ליום השישי
אנחנו מתחילים את הבוקר בסיור רגלי רגוע בשוק המקומי הסמוך למלון. חוץ מאיתנו, אין כאן בשוק אפילו וואזה אחד לרפואה, זה שוק למקומיים בלבד. השוק צבעוני מאוד, יש בו הכל, מפירות וירקות, דרך בשר ודגים ועד מוצרי טקסטיל וכלי בית. רעש והמולה, אבל כולם נחמדים לארבעת ה"וואזה" המשוגעים שנפלו עליהם הבוקר.
במסגרת תרומה לכלכלה המקומית קנינו סלי קש, מסיכה (מספר 6), קישוטי אלומיניום, טי שירטס ושטויות. את 8 (!!) סלי הקש, שקנינו אצל מוכרת בשוק שממש לא הבינה מה אנחנו רוצים ממנה, בשלושים ₪, חגית לקחה למלון על הראש, כמו הנשים המקומיות, מה שגרר פרצי צחוק עצומים בין המקומיים.
מכן אנחנו נוסעים לאתר התיירות, היחידי כנראה, של טוליארה - Antsokay Arboretum – גן בוטני שנוסד ע"י בוטנאי שוויצרי חובב בשם Hermann Petignat ב-1980. מטרת הגן היא לאסוף ולשמר זני צמחים אנדמיים לדרום מדגסקר. כיום הגן מנוהל ע״י הבן של מקים הגן. המדריך שלנו - ג׳אן-טו - למד בעצמו על הצמחייה בפארק. יש כאן 900 (!) מינים שונים של צמחים, 90% מהם אנדמיים לדרום מדגסקר, והוא מכיר את כולם בשמם הלטיני!!! צריך להביא אותו למחלקה לבוטניקה של אוניברסיטת תל אביב.
בין השאר, יש בגן שני מיני באובאבים אופייניים לאזור, שאותם מגדלים כאן מזרעים. אנחנו חולפים ליד באובאבים בגילאים שונים, מתינוקות בני עשרות שנים בודדות, עד עצים בוגרים (צעירים ביחס לבאובאבים) בני כמאה שנה. מוזר שעץ שגדל כל כך לאט הוא עץ רך.
יש כאן גם הרבה מינים שונים של פאכיפודיום - רגל פיל. אחד מהם ממש עצום, בגובה 4-5 מטר, וקוראים לו ״הגזר הענק״, אולי כי הוא קצת מזכיר גזר.
עוד אחד ההצמחים המעניינים הוא ״צמח החותנת״ - מין סוקולנט עם חלב רעיל. מעניין למה הוא נקרא ככה…
ה-Alluaudia procera הוא קקטוס גבוה וקוצני מאוד, שהקצה העליון שלו תמיד פונה צפונה (כי הרוחות כאן נושבות מדרום), ומאפשר למקומיים לדעת איפה הצפון. כמו בכל מדגסקר, גם כאן יש המון זיקיות ממינים שונים, ואנחנו מציקים לכמה מהן עד שהן מחליפות צבע. הזיקיות, גם זכרים וגם נקבות, מחליפות צבע לא רק על פי הרקע, אלא גם על פי מצב הרוח. זיקית רגועה תהיה ירוקה וצבעונית, כשהיא בלחץ (למשל כשדוחפים לה עדשת מצלמה לאף) היא תחליף צבע לאפור שחרחר.
ג'אן-טו, ששמע שעידו ואני למדנו חקלאות, מספר לנו שאת אחד העצים - Delonix floribunda – או עץ הגיטרה – כי כשדופקים עליו שומעים הד כמו מגיטרה - הגנן לא מצליח להנביט, ומבקש שנעזור לו. ננסה לבדוק עבורו מה צריך לעשות כדי להנביט אותם, זה בטח לא כל כך מסובך.
לסיום אנחנו מבקרים ב”מוזיאון” הקטן של הארבוריטום. יש כאן מאובנים, אבנים, כלים של התושבים המקוריים של האזור, ומשום מה, גם עצמות של ליוויתן. הביקור בארבוריטום לקח כשעתיים. היה מקסים.
מכאן אנחנו נוסעים לשדה בתעופה הקטנטן של טוליארה. נפרדים מג׳וני בחיבוקים וטסים צפונה לטאנה (עם עצירת ביניים בפורט דופין, הקצה הכי דרומי של מדגסקר). מחר נמשיך לצ׳ופצ׳יק הכי צפוני של האי.
המלון שלנו - ״סוואנה קפה״ - נמצא ממש ליד שדה התעופה, וזה הפלוס היחיד שלו. החדרים קטנים. המסדרון אפל. יחסית נקי ויש מזגן ומים חמים, אז ניתן לו 6 בסולם ה״זקנים״. אבל זה כי אנחנו נחמדים היום.
המסעדה של המלון ממש מעולה, ואנחנו מפצים את עצמנו בארוחת ערב נהדרת.
לילה טוב מאנטננריבו