העיירה מאראס סמוכה למכרות המלח. זו עיירה קולוניאלית קטנה מסוף המאה ה- 16.
העיירה נבנתה על ידי ספרדים עשירים ששלטו במכרות המלח ושהו כאן עד המאה ה- 19.
עיירה משמימה עם כיכר מרכזית,גינה קטנה,בית העירייה,משטרה, כנסיה,בית ספר ועוד.
הילדים לומדים בביתי ספר גם אם עליהם ללכת שעה בכל כיוון לבית ספר.
 חשוב לדעת על מחלת גבהים.



 מניקה


 הסמטאות מרוצפות אבנים קטנות ובכניסות לבתים נראים סימנים של העושר שהיה כאן בעבר.

עבודות יד מוצגות לתיירים.
הכניסה לבתים מעוטרת באבן יפה. היום יושבים בכניסת לבתים רק קשישים בסמטאות עוברים ילדים
 עם עדרים קטנים - פרות, כבשים, חמורים ופרדות.



מכאן אנחנו נוסעים למורי הפארק הארכיאולוגי.
מוריי Moray מעין תחנת ניסיונות מתוחכמת לגידולים חקלאיים מתקופת האינקה.
מה שנראה לעין כמו מדרגות עגולות של אמפיתיאטרון ירוק. בעבר חשבו שזה הוא אמפיתיאטרון.
 התברר שאלו שבע טרסות מעגליות מושלמות.


הטרסות יורדות לעומק של 160 מטרים. מזכיר לוע של הר געש. בשונה מהמקומות האחרים הטרסות כאן
מסודרות בעיגולים בני - 360 מעלות. מוריי היא עדות גאונית של הארכיטקטורה מפוארת של האינקה.
העומק,העיצוב,והכיוון של המקום ביחס לרוח והשמש,יוצרים הבדלי טמפרטורה של עד 15 מעלות צלזיוס בין
החלק העליון והחלק התחתון. יתכן שהבדל טמפרטורה גדול זה,שימש את האינקה כדי לחקור את ההשפעת תנאי
אקלים שונים על יבולים. מחשבה נוספת היא שכנראה מוריי הייתה תחנת לניסיונות חקלאיים של האינקה.
המיקרו אקלים ותכונות אחרות בין הטרסות, הובילו את השימוש באתר כמרכז לחקר העתיק של התאקלמות.
לדוגמא הכלאה של מיני ירקות פראיים ששונו והותאמו למאכל אדם.
טראסות האינקה פנו תמיד למזרח במטרה לספוג יותר קרני אור. טראסות הפונות לכוונים אחרים נועדו לתמיכה,
למניעת גלישות עפר. היה ברור ששטחי הגידול השתרעו על כל שטחי הטראסות.
מחקר שהחל בשנות ה-30 נמשך אל תוך המאה הנוכחית רק מחזק את היכולת החקלאית של בני האינקה.
הטראסות של מוראי נבנו על גבי סלעי גרניט אדומה האוגרים במהלך היום חום רב.
במחקר התגלה כי כל טראסה מורכבת מארבע שכבות הכוללות מלמטה למעלה, אדמה רגילה,חצץ,חול ובשכבה
העליונה שכבת חומר אורגאני עשיר.
חום השמש הנאגר בסלעי הגרניט עובר אל שכבת החול, ובמהלך הלילה מתפשט אל האדמה.
בטראסות התחתונות נמצאה שכבת חול עבה הרבה יותר מאשר בטראסות העליונות. כך נצבר חום רב יותר שנשמר לאורך זמן. כך נוצר מיקרו אקלים והבדלי טמפרטורות של עד 15 מעלות C בין הטראסות העליונות לתחתונות.
בצורה זו ניתן היה ליצור תנאי גידול שונים לחלוטין בשטח חקלאי אחד, ולאפשר מגוון גדול של גידולים, כמו גם
לגשר על פני בעיות אקלימיות של חילופי עונות.
זרעים ושרידי אבקנים שהתגלו בחפירות הצביעו על העובדה שמומחי החקלאות של האינקה הצליחו לגדל במרומי
האנדים אפילו צמחי קוקה, שבמצב רגיל אמורים לצמוח רק באקלים הלח האופייני למדרונות אגן האמזונס.
מעגל הטראסות של מוראי לא עמד יחידי. במרוצת השנים התגלו שלושה מעגלים נוספים שהיוו את לב הטכנולוגיה החקלאית של בני האינקה.
כחלק מהגאווה האינדיאנית המתחדשת הקשורה אל העבר המרשים, נוהרים ב 1 באוגוסט תושבי קוסקו אל האזור וחוברים אל אנשי העמק הקדוש לטכסים לבושים בגדי אינקה כדי לחגוג את חגיגות מוראי ראימי Moray Raimi.
החגיגות כוללות פולחן לאלת האדמה פצ'אמאמה Pachamama,מוסיקה, צ'יצ'ה (בירה מקלחי תירס סגולים),
 וקרבן של שרקנים.



בכל אחת מהטרסות צומח משהו אחר. מגדלים כאן תפוחי אדמה,שעועית, תירס,קינואה ,אגבה והרבה צמחי תבלין.
אפשר לרדת אל הטרסה התחתונה שקוטרה 32 מטרים כדי לראות את המראה המופלא באמת.
מטבע הדברים נשארנו למעלה וצפינו בגאונות שיצרו בני האינקה שמשמשת גם היום מומחי חקלאות
כמעבדה חקלאית.
בני האינקה גידלו זנים מיוחדים של תירס שיתאימו לגידול בגבהים ועוד. תירס שמש להכנת משק הצ'יצה
ועוד הרבה מצרכים לכן חשיבותו.
האינקה גידלו 3800 זנים של תפוחי אדמה. מה שחיזק את הסברה שהם ידעו להכליא בין זנים.
 כך גם לגבי קינואה. יש במקום כ-2500 סוגים של קינואה. 

האינקה החלו לזרוע בחלק העליון שהוא קר יותר וירדו כלפי מטה לאזור החם. הם ידעו לנתב את המים כדי למנוע שיטפונות מההר. בעונת הגשמים של 2009-2010, אזור קוסקו קבל כמות משקעים עצומה. המשקעים גרמו
נזק בלתי הפיך לטרסות של מוריי. הטרסות המדורגות של המתחם שבנויות מאדמה דחוסה,ניזוקו באופן נרחב
מהגשם המוגזם שערער את הקרקע מתחת למבנה.
הצד המזרחי של המעגל העיקרי התמוטט ב - 2010, והיה חשש לגבי השארות האתר כאטרקציה תיירותית
חשובה לפרו. ממשלת פרו הקימה מבנה תמיכת עץ זמני כדי למנוע קריסה נוספת עד לעבודות שיקום רציניות.
במוריי ממשיכים לשקם את האתר למצבו המקורי, חוסר אמצעים וכמות משקעים שנתיים ממשיכים לעכב את
 ההתקדמות השיקום. אתר ארכיאולוגי מעניין זה מהווה חלק חשוב בתיירות באזור. 
יש במקום 3 מקומות לשימור המזון בגדלים שונים. שמרו את המזון לתקופות יבשות במזון.
הם הקפיאו את תפוחי האדמה בקור ויבשו אותם. כך נשמרו התפודים 15 שנה ויותר בקור.

המדריך מספר לנו שהרי האנדים היו מתחת לים. פעילות טקטונית שהתרחשה במקום גרמה להתהוותם.
 פעילות טקטונית קיימת גם היום. אופי הבניה לא הפיל את מרבית הביצורים והבתים במקום בזמן רעידות אדמה.



 המלון






אחרי יום מלא ועשיר אנחנו חוזרים למלון המצויין SACRED VALLEY. לאריזה לקראת יצירה לקוסקו.

המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,חלק 14, חלק 15, חלק 16,חלק 17,חלק 18,חלק 19,חלק 20,