הפארקים של דרום טנזניה - היום השביעי – טיול בהרים

ליום השישי

מ׳גטה (Mgeta) הוא אזור הנמצא כשעתיים נסיעה ממורוגורו במעלה ההר (כ-60 ק"מ). יש כאן גידול ירקות, פירות, גדולי שדה ואפילו קפה. המקום נחשב למקור של תוצרת טריה איכותית. הנסיעה היא ברובה בדרך עפר קשה. המקומיים עולים לכאן בעיקר ב"בודה-בודה", תחבורה ציבורית של אופנועים. אנחנו עולים ברכב עם נהג ששכרנו במורוגורו.

הדרך מדהימה. היא עוברת בין שדות של חקלאים קטנים שרובם מגדלים ירקות ופירות בטרסות חצובות בהר. כשעה וחצי במעלה ההר אנחנו עוצרים ליד מגדלת תפ״א. יש לה שדה קטנטן, כמה מאות מטרים רבועים, היא משקה בתעלות ואת המים היא שואבת ידנית מהנהר. עבודה קשה, אבל יש לה נוף מרהיב.

הכפר ניאנדירה (Nyandira) נמצא ממש בראש ההר, בגובה של מעל 1,600 מטר. זה כפר קטן (פחות מאלף משפחות) אבל הוא משמש גם כשוק סיטונאי אזורי של מוצרים חקלאיים. מגדלים כאן הכל - תפ״א, כרוב, גזר, פלפל, חציל, אפונה, סלק, חסה, ועוד. מזג האויר כאן ממש שונה ממורוגורו, קריר כאן למרות שעת הצהריים המאוחרת. המדריך החקלאי של הכפר – רבוקטוס – מסביר לנו ש-Nyandira הוא וואדי (אזור אדמיניסטרטיבי המכיל מספר כפרים) באזור מ׳גטה ויש בו ארבעה כפרים, אחד מהם בעל אותו שם. בכפר יש כ-900 משפחות ובוואדי כולו מעל 5,000. כמעט כולם כאן מתפרנסים מחקלאות ומוכרים את התוצרת שהם מגדלים לסוחרים שמגיעים עם משאיות ולוקחים אותה לדר-א-סלאם ודודומה.

עשינו סיור במספר חלקות של חקלאים הנמצאות ממש בפאתי הכפר. ראינו גידול אפונה, כרוב, חסה, תפ"א, כרוב סיני, ועוד. החלקות מטופלות היטב, אבל הן ממש קטנות. רוב השדות שראינו מושקים בצינור, ולא במערכות השקייה מתקדמות. זה קצת כמו לחזור אחורה בזמן, לתקופות שאנשים ממש עבדו את האדמה בידיים.

אחרי הביקור בכפר אנחנו ממשיכים לאורך הדרך המתפתלת על הרכס ועוצרים בנקודות תצפית מרהיבות על העמקים שמסביבנו. אני חושב שהרולד פרי די קלע למטרה עם המלון שלו, הנוף כאן הוא נוף אלפיני, ואם לא מסתכלים על הכפרים עצמם, אפשר לחשוב שאנחנו בשווייץ.

שעתיים נסיעה בדרכים המאתגרות ואנחנו שוב במורוגורו לבירה וארוחת ערב אחרונה באדלווייס. מחר אנחנו נוסעים לנופש קצרצר על חוף הים ליד דר-א-סלאם לפני החזרה הביתה.

 ליום האחרון