אחרי חמישה ימי ריצה אנחנו מחליטים לקחת יום מנחה, יחסית. מתחילים בבוקר רגוע במלון וקופצים העירה לקצת רכישות של ארטס אנד קרפטס (חייבים לתמוך הכלכלה המקומית). טיפ– שנכון לכל אפריקה וגם לרואנדה, מזכרות כדאי לקנות בערי השדה ובכפרים הקטנים. כאן אולי תשלמו טיפה יותר, אבל הכסף הולך לקהילה המקומית ולא לסוחרים שקונים מהם ומוכרים בשווקים בקיגלי ובערים הגדולות.
אחרי שמיצינו את חוויית הקניות, אנחנו נוסעים לאורך אגם קיוו לכיוון קיבויה. בדרך אנחנו עוצרים בעיירה קטנטנה, בשוק מקומי מאוד. מוכרים כאן הכל – אוכל, בגדים, כלי בית – ואנחנו לא יכולים בלי קצת קניות של כלי פלסטיק ובדים. המקומיים המומים. כנראה שלא הרבה אוו-זונגו עוצרים כאן ויורדים להסתובב בשוק.
היום הוא חג עלייתה של מריה השמימה, כן, יש חג כזה, ובכל כנסיה קתולית עורכים תהלוכה עם פסל הבתולה ומלווים אותה בשירים וריקודים. רוב האוכלוסייה ברואנדה נוצרית קתולית, אז הרחובות מלאים תהלוכות. בדרך דרומה אמיל מספר לנו קצת על ההיסטוריה של רואנדה מנקודת המבט שלו, כבן לשבט הטוטסי שמשפחתו עזבה לאוגנדה בשנות השישים, עם עליית ההוטו לשלטון, וחזרה ב-1997. מעניין לשמוע את אמיל מספר על הטרגדיה של העם הרואנדזי (בעיקר השבט הטוטסי) ועל הפיוס שקיים כאן מאז. נקווה מאוד שהוא יישמר, הפיוס, כי כיום הכל תלוי באדם אחד – פול קגאמה, נשיא רואנדה – הוא מה שמחזיק את האומה הזאת ביחד, ואין לדעת מה יקרה לאחר ירידתו מבמת ההיסטוריה. נקווה לטוב. מעט יותר על רצח העם תוכנו למצוא בפרק השמיני של המסע שלנו.
אנחנו אוספים את אוסקר, המדריך שלנו בפארק ניונגווי בו נבלה את הלילה ומחר, ונוסעים שעה בדרך עפר טובה למלון שלנו גיסובו גסט האוס, שנמצא בתוך המחנה של הריינג'רים של הפארק, על פיסגת הר בגובה 2,400 מטר. החדרים מאוד בסיסיים, אבל נקי ונעים, הנוף מרהיב והצוות ממש נחמד.
אנחנו רודפים שעתיים אחרי שימפנזים ביער טבעי מדהים. זה אחד היערות האחרונים ברואנדה שלא נגעה בו יד אדם, וכל הצומח כאן הוא טבעי. את השימפנזים לא ממש ראינו, יותר שמענו, אבל היה ממש מרגש. טיפ– אם מציעים לכם ביקור שימפנזים בערב, תנסו להגיע לכאן ממש מוקדם (4 אחה"צ) ולא כמו שהמקומיים אומרים. אם לא יוצאים לחפש את השימפנזים בארבע וחצי-חמש, אין סיכוי לראות אותם, בשש ורבע כבר חושך כאן.
את ארוחת ערב יגישו לנו בוילה שלנו, שיש בה 4 חדרי שינה, אבל רק אנחנו נמצאים בה. אחרי מקלחות חמות ושעתיים המתנה ליד אח מבוערת (2,400 מטר אחרי הכל), אנחנו מחליטים לאכול קצת פירות וללכת לישון. נתחשבן איתם כבר מחר בבוקר. רגע לפני שאנחנו נועלים את הוילה מגיע המלצר עם ארוחות הערב שלנו. לקח להם שעתיים וחצי להכין ארבע צלחות אורז עם ירקות. אנחנו שולחים אותו חזרה עם כל האוכל, כי אנחנו אמנם תיירים קלים, אבל כשמבטיחים ארוחת ערב תוך שעה, ומגיעים אחרי שעתיים וחצי, גם אנחנו מאבדים סבלנות.
הולכים לישון כי מחר יוצאים בארבע וחצי
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
