים מחימר

הדגמה עם הסבר על החימר,האובניים ויצירת הטגינים המסוריתית.



ציור ידני

מוצרים מסוגים שונים

טגינים

ציפורים מקומיות

המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8 א' ,חלק 8 ב', חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 11 א',חלק 12,