אנחנו קמים לקול ציוץ הציפורים, לא שומעים כאן שום דבר אחר, ויושבים לאכול את ארוחת הבוקר המעולה שסוזי הכינה לנו. טיפ- בצרפת הכפרית יש שני סוגים עיקריים של חדרים להשכרה (שלא במלונות ופנסיונים), ה- Chambre d'hotel - שזה בעצם B&B - חדר עם ארוחת בוקר, וה-Gite (מבטאים את זה ז'יט, כמו שיט) שזה דירות להשכרה לטווח קצר, מה שאנחנו קוראים AirBnB, או כל מיני שמות. אלו יחידות עם חדר (או יותר), סלון מטבח ושירותים. הלילה אנחנו בסוג הראשון, אז זכינו גם בארוחת בוקר, ושלא כארוחות בוקר צרפתיות של קפה וקוראסון, אנחנו מקבלים גם גרנולה ויוגורט ופירות יער וכיף גדול.
את רואן אנחנו רואים בנסיעה, חניה בעיר הזאת זה רצח, ועוברים בזריזות ליד כיכר השוק העתיקה (היא נראית אחרת ביום), השעון הגדול, הגרדום של ז'אן ד'ארק והקתדרלה הגדולה. עיר חביבה, אבל אנחנו ממהרים צפונה לצוקים של נורמנדי.
התחנה הראשונה היא Valleuse de Senneville-sur-Fécamp, עיירה קטנטנה בצפון נורמנדי, שיש בה ירידה לחוף הים ממש מתחת לצוקים העצומים. למזלנו הגענו בשיא השפל, אז אפשר לרדת לחוף ולהינות מהצוקים המדהימים. ראינו צוקים בחיינו, אלו בין היותר מרשימים. אמנם "רק" 100 מטר גובהם, אבל הם יפהפיים, וטיול על החוף מתחתם הוא חוייה מדהימה.
מכאן אנחנו ממשיכים ל-Etretat (אטרטה בצרפתית), העיר המרכזית של האזור. ההיסטוריה של אטרטה מתחילה במאה ה-11 בימי הויקינגים, שגם נתנו לה כנראה את שמה. במהלך הדורות חיו כאן דייגים שהתמחו בצדפות (ליתר דיוק אוייסטרים), שלפי האגדה הגיעו גם לשולחנם של מלכי צרפת, ובראשם מרי אנטואנט שהיתה ידועה באנינותה (לחם, עוגות, אתם בטח מכירים). בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים התחילו להגיע לכאן ציירים ואמנים אחרים, המפורסם בהם הוא קלוד מונה שצייר את הצוקים של אטרטה.
בתחילת המאה העשרים הפכה אטרטה למפורסמת עוד יותר (לפחות בצרפת) כשהסופר מוריס לבלאן מיקם כאן את אחד מסיפורי ארסן לופן, הפורץ הג'נטלמן, בו מגלה לופן שהמחט המפורסמת של אטרטה אינה סתם סלע, אלא מבנה חלול המכיל את אוצרותיהם האבודים של מלכי צרפת. מכאן ועד סדרת הטלוויזיה המצליחה "לופין" בנטפליקס הדרך קצרה והפרסום של אטרטה הקטנה הופך כלל עולמי.
עם כיבוש צרפת במלחמת העולם השניה, הפכו הנאצים את אטרטה לנקודה אסטרטגית ב"חומה האטלנטית" - קו הביצורים שבנו לאורך החוף. בונקרים מבטון נחצבו אל תוך הצוקים הלבנים, ותותחים הוצבו במקומות שבהם פעם עמדו ציירים עם כני הציור שלהם. בספטמבר 1944 שוחררה העיר על ידי הדיוויזיה ה-51 של ההיילנדרים הבריטים, אך הצלקות נותרו. חזית הים המודרנית והבטונית של היום היא תזכורת תמידית לאותה תקופה אפלה.
הביקור שלנו באטרטה מורכב מטיול על חוף הים בשפל, מתחת לצוקי הענק, קצת מריבות עם השחפים העצומים על מיקום, הם לא ממש רוצים לפנות לכם את העמדות הטובות לצילום הצוקים, וכמובן קרפ לימוני באחד הקרפרי'ס הפזורים לאורך החוף. כיף כבר אמרנו?
ממשיכים להונפלר, עיירה קטנה שמשום מה לא נפגעה מהפצצות מלחמת העולם, לא הגרמניות ולא של בעלות הברית. העיר נשארה כשהיתה, והיא המקום היחיד כמעט בנורמנדי בו ניתן לראות את נורמנדי האמיתית. בדרך אנחנו חוצים את גשר נורמנדי - Pont de Normandie - גשר עצום החוצה את נהר הסן המפורסם.
בהונפלר יש נמל דייג גדול ואנחנו מצליחים לראות סירת דייגים פורקת ארגזי קוקי סאן ז'אק. מי שלא יודע מה זה, שיתבייש ויגגל. מסתבר שעונת הקוקי התחילה בימים אלה, אז צפו פגיעה, יהיה כאן מתכון בהמשך.
העיר העתיקה של הונפלר מורכבת מבתי עץ צבעוניים, רחובות צרים והמון שמחה וצבע. אנחנו מבלים כאן כמה שעות וכמעט שמתפתים לעשות סיבוב על הקרוסלה, אבל מוותרים. עברנו את הגיל.
אנחנו מסיימים את היום אצל אמנון ואריאן ב- La Roguerie. לא תמצאו את זה במפות, כי זה לא ישוב, זה מה שהצרפתים מכנים בשם "בית עם שם", יש דבר כזה מסתבר.
יש כאן חמישה בתים, כולם שייכים למשפחה של אריאן, שהיא הנכדה של חנה אורלוב, אחת הפסלות היהודיות המפורסמות, אם לא ה. חנה, שלהבדיל מאומנים רבים באותה תקופה, ובטח אומניות, הצליחה למכור הרבה פסלים ולהרוויח טוב עוד בחייה, רכשה את המתחם שמשמש היום בתי קיץ לצאצאיה, ילדים, נכדים ונינים. הבית של אריאן ואמנון מהמם. זה בית בן 200, שעבר שיפוצים במהלך השנים, והוא מלא אופי. מהקירות העבים (50-60 ס"מ), דרך הגמלונים מקורות העץ הענקיות, רצפות העץ, התריסים הצבעוניים ועד האח העצומה שלמרות שאנחנו רק בתחילת אוקטובר בוערת כל לילה.
ארוחת הערב היא Raclette, שזה בן דוד של הפונדו השוויצרי, או יותר מדוייק שיטה צרפתית להזרקת כולסטרול ישירות לוריד. אתם מקבלים קערית קטנה, שמים בה פרוסת גבינת Raclette, ומקרימים אותה במכשיר יעודי. כשהיא מבעבעת אתם שופכים אותה על תפוח אדמה מבושל, מוסיפים פרוסת נקניק (שינקן, פרושוטו או כל נקניק רב קלוריות אחר) ואוכלים בהסבה שמאל. זה ממשיך כל עוד יש גבינה ותפוחי אדמה ולכם יש מקום. כמו בצרפת, זה מלווה ביין משובח ומסתיים בקינוח מושחת. מחר דיאטה.
לילה טוב מנורמנדי.