זה קרה בחול המועד פסח. ישבנו במרפסת ושתינו יין כשעידו שאל: "אתם באים לנפאל, לטרק סובב אנפורנה?" לקחנו עוד לגימה, נשמנו עמוק, ושאלנו: "למה מי מת?".
זה אולי הזמן להציג לכם את החברים למסע - עידו ומיכל, שניהם מעל חמישים, אבל לא בהרבה, חגית, זוגתי, גם, ואני הזקן, לאחרונה חגגתי 54.
חזרה ל"למה מי מת?". "אנחנו כבר לא בגיל, הילדים נוסעים לנפאל, לא אנחנו, אנחנו בכושר שמאפשר עליה למרומי גבעת רמב"ם, אבל בטח לא ל-5416 מטר". שרשרת התירוצים זרמה לה חופשי. "מה? נשאיר את הבנות בלי הורים בראש השנה וביום כיפור? השתגעת? השתגענו?"
כנראה שכן. כי בעוד 25 ימים אנחנו עולים על מטוס עם מוצ'ילה של 90 ליטר לזוג.
ההחלטה הראשונה הייתה איך מגיעים. אחרי חיפוש קצר הבנו שאל על זו לא אופציה - יקר פחד, ודרך אירופה זה מאריך את הדרך, ודרך אוזבקיסטאן - לא! מה נשאר? טורקיש. גם זול, גם מקצר את משך ההגעה, וגם היה מקום לארבעתנו בטיסה של ה- 13 בספטמבר לדלהי, ומשם לקטמנדו. נקווה שנעבור את איסטנבול בשלום....
ההחלטה השנייה - ואולי הכי חשובה - מדריך. לאחר חיפוש ארוך מאוד, בעיקר באתר למטייל שבו מצאנו את רוב המדריכים וספקי השירותים בטיולים הקודמים שלנו, הגענו לשיבה סוביידי. לא לפני ששיגענו את השכל לארבעה מדריכים אחרים ושתי סוכנויות נסיעות. למה? כי לנפאלים ממש קשה להבין את הצורך שלנו להגיע לנפאל כשהכל כבר מוכן. נמסטה, נמסטה, נמסטה, אבל כלום לא זז. רק כשהגענו לשיבה קיבלנו תשובות במקום - ג'יפ לבסיסהר מקטמנדו - יש, פרמיטים לאנפורנה - יש, מסלול מפורט, כולל איפה לנים כל לילה ומה הגובה, שעות ההליכה ונקודות העצירה במסלול - יש, וכל זה לפני שדיברנו על כסף. "נכון", אמר שיבה, "אני עולה קצת יותר מפורטר רגיל, אבל זה כי יש לי רישיון הדרכה של הממשלה, אנד אי סטיל קרי יור בג, סיר".
החלטה שלישית - קטמנדו או פוקרה - את זה כבר בטח הבנתם מהחלטה 2. מקטמנדו ישירות לבסיסהר, וקדימה, לדרך. פוקרה חשובה רק למי שצריך לעשות סידורים אחרונים. אנחנו, כמו שהבנתם, לא.
זה הזמן לעוד גילוי נאות, אנחנו אמנם "זקנים" אבל באמת חסרי מנוח. שבוע בהר הגבוה עם שיירת גמלים - עשינו, שבוע בהרי הקצ'קאר בטורקיה - עשינו, על הקילימנג'ארו טיפסנו רק לפני שנתיים (אמנם לא עד הפסגה, אבל עד גובה 4000 מטר). אז רק טבעי שנסמן עוד פסגה, ואפילו יותר גבוהה.
אחרי שסגרנו את כל (אני מקווה) הפינות, התחלנו להכין רשימות ציוד. גם כאן אתר למטייל עזר בצורה מדהימה. חבר'ה כאן משקיעים ברמות. תודה לכל מי שרשם רשימות ציוד, תודה לבנות (סליחה ששכחתי את שמותיכן, מבטיח לחפש ולתת קרדיט) שהעלו טבלה של מחירי ה- דאל-בהט בכל כפר בדרך, תודה למי שהכניסו טיפ על כל כפר, גסט-האוס, מסעדה, מדריך, סבל ואטרקציה ברדיוס של 1000 ק"מ. אתם גדולים!!!
טוב, אז הלכנו למרפאת מטיילים, למדנו על מחלת גבהים (כן, גם את זה למדנו כאן בלמטייל), קנינו קצת גרביים וציוד חורף, אווררנו את המוצ'ילה, ואנחנו מוכנים (?).
אז כמו שבטח כבר הבנתם, הבלוג הזה הולך ללוות את הטיול כולו, כולל ההכנות והספירה לאחור. אנחנו לוקחים את הנייד של עידו, וננסה לארגן הוט-ספוט באייפון, כדי להתחבר ולעדכן מכל פסגה (אם יהיה לנו אוויר). אנחנו נספר לכם על החוויות, הקשיים, האתגרים וכל מה שנפגוש בשלושת השבועות בסובב אנפורנה. יהיו טיפים לרוב. נעדכן את רשימות המחירים והציוד. בקיצור - יהיה כיף. אה, ויהיו גם קצת תמונות....
אתם מוזמנים להצטרף לחוויה שלנו ולשתף אותנו בשאלות, מחשבות ורעיונות. וכמובן, להחזיק לנו אצבעות, כי אנפורנה מעל 50 זה אתגר אמיתי.
סובב אנפורנה - הזקנים באים!!!
זה אולי הזמן להציג לכם את החברים למסע - עידו ומיכל, שניהם מעל חמישים, אבל לא בהרבה, חגית, זוגתי, גם, ואני הזקן, לאחרונה חגגתי 54.
חזרה ל"למה מי מת?". "אנחנו כבר לא בגיל, הילדים נוסעים לנפאל, לא אנחנו, אנחנו בכושר שמאפשר עליה למרומי גבעת רמב"ם, אבל בטח לא ל-5416 מטר". שרשרת התירוצים זרמה לה חופשי. "מה? נשאיר את הבנות בלי הורים בראש השנה וביום כיפור? השתגעת? השתגענו?"
כנראה שכן. כי בעוד 25 ימים אנחנו עולים על מטוס עם מוצ'ילה של 90 ליטר לזוג.
ההחלטה הראשונה הייתה איך מגיעים. אחרי חיפוש קצר הבנו שאל על זו לא אופציה - יקר פחד, ודרך אירופה זה מאריך את הדרך, ודרך אוזבקיסטאן - לא! מה נשאר? טורקיש. גם זול, גם מקצר את משך ההגעה, וגם היה מקום לארבעתנו בטיסה של ה- 13 בספטמבר לדלהי, ומשם לקטמנדו. נקווה שנעבור את איסטנבול בשלום....
ההחלטה השנייה - ואולי הכי חשובה - מדריך. לאחר חיפוש ארוך מאוד, בעיקר באתר למטייל שבו מצאנו את רוב המדריכים וספקי השירותים בטיולים הקודמים שלנו, הגענו לשיבה סוביידי. לא לפני ששיגענו את השכל לארבעה מדריכים אחרים ושתי סוכנויות נסיעות. למה? כי לנפאלים ממש קשה להבין את הצורך שלנו להגיע לנפאל כשהכל כבר מוכן. נמסטה, נמסטה, נמסטה, אבל כלום לא זז. רק כשהגענו לשיבה קיבלנו תשובות במקום - ג'יפ לבסיסהר מקטמנדו - יש, פרמיטים לאנפורנה - יש, מסלול מפורט, כולל איפה לנים כל לילה ומה הגובה, שעות ההליכה ונקודות העצירה במסלול - יש, וכל זה לפני שדיברנו על כסף. "נכון", אמר שיבה, "אני עולה קצת יותר מפורטר רגיל, אבל זה כי יש לי רישיון הדרכה של הממשלה, אנד אי סטיל קרי יור בג, סיר".
החלטה שלישית - קטמנדו או פוקרה - את זה כבר בטח הבנתם מהחלטה 2. מקטמנדו ישירות לבסיסהר, וקדימה, לדרך. פוקרה חשובה רק למי שצריך לעשות סידורים אחרונים. אנחנו, כמו שהבנתם, לא.
זה הזמן לעוד גילוי נאות, אנחנו אמנם "זקנים" אבל באמת חסרי מנוח. שבוע בהר הגבוה עם שיירת גמלים - עשינו, שבוע בהרי הקצ'קאר בטורקיה - עשינו, על הקילימנג'ארו טיפסנו רק לפני שנתיים (אמנם לא עד הפסגה, אבל עד גובה 4000 מטר). אז רק טבעי שנסמן עוד פסגה, ואפילו יותר גבוהה.
אחרי שסגרנו את כל (אני מקווה) הפינות, התחלנו להכין רשימות ציוד. גם כאן אתר למטייל עזר בצורה מדהימה. חבר'ה כאן משקיעים ברמות. תודה לכל מי שרשם רשימות ציוד, תודה לבנות (סליחה ששכחתי את שמותיכן, מבטיח לחפש ולתת קרדיט) שהעלו טבלה של מחירי ה- דאל-בהט בכל כפר בדרך, תודה למי שהכניסו טיפ על כל כפר, גסט-האוס, מסעדה, מדריך, סבל ואטרקציה ברדיוס של 1000 ק"מ. אתם גדולים!!!
טוב, אז הלכנו למרפאת מטיילים, למדנו על מחלת גבהים (כן, גם את זה למדנו כאן בלמטייל), קנינו קצת גרביים וציוד חורף, אווררנו את המוצ'ילה, ואנחנו מוכנים (?).
אז כמו שבטח כבר הבנתם, הבלוג הזה הולך ללוות את הטיול כולו, כולל ההכנות והספירה לאחור. אנחנו לוקחים את הנייד של עידו, וננסה לארגן הוט-ספוט באייפון, כדי להתחבר ולעדכן מכל פסגה (אם יהיה לנו אוויר). אנחנו נספר לכם על החוויות, הקשיים, האתגרים וכל מה שנפגוש בשלושת השבועות בסובב אנפורנה. יהיו טיפים לרוב. נעדכן את רשימות המחירים והציוד. בקיצור - יהיה כיף. אה, ויהיו גם קצת תמונות....
אתם מוזמנים להצטרף לחוויה שלנו ולשתף אותנו בשאלות, מחשבות ורעיונות. וכמובן, להחזיק לנו אצבעות, כי אנפורנה מעל 50 זה אתגר אמיתי.
סובב אנפורנה - הזקנים באים!!!
