יום רביעי – 11/2/2015 – אנחנו מתעוררים אחרי לילה חם ומזמזם. אבשל בריא סוף סוף, אבל היום קרן חולה. תרגולת פראמין-קל-בטן ויוצאים לקפה וארוחת בוקר אצל מאמה אנדי. החבר'ה ממלאים דלק מהמיכלים על הגג כי אין דלק בארבמינץ' ואנחנו מעמיסים את הציוד. היום אנחנו נוסעים להאוואסה. העיר הגדולה של דרום אתיופיה. בדרך עוברים ב"שאשאמאנה" – עיירה קטנה הידועה כ"ג'מייקה האתיופית". גרים כאן הרבה יוצאי ג'מייקה, עם ראסטות והכל, ובנוסף, הגראס כאן חוקי. לא עזרו התחנונים, אנחנו ממשיכים. הדרך חוזרת להיות עמוסה אנשים, נשים, טף וחמורים, אז הנסיעה איטית. אנחנו מגיעים להאוואסה ולאחר בדיקה קצרה מחליטים שמלון "פינה" שאנדי הזמין עבורנו, לא מתאים לנו. מזל שכבר היינו פה, ואמנון (ברור) זוכר איך מגיעים למלון שהיינו בו בפעם הקודמת - מלון אואזיס. יופי של מלון, מומלץ בחום. פרטים בטיפ שפרסמתי. חדרים גדולים, נעימים, ואפילו מכינים כאן "ספריס" (מי שלא זוכר שידפדף אחורה). הבעיה היחידה הם הקופים הגנבים. העצים בחצר המלון מלאים קופי "ורוט" (Vervet), כן, אלה עם הביצים הכחולות, והם גונבים כל מה שלא קשור. אחד מהם נכנס לנו לחדר וחטף חטיף גרנולה שהיה מונח על השולחן. זה ממש לא נורא, כי ראינו קוף אחר עם ערמת כביסה שהוא בטח הוריד למישהו מהחבל.... אחרי ההתארגנות בחדרים אנחנו יוצאים לשוט על אגם האוואסה. בעצם לא אנחנו, כי לי חזר החום אז אני נשאר בחדר וחגית נשארת לעודד אותי. כל השאר יוצאים להפלגת היפופוטמים. הם מדווחים שהיה ממש כיף, אבל ההיפופוטמים עלו להם 50 ביר לראש, כי בהפלגה שעולה 150 ביר הם הצליחו לראות רק 3 היפופוטמים. לא כל כך הולך לנו עם היפופוטמים בטיול הזה...
לקראת הערב קרן כבר מתלוצצת עם רופאיה ואני מתמודד עם החום בעזרת אדוויל, כולנו נפגשים בלובי לפרידה מרגשת מאנדי וגאררה. הם היו ממש מעולים. ארוחת ערב אוכלים (מי שיכול, אני לא) במסעדה האיטלקית של טוני, בחור איטלקי שחי כאן כבר הרבה שנים.
יום חמישי – 12/2/2015 – זהו, הגענו ליום האחרון של הטיול. אביב חולה הבוקר, אבל רק חולה לייט, הוא לא רוצה פראמין, רק קל- בטן. קרן ואני בסדר, תודה. אמנון הולך להחליף כסף בבנק ואנחנו יוצאים לשוק הדגים של האוואסה. זה אחד מהאתרים הכי מומלצים על פי כל המדריכים ואתרי האינטרנט. גם כאן ב"למטייל" ממליצים עליו. אז ככה, אם אתם אוהבים לראות ערימות של דגים, לפני, תוך כדי ואחרי עיבוד, אתם מוזמנים לבקר בשוק. אבל זה לא לבעלי קיבה רגישה. חסידות המאראבו המכוערות עד כדי יופי, מעופפות מסביב בתקווה לקבל שאריות. ילדי העיר רצים מסביבנו וזורקים להם חתיכות דג שהחסידות עטות עליהן במקורים פעורים. והילדים עטים עלינו בתקווה לקבל כמה בירים..... אחרי ביקור קצר בשוק (שדרך אגב עולה כסף לתיירים אבל חינם למקומיים) אנחנו הולכים לפארק הקופים. יעל קונה כמה כובעי קש בדרך. אלופה!! בפארק יש משפחה של קופי קולובוס שחורים, והם ממש לא פוחדים מאנשים. אנחנו מאכילים אותם בוטנים שמספקים לנו אותם ילדים משוק הדגים שעקבו אחרינו עד כאן. הפארק קצת מאכזב. זה אמור להיות פארק לאומי, אבל הוא נראה כמו מזבלה. אחרי הפארק הבנים הולכים למלון, והבנות לשוק. איך לא? יש כאן שוק ענק, אסור לפספס. לא ברור איך ניקח את זה הביתה, אבל הן חזרו עמוסות כל טוב – כדי חרס, עבודות קרמיקה, סלים, כובעים וחגית אפילו מצאה כמה מסכות לאוסף המסכות שלי. צהריים אנחנו אוכלים שוב אצל טוני שבעצם קוראים לו אנדריאה.
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו יוצאים לכיוון אדיס, ואחרי 5 שעות, שכוללות חיפוש אחרי תחנת דלק שיש בה דלק, ופקקים נוראיים בכניסה לעיר, אנחנו מגיעים למלון קראוון. מלון מעולה במחיר מצוין (המעוניינים יכולים לחפש את הטיפ שלי). ארוחת ערב אנחנו אוכלים במסעדה צרפתית מעולה (לה מנדולין). קצת נאומי פרידה וזהו. נגמר. מחר שושן ואני חוזרים לעבודה והחבר'ה חוזרים ארצה.
היה טיול מדהים. מומלץ בחום. אבל תנסו לעשות את זה בהקדם, כי כל כמה שנים נעלם כאן שבט.
תודות לכל המארגנים, המתכננים, המשתתפים והמפרגנים. היה כיף גדול!!!
