היום השני שלנו בונציה מתחיל בבוקר אפרפר אבל נעים. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר "איטלקית" עם גבינת בוראטו ונקניק פרושוטו ויוצאים העירה. אנחנו מתחילים את היום בשוק ריאלטו שליד הגשר המפורסם. זה שוק מדהים בצבעוניותו. בחלק של הים יש דגים ופירות ים מכל סוג וצבע, מסודרים על מצע קרח וחסה. פשוט מרהיב. הכל נראה טרי ומגרה. בטיול הזה לא יהיה לנו זמן לבשל, אז אנחנו סתם נהנים מהמראות. מהריחות גם, חוץ ממיכלי שקצת קשה לה עם ריח הדגים.
ממשיכים לאגף היבשה, כאן יש ירקות ופירות צבעוניים וטריים. הארטישוקים נראים מעולה, יש כאן גם ארטישוקים קטנים שמהם עושים את ה"א'לה רומנה", וגם תחתיות ארטישוק טריות של ארטישוקים שמקלפים במקום. אנחנו קונים קצת תערובות תבלינים איטלקיות, עגבניות מיובשות מסיציליה (מעדן!!) וגרגירי יער טריים. כיף של שוק, אבל (טיפ) בואו מוקדם כי ב-13:00 סוגרים.
מכאן אנחנו לוקחים אוטובוס מים לכיכר סן מרקו על חשבון הכרטיס מאתמול, כי הכרטיס תקף 24 שעות מרגע השימוש הראשון בו, לביקור בארמון הדוג'ה. טיפ - אם אתם מחליטים על ביקור במבנה או מוזיאון אחד בונציה, אנחנו ממליצים על ארמון הדוג'ה. המבנה הזה מדהים!!
רוב האתרים הוונציאנים המעניינים נמצאים באזור כיכר סן מרקו ואין ספק שאחד המרכזיים שבהם, אם לא ה, הוא ארמון הדוג'ה, הפלאצו דוקאלה, משכנו של הדוג'ה של ונציה – מושל העיר. הארמון הוקם במאה ה-14, אך עוצב בסגנון הגותי רק במאה ה-16, לאחר ששופץ בעקבות נזק כבד שנגרם בשריפה. כנראה שהעברת כבשני הזכוכית למורנו במאה ה-13 לא ממש עזרה בנושא השריפות. טיפ- כל המידע באדיבות המדריך הרשמי של ארמון הדוג'ה אותו ניתן לרכוש באתר האינטרנט של הארמון. במהלך השנים שימש הארמון את 120 הדוג'ים של ונציה, אך איכלס גם את משרדי העיר, את בית המשפט, את הסנאט ואפילו את הכלא של העיר. הגשר המחבר בין הכלא לבית המשפט נקרא "גשר האנחות" על שום הקולות שהשמיעו האסירים שהועברו מבית המשפט לכלא.
הדוג'ה האחרון "ויתר" על שלטונו עם כיבוש ונציה ע"י נפוליאון בונפרטה במאה ה-18, אבל המבנה המפואר המשיך לשמש את שלטונות העיר ולהיות אחד הסמלים המרכזיים שלה. הוא מדהים ארכיטקטונית, משובץ פסלים, קשתות, עמודים ומדרגות יפהפיים. אנחנו החלטנו לנצל את הכרטיס ולבקר גם בתוך המבנה הגדוש בפסלים, רהיטים, כלי נשק וחפצי אמנות שמספרים את ההיסטוריה של ונציה. המדהים הוא שזה לא סתם אוסף אמנות, כי כל יצירות האמנות והציורים המוצגים בארמון הוכנו וצוירו במיוחד כדי להיות מוצגים בארמונו של הדוג'ה.
המשכנו לשוטט בארמון וביקרנו בכל הפינות הנסתרות, כולל מעבר דרך גשר האנחות אל בית הכלא עם חדרי העינויים. לפי עובי הסורגים וגודל המנעולים, לא נראה שמישהו ברח מכאן.
אחרי כמעט שלוש שעות בארמון אנחנו עושים סיור קצר בכיכר סן מרקו העצומה. זאת בעצם הכיכר הציבורית היחידה של ונציה ובה נערכו, ונערכים, כל האירועים הציבוריים של העיר. גם היום מתקיימת כאן איזו הופעת מוסיקה, וזוגות חתן-כלה באים להצטלם. זה בפירוש המקום הכי סואן ושמח בונציה, אבל גם הכי יקר. יש כאן בית קפה (קפה פלוריאן) שפועל מהמאה השמונה עשרה, ומגיש אספרסו ב-6.6 יורו, ותה ב-9 יורו. אנחנו אפילו לא בודקים את מחירי העוגות.
זה הזמן לחצות את העיר לביקור בגטו היהודי. בדרך אנחנו עוצרים לארוחה קלה במסעדה "אוף דה מיין טראק", שזה אומר שנים עשר צעדים מהרחוב הראשי, כי התיירים כאן ממש ממושמעים, ומעטים מאוד מהם עוזבים את שביל הפיצה. אוכל איטלקי מעולה בחצר פנימית קטנה ושטופת שמש, עם מלצר מסרי לנקה. כנראה שאין הרבה איטלקים בונציה, בטח לא כאלה שעובדים. כל המלצרים, זבנים בחנויות, מוכרים בשווקים, נהגים ובעצם כמעט כל מי שאתם באים עמו במגע, לא איטלקי. ברחוב הראשי המוליך לאזור הגטו אנחנו קונים מסיכה ונציאנית מדהימה. כמי שאוספים מסיכות כבר המון שנים, עם מעל 200 מסיכות באוסף, ונציה היא גן עדן בשבילנו, אבל גם קצת גיהנום. ההחלטה לחזור מכאן עם מקסימום 2 או 3 מסיכות אומרת שאלפי מסיכות מדהימות יישארו כאן. המבחר עצום, אבל בסוף אנחנו מחליטים על מסיכה קלאסית של ג'וקר לבן מוזהב. כזאת עוד אין לנו באוסף. טיפ- כשאתם קונים מסיכה בונציה, שימו לב שאתם קונים את הדבר האמיתי, ולא פלסטיק סיני. המחיר יכול להיות ממש דומה אם תרחיקו משביל הפיצה אל החנויות הצדדיות. אנחנו קנינו מסיכה אמיתית ממש יפה ב-20 אירו, שזה מחיר מסיכות הפלסטיק במרכז ונציה.
הגטו של ונציה הוא הגטו הראשון שהוקם אי פעם. כבר במאה ה-16 החליטו הוונציאנים להגביל את מגורי היהודים לשכונה אחת והיא נקראה על שם מפעל יציקת הברזל – ג'טו באיטלקית – שלידו היא הוקמה. האפיפיור פיוס הרביעי היה הראשון שהתייחס למקום מגורים של יהודים במילה גטו, והשאר היסטוריה. יש כאן שלושה גטאות – החדש, שהוא הישן ביותר, מתחילת המאה ה-16; הישן, שהוקם שאמצע המאה ה-16; והמאוד חדש, שהוקם באמצע המאה ה-17 עת הגיעו לכאן יהודים שגורשו מספרד. בסוף המאה ה-18, לאחר כיבוש העיר ע"י נפולאון, הורשו היהודים לשוב ולהתגורר בכל מקום בעיר, אך רבים בחרו להישאר בגטו.
טיפ– נכון למאי 2022, המוזיאון היהודי וחלק מבתי הכנסת סגורים לרגל שיפוצים ואין סיבה לקחת את הסיור שרק דרכו ניתן להיכנס אליהם. במקום למוזיאון אנחנו נכנסים לחנות היודאייקה הקטנה של דוידה, ממש בכיכר הגטו. דווידה מספר לנו שמשפחתו חיה כאן כבר 500 שנים, ואת מוצרי הזכוכית (מזכוכית מורנו מקורית) מכינה אחותו.
קנינו מזוזות מזכוכית וחמסה קטנה, גם היא מזכוכית, לאוסף החמסות של מיכל, הסתובבנו קצת בכיכר המרכזית של הגטו, והביתה למנוחת צהריים דרך הרחובות הקטנים של ונציה. העיר הזאת מדהימה, ואנחנו מתמוגגים מסתם לשוטט בסימטאות הקטנות, לצלם בתים, דלתות וידיות ברזל, ולנופף לשלום לתיירים בגונדולות. אנחנו החלטנו לוותר על השייט בגונדולה. זה קצת מידי תיירותי עבורנו, למרות שאנחנו תיירים.
אחה"צ אנחנו הולכים לסיור חינמי שמתחיל בכיכר Campo San Barnaba, לא רחוק מהאקדמיה של ונציה. זה אזור חדש לנו, ואנחנו ממש שמחים לחקור אותו. לצערנו הסיור לא קרה, כי המדריך לא הגיע. טיפ (שלילי לצערי)- אם אתם רוצים לעשות סיור חינמי בונציה, אני מציע לא להשתמש בשרותי Guru Walks. אותנו הם הפסידו. אנחנו עושים הרבה סיורים חינמיים באירופה ומשאירים טיפים יפים למדריכים, ועד היום לא קרה לנו שמדריך הבריז. וזה לא רק לנו, היו מסביב עוד שלושה זוגות שחיכו לדווידה המדריך. חבל. אבל אנחנו לא ניתן לדווידה להרוס לנו את הערב, ואנחנו עושים סיור עצמאי ברחובות האזור. זה עולה לנו בעוד מסיכה, כי אנחנו נופלים על חנות מסיכות מדהימה ולא מצליחים להתאפק.
את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדת דגים ופירות ים קטנטנה – Osteria Mocenigo - הנמצאת ממש ליד הדירה שלנו, המלצה של ניקולה, הבחור ממנו שכרנו את הדירה. אפשר לשתות חופשי, לא צריך לנהוג... לקח קצת זמן עד שסידרו לנו שולחן כי המקום ממש מפוצץ, אבל היה שווה לחכות כי האוכל מדהים!!!! מהקוקי-סאן-ז'אק, דרך מנות הדג ועד הקינוח והיין המעולים, הכל מוקפד וטעים טעים טעים.
חזרה לדירה ולישון. גם היום היה מדהים.
