אקוריירי היא המרכז העירוני השני בגודלו באיסלנד, והיא שוכנת בצפון המדינה.גרים בעיר כ- 17,253 נפש זו העיר הרביעית במדינה ומכונה בירת הצפון.
מפה של אקוריירי
העיר ממוקמת בצד המערבי של הפיורד אייפיורדור ומוקפת בהרים. הגבוהים בהם הוא ההר סולור המגיע לגובה של 1,213 מטר וקלידרפייטל שגובהו כ- 1,116 מטר.
החוף הוא רצועה צרה המגודרת בגבעות תלולות בתקופות קדומות, היו לשונות אדמה שנכנסו לים. רובן נעלמו.
תחתית הפיורד נקראת פוטלורין והיא משמשת כנמל טבעי.
מרכז אקוריירי נמצא קרוב לנמל והוא עשיר במסעדות, מלונות ומה לא,עיר צבעונית יפה ושקטה. אקוריירי נמצאת בתחתית פיורד ארוך. לכן האקלים משתנה. טמפרטורות קיצוניות יותר וחורפים קרים יותר מאשר ברוב ערי איסלנד. ההרים מגינים על העיר מפני רוחות עזות.
הנוף שנראה מהמלון בו התארחנו באקוררי.
היסטוריה.
האי איסלנד התגלה במאה השמינית לספירה על-ידי נזירים קלטים. בשנת 874 הגיעו אליו ויקינגים מנורווגיה, רובם ראשי שבטים ובני פמליותיהם. בהנהגת היישובים שהקימו עמדו ראשי השבטים.
בשנת 930 נוסדה באיסלנד רפובליקה והוקם בה האלתינג - אסיפה לאומית - שהוא הפרלמנט העתיק ביותר בעולם הפעיל עד עצם היום הזה. בשנת 1000 קיבלה הנצרות מעמד של דת רשמית באיסלנד.
ב-1262, לאחר סכסוכי דמים מתמשכים, שכתוצאה מהן נמחו משפחות שלמות והכלכלה סבלה מקיפאון, החליט האלתינג למסור את השלטון באי לנורווגיה, כדי למנוע את התפוררות המדינה. בתמורה למיסים ששילמו לו האיסלנדים, הבטיח מלך נורווגיה לדאוג לאספקת הסחורות הנחוצות לאי.
ב-1380 עבר האי לשליטת דנמרק. בדורות שלאחר מכן סבלה אוכלוסיית האי משורת אסונות טבע - התפרצויות וולקניות, מזג אוויר קשה ומגיפת הדבר. כל אלה גרמו לדלדול האוכלוסיה.
במאה ה-16 כפו הדנים על האיסלנדים את הזרם הפרוטסטנטי בנצרות. במאה ה-18 שוב אירעו באי מגיפות והתפרצויות וולקניות, ופעם נוספת ירד מספר תושביו. במאה ה-19 החל אמנם המצב משתפר, אך רבים מתושבי איסלנד עזבו אותה והיגרו לקנדה.
בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19, בהשפעת התנועה לשחרור לאומי שהתחזקה בכל רחבי אירופה, החלו נשמעות גם באיסלנד דרישות לשלטון עצמי. שאיפה זו מומשה רק בראשית המאה העשרים: ב-1903 קיבלו תושבי האי אוטונומיה, ומ-1918 ואילך הורחב השלטון העצמי.
ב-1940 כבשה בריטניה את איסלנד, ואילו גרמניה הנאצית כבשה את דנמרק. לאחר מכן העבירו הבריטים את האי לידי ארצות-הברית. במשך המלחמה שימשה איסלנד בסיס אווירי אסטרטגי של בעלות הברית. ב-1944 הכריזה איסלנד על עצמאותה מדנמרק. בשנות השבעים ניסתה איסלנד להרחיב את שטחי הדיג שלה, ועקב כך פרצו "מלחמות דיג" בינה לבין בריטניה.
יהודים. החל ב-1787 ועד סוף שנות השלושים של המאה העשרים היתה איסלנד פתוחה בפני יהודים, אבל מרביתם שהו בה רק למשך זמן קצר, בעיקר לצורך מסחר. אין כל עדות לקיומה של קהילה יהודית באי, ונראה כי בשל שיקולים כלכליים ואחרים, לא ניצלו יהודי אירופה את האפשרות להגר לאיסלנד. בזמן מלחמת העולם השנייה הנהיגה איסלנד מדיניות הגירה קשוחה יותר מזו של מדינות סקנדינביה האחרות, והקשתה על יהודים להיכנס לתחומיה.
הויקינגים התיישבו באקוררי כבר במאה התשיעית. האזכור הראשון של העיר חל ב-1562, בתעודה המדברת על משפט ניאוף של אישה ובמאה ה-17 עם סוחרים. הדנים ביססו את מחנותיהם במקום. הסיבה לבחירה הייתה הנמל הטבעי והסביבה.
אקוריירי ממוקמת באזור פורה ביותר מבחינה חקלאית.
הסוחרים הדנים לא גרו במקום במשך כל השנה. בחורף בתיהם ננעלו והם חזרו לדנמרק. התיישבות קבע התחילה רק בשנת 1778 והמקום קיבל מעמד של עיר על ידי מלך דנמרק (שהיה אז גם מלך איסלנד) ב-1786 יחד עם עוד חמש ערים באיסלנד.
המלך קיווה בצעד זה לשפר את תנאי החיים של האיסלנדים כיוון שעד אז לא היו קיימים מרכזים עירוניים באיסלנד.
ההכרזה לא הייתה מוצלחת, ואוכלוסיית ה"עיר" עמדה על 12 תושבים.
ב-1836 איבדה אקוריירי את מעמד העיר שלה וקיבלה אותו מחדש
ב-1862. מנקודה זו התחילה לגדול בזכות הנמל הטבעי שלה ואולי גם בגלל איכות האדמה החקלאית. תעשיית עיבוד תוצרת חקלאית.
אקוריירי הפכה להיות העורק של העיר וקידמה את המשך הגדילה
של העיר.
במאה ה-20 גדלה העיר בעקבות נדידת אוכלוסייה מכפרים אל תוך ערים. מסחר ושירותים הפכו להיות הסקטורים העיקריים בגלל ירידת העיסוק בייצור וחקלאות בשנות ה- 90 .
בעשר השנים האחרונות, דייג הפך להיות ענף חשוב באקוריירי. אוניברסיטת אקוררי פתחה שעריה ב-1987. בעיר נמל תעופה המשמש לטיסות פנים בדרך כלל, אך ישנן טיסות מהעיר גם לקופנהגן.
הנוף באקוריירי מזכיר את הנוף בפטגוניה שבדרום אמריקה. משקיעים כאן מליוני דולרים בנטיעת עצים כדי למנוע סחף. באזורים מסויימים יש זהב, לא משתלם להוציאו לכן אין בהלה לזהב.
הפרחים, אהובים מאוד על התושבים, לכן העיר מלאה בעציצים מלאי פרחים צבעוניים.
באקוריירי יש גן בוטאני גדול בו 6000 סוגי פרחים מתוכם כ-600 בחממות. המקום לא כל כך נגיש בגלל החצץ. ירד גשם לכן ויתרנו על חלק מהגן כדי לא להחליק.
הגן הבוטני צמוד ממש למלון ADDA בו התאכסנו. מלון אדה בימים רגילים משמש פנימיה לתלמידי האזור ולמורים. החדרים גדולים ונגישים. יש מעלית לחדר האוכל והשרות עצמי .
המלון מנוהל ע"י התלמידים. העבודה מממנת להם את שכר הלימוד. הם מנקים את החדרים, מסדרים את כל הסידורים. מגישים בחדר האוכל ועוד. אין כמעט תלמיד שלא עובד בחופשת הקיץ שהיא עונת התיירות הגדולה. היה נפלא ליישם בארץ את השיטה.
בעיר עצמה הרבה מאוד גלריות ,מסעדות, מוזיאונים שונים ,קמפינג ועוד.
הפיורד הארוך ביותר של איסלנד נמצא באקוריירי שהיא גם נקודת יציאה ל-מיווטאן ,לוגפול, הוסביק לשיט צפיה בלוויתנים ועוד.
