יפן – שלושה שבועות בארץ השמש העולה - פרק שביעי - על מפלים ואיילים

לפרק הראשון

לפרק השישי

את הפרק הזה אני כותב בדירה שלנו בקיוטו, אחרי יום ארוך ומייגע. לפני שנכנס אליו, נספר קצת על אתמול, היום שבילינו ביוניברסל סטודיו באוסקה. מה זה יוניברסל סטודיו לא צריך להסביר, ריידים מטורפים וכיף גדול, אבל יוניברסל סטודיו ביפן צריך טיפה הסבר. קודם כל, המקום בדרך כלל מפוצץ ביפנים. הם מתים על זה, ומגיעים בהמוניהם. שנית, הם נכנסים עמוק לסיפור, עם תחפושות, מסיכות ושמחה גדולה. היינו בפארקי שעשועים בכל העולם, אך בשום מקום לא ראינו התלהבות כזאת של הקהל. שווה להגיע לכאן כדי לראות את התופעה.

בילינו יום אחד בפארק, עשינו 7 ריידים שברובם זמן ההמתנה היה מתחת ל-30 דקות, שזה די בגדר נס. הסתובבנו במתחם "הארי פוטר" כמו בחלום (כולנו מכורים לסדרת ספרי הארי פוטר) ושתינו בירצפת. בארץ המיניונים עשינו רק רייד אחד, אבל צילמנו המוני יפנים מחופשים למיניונים. במתחם "פארק היורה" עשינו את הדרקון המעופף, שרק בשבילו כדאי לבוא ליוניברסל יפן. בקיצור, היה כיף גדול.

היום אנחנו יוצאים שוב לדרך ומתחילים את היום במקדש שינטו באוסקה שנקרא Namba Yasaka Shrine. זה המקדש הכי מוגזם שראינו בחיינו, כי הוא בנוי בצורת מפלצת. לא, לא בערך, לא על יד, ממש מפלצת. עצומה. ירוקה.

מקסים. אנחנו מסתובבים מעורי פה, מצלמים את המפלצת מכל כיוון, ומחתימים את ה"גושווין" שלנו בחותמת המפלצת. כיוון שאנחנו כבר ב-Namba (אחד הרבעים היותר תוססים של אוסקה), אנחנו מחליטים לדגום את עוגת הגבינה המפורסמת של אוסקה - Rikuro's cheese cake - שאחד מהסניפים שלהם נמצא ממש לא רחוק. אמנם עוגות הגבינה שלהם טעימות וטריות (הם מכינים מאותן במקום ממש בסרט נע), אבל עוגת הגבינה של חגית הרבה יותר טעימה.

זהו, מיצינו את אוסקה, ואפשר לצאת לדרך. היום אנחנו נוסעים ל-Akame, לשמורת 48 המפלים. השמורה נמצאת לא רחוק מאוסקה, והדרך עוברת בנופים מקסימים של יפן הכפרית, הרחק מאזורי התיירות. בכניסה לשמורה אנחנו נופלים למלכודת החנייה, וחונים ממש רחוק מהכניסה, כי בחור במדי שומר מסמן לנו שכאן צריך לחנות. בהמשך יש עוד 5 מגרשי חנייה, הרבה יותר קרובים לשער השמורה, ובמחיר זהה. לא נורא, אנחנו צועדים את 400 המטרים עד הכניסה בשמחה רבה, כי מזג האוויר נפלא, הנוף מרהיב והיפנים ממש חביבים.

בכניסה לשמורה נמצא "מוזיאון הסלמנדרות". יש כאן כמה עשרות אקווריומים שבהם נמצאות סלמנדרות. אנחנו מכירים את הסלמנדרות בארץ, אז ההפתעה שלנו למראה סלמנדרות באורך מטר וחצי, גדולה. אלה לא סלמנדרות, אלה מפלצות. יש כאן אחד מהשנתון שלי, יליד 1958, והוא עצום. לפחות מטר וחצי. הסלמנדרות הללו אנדמיות לאזור, הן חיות עשרות רבות של שנים ומגיעות לגודל עצום. נקווה שלא נפגוש אחת במסלול.

מסלול המפלים אורך כשלוש שעות, והוא עובר בין כמה עשרות מפלים. אין כאן בדיוק 48 מפלים, אבל מישהו חשב שהמספר 48, שמסמל מזל טוב בתרבות היפנית, מתאים למקום הזה, וזה תפס. המסלול ממש מקסים. אנחנו עוברים בנוף יער לאורך הנחל היורד מן ההרים, ומפעם לפעם עוצרים ליד מפל. המפלים לא גבוהים, אבל הכמות מפצה על האיכות. כיף גדול להעביר כאן כמה שעות. אין לנו המון זמן כי אנחנו עוד רוצים לעבור בנארה ולהגיע הערב לקיוטו, אז אנחנו מסתפקים בחמשת המפלים הראשונים של המסלול, שהם גם הכי שווים.

מכאן אנחנו ממשיכים לנארה, עיר האיילים. נ‏ארָ‏ה נוסדה בשנת 710 והיתה עיר הבירה הראשונה של יפן. השפעתם החזקה של המקדשים הבודהיסטיים הרבים הנמצאים בעיר, היוותה איום על השלטון המרכזי, ולכן הועתקה הבירה לנגאוקה (Nagaok) בשנת 784. התקופה בה שימשה נארה כבירה נקראת "תקופת נארה" בהיסטוריה של יפן. בעיר נמצאים שמונה מקדשים בודהיסטים גדולים, הגדול בהם הינו טודאי-ג'י, ככל הנראה בניין העץ הגדול בעולם. ברחובות העיר מתהלכים איילים. כן, ממש איילים דמויי במבי. האגדה מספרת שהאיילים הובאו לעיר על ידי אחד האלים, ומאז הם מגינים עליה ועל יפן כולה מפני מזל רע.

האגדה נחמדה, אבל בפועל יש בעיר המוני איילים מנוסרי קרניים (כנראה כדי שלא יפגעו בטעות בתיירים) שרודפים אחרי המוני התיירים בתקווה לקבל קצת אוכל (אותו ניתן כמובן לרכוש בכל פינת רחוב), ובדרך מזהמים את העיר בצואה וגורמים לה להריח כמו אורווה לא ממש נקיה. אם יש מקום ביפן שעונה להגדרה way too over-rated, זו נארה. המקדשים אמנם מעניינים, אבל מי שמגיע לקיוטו יזכה לראות הרבה יותר מקדשים, הרבה יותר יפים, ובלי ריח צואת איילים. בזבוז זמן. כדי לא לצאת בהרגשת בזבוז מוחלטת, אנחנו מבקרים במקדש Kōfuku-ji, עם פגודת 5 הקומות המרשימה, עוברים בשער Nandaimon העצום, בדרך למקדש Tōdai-ji, לראות את פסל הבודהא העצום שבו. בין לבין אנחנו עוברים בעוד כמה מקדשים ומוסיפים עוד כמה חותמות ב"גושווין".

את כבודה של נארה מצילה מסעדה קטנה ברחוב הראשי של העיר, בה אכלנו ארוחת ערב מדהימה.

מכאן לשלושה ימים בקיוטו עליהם נדווח בפרקים הבאים.

לילה טוב מקיוטו.

סיונארה.

לפרק השמיני