ה"זקנים" במדגסקר - קיץ 2018 - היום השני

ליום הראשון
את הבוקר אנחנו מתחילים בארוחת בוקר טובה המסעדה של המלון, וסיור קצר בגנים בטרופיים שמסביבו. מקסים. סחלבים, שרכים, טחבים ובמבוקים, בגן מלא בריכות מים ומפלונים. כיף להתחיל ככה את היום.

אחרי הסיור בגנים ג׳וני לוקח אותנו לכמה בתי מלאכה מקומיים, המייצרים מוצרים אופייניים לאזור. בבית המלאכה הראשון מייצרים כלים מקרניים של הפרות המקומיות, הזבו. אנחנו מקבלים הסבר על התהליך והדגמה איך מייצרים כפית מקרן של זבו בסוף אנחנו אפילו מקבלים את הכפית למזכרת.

בית המלאכה השני הוא איש שמייצר מיניאטורות מפחיות וכל מיני חומרים ממוחזרים. הוא מייצר אופניים ממש מושקעים, עם צמיגים מצינור גומי, גלגלים עם ״שפיצים״ ואפילו פדלים מסתובבים. 10₪ לזוג אופניים מיניאטוריים.

הוא עושה גם מכוניות, אוטובוסים ואפילו פוס-פוס, השם המקומי לריקשה. הוא עושה את זה כבר למעלה מעשרים שנה (!). בבית המלאכה השלישי מייצרים מפות רקומות עם ציורים אופייניים למדגסקר - למורים, זיקיות, באובאבים, וכו׳. אנחנו חסידי תמיכה בכלכלה המקומית, אז אנחנו קונים אופניים ומפה.

מכאן אנחנו יוצאים לסיור בעיר - תחנת הרכבת מהתקופה הקולוניאלית, בניין הדואר, מלון מפואר ששירת את הצרפתים - Hotel the Term. אנצירבה היא עיר קטנה שהיתה מרכז אזורי בימי השלטון הצרפתי (ששלטו באי בין השנים 1895-1960). העיר נקיה ומטופחת – שדרות רחבות, גינון עירוני, זו לא אפריקה שאנחנו מכירים. העיר גם מלאה עגלות ״פוס פוס״, והן לשימוש המקומיים, הלבנים - וואזה במלגשי - נוסעים במכוניות.

אנחנו עוברים בשוק איכרים יפהפה ומחליטים לעשות סיבוב. הסחורה טריה, ויש כאן הכל, כי במדגסקר מגדלים כל ירק ופרי אפשריים. אפילו הבשר, שנמכר כאן בדוכני שוק ללא קירור, נראה טוב. כאן המקום לציין שהופתענו ממדגסקר בכמה רמות - קודם כל, האנשים כאן עניים בצורה מכפירה, והכפרים הרבה פחות מפותחים ממדינות מזרח אפריקה אחרות שביקרנו. שנית, ולמרות העוני, האוכל כאן מדהים!!! ושלישית, ממש נקי כאן. גם בכפרים, גם בפארקים וגם בצידי הדרכים, לא ראינו את ערימות הפסולת שמאפיינות כל כך עולם שלישי.

ממשיכים לאמבוסיטרה, עיר שמפורסמת בעבודות גילוף עץ. הדרך יפהפיה - גבעות ירוקות וטרסות עמוסות גידולים חקלאיים. מפתיע כמה אורז מגדלים כאן.

בכניסה לעיר אנחנו חולפים על פני אצטדיון מוזר למראה, וג׳וני מסביר לנו שהספורט הלאומי של מדגסקר הוא מלחמת שוורים, אבל רק בידיים, אדם נגד שור. מעניין. אנחנו מסתובבים קצת בחנויות לממכר עבודות גילוף עץ. יש כאן המון באובבים, סירים עצומים מעץ, המוני פסלים, תחריטים ומסיכות. עבודות יפות מעצים שונים, בין השאר, פאליסנדר (עץ מקומי מפורסם), אבוני שחור (הובנה בעברית) ורוזווד אדום. אנחנו תורמים קצת לכלכלה המקומית (כרגיל) ורוכשים כמה מסיכות ותחריטים לאוסף.

אנחנו אוכלים צהריים באחד המלונות היותר מפוארים בעיר, אוכל מלגשי ממש טעים לחמישה - ₪110, ונוסעים ל-ראנומאפאנה – עיירה קטנה ליד הפארק הלאומי בעל אותו שם, שבו נבקר מחר. 200 ק״מ בשלוש וחצי שעות. הדרך יפה, אבל בשעתיים האחרונות אנחנו נוסעים בגשם שוטף (לא ברור לנו איך זה קורה, זו אמורה להיות העונה היבשה...). הנסיעה קשה כי הכביש ממש לא מסומן ולא משולט, ומלא בורות ופיתולים.

המלון שלנו - Chez Gaspard - הוקם בצמוד לכנסיה המקומית ע״י כומר פורטוגזי בשם (כמה מפתיע) גאספאר. בונגלוס קטנים ליד הנחל. פחות מפוארים מאתמול, אבל נקיים ומאובזרים היטב. הצוות חייכני והאוכל מעולה. 8 בסולם ה״זקנים״.

 ארוחת הערב מעולה, ואנחנו הולכים לישון מאושרים.

לילה טוב מראנומפאנה.

ליום השלישי