היום אנחנו יוצאים לשכונת בלוויל, בעקבות אומנות הגרפיטי שהזכרנו אתמול. אבל לפני שנוסעים שוב במטרו – טיפ (קצת ארוך אבל חשוב) – כרטיס הנביגו. כן, כל אחד יכול לרכוש כרטיס נביגו, גם תיירים, אבל לא, לא תמיד זה משתלם. הכרטיס נקרא Navigo Découverte וניתן לרכוש אותו לשבוע או לחודש. הוא נמכר בכל תחנת מטרו שיש בה קופה מאוישת, ובחנויות בעיר שמוכרות כרטיסי מטרו. לפעמים יספרו לכם שהנביגו הוא לא לתיירים, וינסו למכור לכם Paris Visit Pass שהוא כרטיס יקר מאוד, ולא משתלם אם אתם לא הולכים לחרוש אטרקציות כמו משוגעים, אבל אם תתעקשו תקבלו נביגו. כמה נקודות חשובות: 1) הכרטיס השבועי פועל מחצות הלילה שבין יום ראשון לשני למשך שבוע ימים. החודשי מחצות הלילה של הראשון בחודש למשך חודש. אז אם אתם לא מגיעים ביום ראשון, תצטרכו לעשות חשבון אם הוא משתלם. 2) הוא מכסה את כל התחבורה בכל האזורים של פריז. מטרו, RER, חשמליות ואוטובוסים, כולל שדות התעופה, ארמון ורסאי ואפילו דיסני פריז. 3) הוא עולה €21.5 השבועי ו- €70 החודשי, ועל זה צריך להוסיף €5, עלות הכרטיס עצמו (חד פעמי). רק הנסיעה הלוך ושוב לשדה התעופה מכסה את עלות הכרטיס, שלא לדבר על דיסני או ורסאי, שאר הנסיעות שלכם בפריז – חינם. 4) לרכישת הכרטיס תצטרכו לבוא עם תמונת פספורט, אבל אם לא הבאתם, ברוב תחנות המטרו יש עמדת צילום. קצת יותר יקר, אבל עדיין משתלם ברמות. 5) ניתן לרכוש את הנביגו לשבוע הנוכחי רק עד יום רביעי. לשבוע הבא אפשר לרכוש את הכרטיס מיום חמישי.
בקיצור, זה קצת מורכב, אבל אנחנו נוסעים היום לשדה להביא את ירדן, אז זה לנו זה משתלם מאוד. הקופאית בתחנת המטרו ידידותית וחביבה, היא מסבירה לנו איך להשתמש בכרטיס ואפילו נותנת לנו מספריים להתאים את התמונות לכרטיסים. קדימה למטרו.
שכונת בלוויל (Belleville) נחשבה עד לפני מספר שנים לאחת השכונות היותר מוזנחות ואפרוריות של פריז, כמעט שלא הגיעו אליה תיירים. בשנים האחרונות היא הפכה לאזור מתעורר, עם בארים, מסעדות וחנויות בוטיק אופנתיות. בנוסף, קירות השכונה מכוסים בעבודות מעניינות וצבעוניות של אמני רחוב המקנים לה קסם מיוחד, שלא תמצאו בשום מקום אחר בעיר. אנחנו מתחילים את הביקור ברחוב הגרפיטי הנודע דנוויה (Dénoyez), המכיל שלל יצירות של אמני רחוב מקומיים ובינלאומיים.
הרחוב כולו מצויר, והוא משנה את פניו כל הזמן. אומרים שלעיתים אף ניתן לחזות באמנים בפעולה, אבל אנחנו לא ראינו אף אחד מצייר. בכלל, כשאתם הולכים ברחובות בלוויל, חשוב להרים את הראש ולהביט מעלה ולצדדים, כי אתם בעצם במוזיאון רחוב, המוזיאון היחידי שפתוח לכל אמן, כל הזמן, ויצירות רבות, מכסות את קירותיו. אנחנו מטפסים במעלה הגבעה לפארק בלוויל. כיון שפריז שטוחה לחלוטין, כל גבעה נראית כמו הר, וממרומי פארק בלוויל הנמצא על גבעה כזאת אפשר לראות את העיר כולה. אנחנו עולים לנקודת התצפית שבמרומי רחוב Piat ונהנים מפנורמה מדהימה של פריז. טיפ – אל תוותרו על פארק בלוויל. הוא חמוד ופרעי משהו, והנוף מרהיב. אפילו עמדת התצפית מכוסה ציורי קיר מקסימים, כיאה לבירת הגרפיטי של פריז.
מכאן אנחנו ממשיכים דרך הרחובות הקטנים והמצוירים של בלוויל (טיפ – אם יש לכם זמן חפשו את Rue de Pere Julien Dhuit, לא תתאכזבו) עד לפארק Buttes-Chaumont (כנראה שצריך לבטא את זה בוצ'ומו). טיפ – אם יש לכם כח רק לפארק אחד בפריז, בואו לבוצ'ומו. 250 דונם של דשאים, עצים, ערוגות פרחים צבעוניות, שבילי הליכה ואפילו אגם קטן עם ברווזים ואווזים. יש כאן גם מפל מים קטן ונחל שזורם ממנו לאגם. בקיצור גן עדן בלב העיר עם נוף מרהיב.
יש בפארק שלוש מסעדות, שאחת מהן - Rosa Bonheur – פופולרית מאוד וחובה להזמין מקום (סגור ביום שני). גולת הכותרת – הפרנקופילים בינכם ידעו להעריך – יש בפארק מספר מבני שירותים ציבוריים בחינם!!! אחרי בילוי בשבילי הפארק אנחנו לוקחים אוטובוס (נביגו, זוכרים?) לאזור Canal Saint Martin – חלק מרשת תעלות שפרושה בצרפת כולה ומאפשרת להגיע כמעט לכל פינה בצרפת בסירה. לפני שנה וחצי עשינו שבוע שיט על תעלת גרון בדרום צרפת (מי שמעוניין מוזמן לקרוא את הפוסטים של המסע ההוא כאן). לחשוב שאפשר לעשות את זה גם כאן. מדהים!!! זו החופשה הבאה שלנו. איך שאנחנו מגיעים לתעלה מתחיל להתאסף קהל ואנחנו מבינים שעוברת סירה, מה שאומר פתיחה וסגירה של "לוקים". אנחנו מצטרפים לקהל ומנופפים (ירוקים מקנאה) לשייטים העליזים שחוצים את פריז בסירה.
הקטע הזה של Canal Saint Martin שופץ ונוקה, ועל שתי גדות התעלה יש טיילת שממש כיף לטייל בה ולמצוא פינה לשבת עם כל הנוער ולאכול צהריים. זה בדיוק מה שאנחנו עושים, כי יש לנו עוד קצת זמן לפני שנוסעים לשארל דה גול לאסוף את המוצ'ילרית.
על הפגישה הנרגשת לא ארחיב, אבל היה רטוב. אוספים את הילדה עם 40 ק"ג מטען ונוסעים לדירה ברכבת. מבצע לא פשוט בשעת העומס של פריז.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים ב- Frog Revolution, מסעדת טקס-מקס ליד כיכר בסטי. אמנם לא אוכל צרפתי, אבל מעולה. מה צריך יותר? אפילו המחיר שווה לכל נפש – €50 לשלושה כולל הבירה.
מנהל המשמרת קולט את העברית ומתחיל לספר לנו על התקופה הנהדרת שלו בישראל, המלצר שלנו גם הוא מדבר עברית, הוא היה בתגלית. זה המקום לספר שלמרות כל האזהרות שקיבלנו מחברים ששמעו שאנחנו נוסעים לצרפת - "פריז מלאה מוסלמים", "הם כולם אנטישמים", "מסוכן שם", "אל תדברו עברית" – אנחנו מצאנו עיר ידידותית, מלאה יהודים וצרפתים דוברי עברית, ובכל מקום שזיהו אותנו כישראלים (וזה לא ממש קשה) התקבלנו בחיוך וב- "שלום", "בוקר טוב", "ערב טוב", והגדילה לעשות אחת המוכרות (שחומת עור, אז אי אפשר לחשוד בה שהיא יהודייה) בשוק אליגרה שדקלמה לנו את כל האותיות שהיא מכירה בעברית, עד מם. אז אולי יש המון מוסלמים בפריז, אבל אנטישמיות לא פגשנו. פגשנו אנשים נחמדים ועיר מכניסת אורחים.
עכשיו תסלחו לנו, אבל יש לנו המון סיפורי דרום אמריקה לשמוע.
