צ'כיה-גרמניה – קיץ 2016 - היום הראשון – כולם נוסעים לדרזדן...

אני לא בן אדם של קיץ. מתחילת יולי ועד סוף אוגוסט (לפחות) אני ממש סובל בארץ הקודש. זו הסיבה שאנחנו משתדלים לא להיות בישראל בחודשי הקיץ, ואם לא כל הקיץ, לפחות כמה שבועות. השנה לא ממש תכננו את הקיץ, וכדי לברוח מהכבשן שהתפתח כאן בתחילת אוגוסט החלטנו לטוס לגרמניה לבקר משפחה ולטייל קצת באירופה הקלאסית. וכך, אחרי כמה ימים קרירים ונעימים באופנבאך שליד פרנקפורט, העמסנו את הרכב ויצאנו לטיול של שבוע בסקסוניה.

הדרך מפרנקפורט לדרזדן (תחנתנו הראשונה) היא בעיקר על אוטובאנים (האוטוסטראדות הגרמניות המפורסמות באי הגבלת מהירות בחלקים גדולים שלהן), אבל הנוף מדהים. אי אפשר להאמין שקיץ, כי הכל ירוק ופורח. האוטובאנים כאן בנויים (או בנויות?) מעל גובה הסביבה, ככה שאפילו בנסיעה מהירה (לא אמא, לא עברתי 220 קמ"ש) רואים את הנוף והדרך חולפת במהירות (תרתי משמע).

כשהיינו בפרנקפורט הצטרפנו ללאה ואיזי (המארחים המדהימים שלנו) לאימון הכושר השבועי שלהם – מסע בין דוכני שווקי הפשפשים באזור פרנקפורט. החבר'ה חיים בגרמניה כבר 40 שנה, ולדעתי לא פספסו שוק פשפשים אחד בכל התקופה הזאת. טוב אולי הגזמתי, אבל הם מכירים בשמם את המוכרים בחלק מהשווקים.... כיוון שהיום יום ראשון, ויצאנו לפני שפותחים את השווקים, פספסנו את השווקים של פרנקפורט, אבל אל דאגה, בכניסה לדרזדן מחכה לנו שוק פשפשים כהלכתו. כמה עשרות דוכנים של כל טוב – בגדים, נעליים, תיקים, מזכרות, כלי עבודה, ומה לא. אנחנו יוצאים עם כמה מזכרות קטנות מהתקופה הקומוניסטית. דרזדן הייתה במזרח גרמניה, ועד היום אנשים מוכרים כאן כל מיני שאריות של התקופה – פיילות כביסה, כובעי פרווה רוסיים, כלי מטבח עתיקים וכל מיני שטויות.

כאן המקום להצדיע לעם הגרמני (המודרני, לא ההוא של שנות השלושים) על האינטגרציה המדהימה של מזרח גרמניה לתוך מערבה. עם של כ- 60 מיליון תושבים קלט כ- 16 מיליון אזרחי מזרח גרמניה, יחד עם 100 אלף קמ"ר של דלות מכפירה, ובתוך פחות מדור (26 שנים) אי אפשר להבדיל בין מזרח למערב. אנחנו מתלהבים מהיכולת שלנו לקלוט מיליון עולים מרוסיה, הגרמנים קלטו 16 מיליון, יחד עם המדינה המפוררת שלהם. שאפו!

אנחנו ממשיכים למרכז דרזדן ומתמקמים בהילטון. לא נלאה, אבל ללאה יש הנחות בהילטון והמחיר שווה לכל נפש. המלון ממוקם ממש בלב העיר העתיקה, כשכל חמודות דרזדן במרחק כמה דקות הליכה, ויש לה המון חמודות לדרזדן. העיר היא בירת חבל סקסוניה עם הרבה מבנים בסגנון הבארוק. במהלך רוב שנות מלחמת העולם השנייה הצליחה דרזדן לחמוק מההפצצות של בעלות הברית, עד חודש פברואר 1945, אז הוחרב חלק גדול מאוד מהמבנים היסטוריים שלה בהפצצה מאסיבית אחת. מאז העיר שופצה ושוקמה והיא כיום עיר מודרנית עם ברובע עתיק משופץ ומרהיב ביופיו.

אנחנו קצת מופתעים מכך שהילטון דרזדן לא מוכן לקראתנו, אבל לא נורא, אנחנו יוצאים לסיור בעיר עד שיכינו לנו את החדרים. לא אכביר מילים כי יש ספרים שלמים על דרזדן, ומילים לא יצליחו בשום אופן לתאר את ההדר הסקסוני שהעיר הזאת משרה. בכל רגע אתה מצפה לראות איזה נסיך אוסטרו-הונגרי, או מלך צרפתי מגיחים מאחורי הפינה עם פמליה שלמה של משרתים ונושאי כלים.

אנחנו הולכים לאלברטיניום - מבנה עצום המכיל בתוכו מספר מוזיאונים. אנחנו לא כל כך בעניין של פיסול, אז רק נכנסים להתרשם מהמבנה, ונופלים על מופע שירה מודרני של קבוצת חובבים גרמנית באולם הראשי. האקוסטיקה מהממת. ברור למה הם באים לכאן לשיר. משם אנחנו הולכים לבית הכנסת, אבל מסתבר שבית הכנסת של דרזדן אינו פתוח למבקרים. "לפעמים יש כאן תפילות", אומר האיש שיוצא לראות מה אנחנו מחפשים כאן, "אבל יחסית מעט כי הקהילה כאן ממש קטנה". אנחנו מוותרים על בית הכנסת וממשיכים לכנסיית הגבירה - Frauenkirche - העגולה. כנסיית הבארוק היפה בעלת הכיפה הענקית שחרבה לחלוטין במהלך מלחמת העולם השנייה. במשך שנים רבות רק קטע קיר קטן נשאר עומד כמצבת זיכרון. ב-1994 הוחל בשיקומה והיא נפתחה ברוב פאר והדר בשנת 2005 בהשקעה של כ- 180 מיליון אירו. היא באמת כנסייה יפה, ואנחנו מצליחים להיכנס בשעה של מיסה ולתפוס כמה צלילי עוגב. עכשיו ל"תהלוכת הנסיכים" או בגרמנית Fürstenzug. כ-25 אלף אריחי פורצלן מרכיבים את איור הקיר הזה, הגדול מסוגו בעולם. באיור מוצגים נסיכיה ושליטיה של סקסוניה לפי סדר שלטונם - מהראשון ועד האחרון. כל שליט מופיע עם שמו ותאריך שלטונו. האיור נוצר לראשונה בין השנים 1870-1876 והוא אחד האתרים הבודדים בדרזדן ששרדו לחלוטין את ההפצצות של מלחמת העולם השנייה.

אנחנו הולכים לראות גם את בית האופרה זמפר - Semperoper, קרוי על שם הארכיטקט שתכנן אותו במאה ה-19, גוטפריד זמפר. במבנה הרנסנס האיטלקי המפואר הזה הועלו לראשונה טנהויזר של ואגנר ואביר הוורד של ריכרד שטראוס. ננסה לבוא לכאן לסיור המודרך באחד הימים הבאים. בינתיים אנחנו מתפעלים מהיופי של המבנה עצמו.

מעבר לכיכר אנחנו נכנסים בשעריו העצומים של ארמון צווינגר (Zwinger), אחד האתרים המזוהים ביותר עם דרזדן. המבנה כולל חלל פתוח עצום עם גנים, מזרקות ופסלים, המוקף גלריה בעלת קומה אחת המקשרת בין פביליונים של שתי קומות. הכניסה היא, כאמור, דרך שערים עצומים ומפוארים. הקישוטים של הפסל Permoser, המעטרים את המבנים, מוסיפים נופך מלכותי לארמון המהמם הזה. כיום כולל הקומפלקס מספר מוזיאונים שאותם ננסה לבקר בהמשך. היום אנחנו פשוט נהנים מאחר צהריים שמשי וקריר (!!) בחצר הארמון ומצלמים כמו משוגעים. העיר הזאת היא גן עדן של צלמים. כל קליק, יצירת אומנות.

לסיום אנחנו מטיילים להנאתנו על "מרפסת ברוהל" (Brühlsche Terrasse) - אחד האתרים הפופולריים בעיר. זוהי מרפסת ששרדה ממצודה עתיקה שעמדה כאן בימי הביניים והפכה לטיילת לאורך נהר האלבה החוצה את העיר. מסביב אנחנו לא יכולים שלא להתפעל (ולצלם) מהמבנים המרהיבים - ה-Ständehaus (בניין הפרלמנט לשעבר), בניין הניאו-בארוק Secundogenitur, האקדמיה המלכותית לאמנות, בניין בית המשפט ועוד רבים אחרים. הטיול מסתיים בגני ברוהל המרהיבים גם בעונה זו של השנה.

אנחנו חוזרים למלון לארוחת ערב, הדיל כולל גם ארוחות ב-Executive lounge, וחוזרים לסיור שקיעה בין כל האתרים המדהימים האלה שנראים עוד יותר יפה על רקע השמיים המשחירים.

היה יום מקסים. גוטה נאכט מדרזדן

ליום השני