הבוקר אנחנו קמים מוקדם, למרות שאנחנו בחופש, כי שוק יום ראשון דוחה מנוחה. היום יום ראשון ובטור מתקיים היום שוק איכרים - Marché Velpeau. זה שוק של איכרי הסביבה שמביאים מתוצרתם - יצרני גבינות, נקניקים, בשר ושאר מיני אוכל טעים, מוכרים כאן כל מה שתרצו, ומסביב יש גם קצת דוכני בגדים, נעליים וכלי בית. גן עדן. אנחנו מסתובבים בין דוכני השוק, קונים פסטה טריה, עגבניות "לב שור" בשלות בשלות וטעימות טעימות לרוטב, ירקות טריים, צמחי תבלין וכל מה שצריך כדי להכין ארוחה מפוארת בבית שלנו. כן, ועל הדרך גם איזה סוודר צרפתי...
טור, בירת עמק הלואר, שוכנת במפגש הנהרות לואר ושר, אותו שר שעליו יושב הבית שלנו, והיא אחת הערים החשובות והוותיקות בעמק, ישנן עדויות על יישוב במקום כבר מהמאה הראשונה לספירה. בהמשך היוותה העיר מרכז דתי חשוב, והחל מאמצע המאה ה-15 היא היתה בירת צרפת במשך למעלה ממאה שנים, עד החזרה של מלכי צרפת לפריז בימי הנרי הרביעי (1594). גם היום ניתן להתרשם מעברה המפואר - העיר העתיקה עם בתי העץ, קדתרלת טור עם הצריחי הגבוהים, שרידי המרחצאות הרומיים, שרידי מנזר סן מרטין וכמובן הטירה של טור - מעידים על עברה.
אנחנו מסתובבים קצת בעיר העתיקה, היא ממש יפהפיה, עם רחובות קטנים, כיכרות רחבות ידיים ובתים עתיקים מעץ ולבנים. יש כאן המון סטודנטים, כי באוניברסיטת טור לומדים למעלה מ-30,000 סטודנטים, אז בעיר של 120,000 תושבים הם מהווים מרכיב גדול באוכלוסיה.
טירת טור, שממוקמת ממש בלב העיר על גדות הלואר, נבנתה בימי הביניים ועברה שינויים רבים במהלך מאות שנות קיומה. לעיתים היתה מבצר מלכותי, לעיתים מעון של מושל או בניין מנהלי, ועד היום היא שומרת על אלמנטים אדריכליים יוצאי דופן המזכירים את ההיסטוריה שלה. היא שווה ביקור, גם בשל התערוכות שהיא מארחת (שווה לבדוק באתר הזה), אבל אנחנו מבקרים אותה מבחוץ כי הטירה של היום (זוכרים? טירה ביום) היא וילנדרי, הטירה עם הגנים הכי יפים בעמק הלואר (לדעתנו הצנועה).
ההיסטוריה של טירת וילנדרי (שנמצאת על הלואר, כ-20 ק"מ מערבית לטור) מתחילה בימי הביניים עת הוקמה כאן טירה מבוצרת ששימשה את הפאודלים המקומיים. הצינוקים של וילנדרי מהימים ההם עדיין קיימים וניתן להבין מהם הרבה על התקופה. בשנת 1536 הפך ז'אן ברטון, אז שר האוצר של פרנסואה הראשון, את הטירה למבנה בסגנון הרנסנס, ומאז ועד המאה ה-18 היא החליפה ידיים, שופצה והורחבה. בתחילת המאה ה-20 רכשו יואכים קרבאלו ואשתו אן קולמן את האחוזה, הם שיקמו את הטירה והקימו את גן הרנסנס המופלא הקיים עד היום.
אנחנו מבלים למעלה משעה בתוך הטירה, זאת טירה גדולה - 3 קומות עם עשרות חדרים. אנחנו עוברים מהמטבח לסלון, ממשיכים דרך הספרייה לחדרי השינה וחדרי האוכל, כל החדרים כאן מעוצבים באווירה חמימה וידידותית. כיאה לטירה מהמאה ה-15, חדרי הילדים מעוצבים בירוק וכחול לבנים ובורוד לבנות (שום דבר לא השתנה בעולמנו ב-500 שנים). הסלון המזרחי עם אוסף הציורים הספרדיים מהמאה ה-17 ממש מרהיב. אנחנו עולים, כמובן, למרפסת המגדל ממנה נשקף הנוף המדהים של הגנים.
אבל עם כל הכבוד לטירה וחדריה, הגנים של טירת וילנדרי הם האטרקציה העיקרית של המקום. הם מרהיבים!!!
הם המחולקים לשלושה מפלסים:
- המפלס הראשון: כולל את "גן הצלב" ו"גן האהבה" עם עיצובי הלבבות
- המפלס השני: כולל את "גני הנוי" ו"גן המוזיקה"
- המפלס השלישי (העליון): כולל את גן השמש ומיועד ליצירת תחושת מסע ובריחה באמצעות עיצובו הכאוטי, ואת גן המבוך - המעוצב כסמל למסע הרוחני של האדם.
(תודה לברושור של טירת וילנדרי על כל המידע)
אנחנו מבלים כאן את כל אחר הצהריים בשוטטות בגנים, ואפילו מקבלים כמה פלפלים צהובים שנקטפו בגן הטירה הבוקר ומחולקים למבקרים. טיפ- אם אתם חובבי גנים, אל תוותרו על וילנדרי, זאת אחת הטירות ששוות את מחיר הכניסה.
עייפים אך מרוצים אנחנו חוזרים הביתה לבשל את הפסטה שקנינו בשוק.
עוד יום מדהים עבר על כוחותינו בלואר.
