צפון הודו 2017 – פרק שישי – ובו אנחנו חוגגים יומולדת ויוצאים לטרק

לפרק החמישי

גם הפרק הזה נכתב ב-לה, לאחר שובנו מהטרק. מאחר ואין תקשורת בכפרים של הטרק, לא הייתה דרך לעדכן בזמן אמת. אבל כרגיל, בואו נחזור להתחלה.

24/7 – יום ההולדת שלי – מוקדש למנוחה והתאוששות. אנחנו מחליטים לבקר במוזיאון מרכז אסיה ב-לה (טיפ). זה מוזיאון חדש לחלוטין (נפתח לדצמבר 2016) שנבנה ע"י משרד התיירות של ג'אמו וקשמיר כדי לספר את סיפורו של חבל לדאק לאורך ההיסטוריה, כצומת דרכים בין תת היבשת ההודית, טיבט, סין, מרכז אסיה ופקיסטן. המוזיאון נמצא בסמטה שיוצאת מהרחוב המחבר בין הבזאר והארמון. כניסה עולה 50 רופי. פתוח מ-10:00 עד 19:00. ממש שווה ביקור.

זוכרים את המחקר שעשינו על הפרות? אז היום נתקלנו בהן מכיוון אחר – אנחנו יושבים על קפה ועוגת תפוחים בבית קפה קטן במרכז לה, כשלפתע פורץ לחצר עדר פרות (5-6 ראשים). לא ברור מה הן מחפשות כאן, אבל מתחילה מהומה כשהמלצרים מנסים לגרש אותן בלי שיהפכו אף שולחן. פרות בהודו זה תמיד הפתעות.

ארוחת ערב, כמו שקבענו, אנחנו אוכלים עם חיים וטלי בלאמאיורו. טיפ – מסעדה ממש מעולה. אוכל הודי מצוין במחיר סביר. יש להם גם מנות מערביות, אבל לא בדקנו אותן. המטבח מצוחצח (כן בדקנו), והצוות חביב ושירותי.

ארוחת בוקר, לעומת זאת (למחרת בבוקר), אנחנו אוכלים בדאבה מקומית ביותר בדרך לליקיר, שם אנחנו מתחילים את הטרק - פורי סאבג׳י, סמוסה ותה. כולל הארוחה של הנהג שילמנו 130 רופי. לדעתי רק כמות השמן שהשתמשו בה עולה יותר.

הבייבי טרק (גם כן בייבי) 

יום 1 - מליקיר ליאנגטאנג

למי שטבע את השם בייבי טרק צריך לחתוך משהו. לא בייבי ולא נעליים. זה טרק יפהפה, הולכים בתוך נוף לאדאק המדברי, עם סלעים בכל צבע אפשרי. אבל קל הוא לא!! אולי לבוגרי סיירות שהשתחררו אתמול.... הקטע הראשון (12 ק״מ) לקח לנו שש שעות הליכה נטו, עם עליה באורך כ-2.5 ק״מ, בשיפוע ממוצע של כ- 15%, והכל בגובה של בין 3,500 ל-3,700 מטר.

מקטעים:

1. ליקיר – ״פובה-לה״ פס - שעה וחצי על הכביש. יש דרכים צדדיות, אבל לא אהבנו את הסימון. הפס בגובה 3,575 מטר.
2. ״פובה-לה״ פס - סומדו (בית חורון) - שעה וחצי בעיקר ירידה עד כמה בתים על הנחל (3,360 מטר) שנקראים כפר. ההליכה בשביל מסומן היטב (בעיקר רוג׳ומים, אבל גם חיצים בחלק מהמקומות) שתופר את הכביש. הירידה מהכביש לשביל נמצאת ממש ליד הגומפה שבפס.
3. סומדו - ״צ׳גאצה-לה״ פס (3,710 לפי האייפון) - לקח לנו שעתיים וחצי, הזריזים עושים את זה בשעה וחצי. קריעה. זה תינוק של ששה ק״ג. כ-2.5 קמ עליה רציפה עם כ-300 מטר תוספת גובה. בסומדו יש לשים לב כי יש שני שבילים, לקחת את השמאלי. הימני מוביל לכביש שבו הדרך הרבה יותר ארוכה.
4. ״צ׳גאצה-לה״ פס - יאנגטאנג (3610) - כמעט שעה, 2 ק״מ ירידה על הכביש.

לכפר יאנגטאנג יש שתי כניסות, בראשונה מגיעים לבתי אירוח, בשנייה יש בעיקר מחנות אוהלים. אנחנו ישנים ב״סולפון״ – טיפ - 1000 רופי לאדם. כולל שלוש ארוחות (ערב, בוקר וארוחת צהריים ארוזה). יש מקלחת אבל אין מים חמים. ביקשנו וקיבלנו הוט באקט. מקום נחמד, חף מריהוט בחדרים, רק מזרונים על הרצפה, אבל המצעים נקיים. יש הרבה אופציות ביאנגטאנג, וככל שתגיעו מוקדם יותר תוכלו לבחור. אנחנו לא בחרנו, שלחנו את ירדן.

ארוחת הערב נשמעת כמו התחלה של בדיחה - זוג גרמנים, זוג בלגים, שלושה קוריאנים ושלושה ישראלים (אנחנו) יושבים על מזרונים בסלון של משפחה הודית. היה אוכל בסיסי אבל טרי, טעים והרבה. המדריכים המקומיים (כולם מלבד הישראלים הולכים כאן עם מדריך) משמשים גם כמלצרים. אנחנו נופלים למיטות בתשע בערב.

יום 2 – מיאנגטאנג ל״האמיס שוקפאצ׳אן״

אחרי ארוחת בוקר של צ׳פאטי וריבות אנחנו שוב יוצאים לדרך. הדרך מתפתלת בכפר ויורדת לנהר (3,590), בשביל נח. רבע שעה ירידה. מכאן ועד צרמנגצ׳ן-לה פס זו עליה של 1.5-3 שעות, תלוי בקצב ובנתיב. אנחנו התחלנו עם השביל ובשלב מסוים חתכנו לכביש שעולה בשיפוע מתון בהרבה אבל גם הרבה יותר ארוך. לקח לנו שעתיים וחצי. גובה הפס 3,900 מטר (הפס הגבוה במסלול), ויש כאן סטופה קטנה שמשמשת גם כיכר.

הנוף מדהים והפסגות המושלגות ממש קרובות. אנחנו נחים בצל הסטופה ואוכלים את ארוחת הצהריים שארזו לנו לדרך בגסטהאוס - צ׳פאטי עם ריבה, ביצה קשה, חטיף שוקולד וקרטונית מיץ מנגו. מכאן זו כמעט שעה ירידה בדרך עפר ל״האמיס שוקפאצ׳אן״, הכפר בו נלון הלילה (3,700 מטר ופסל בודהא בגודל בית).

בס״ה הלכנו 8-9 ק״מ בארבע שעות. חצי דרך עליה וחציה ירידה. כבר מרחוק אנחנו רואים פסל בודהא ענק, בצבעי צהוב-אדום, יושב ומשקיף על העמק. נחקור אותו בהמשך. בכניסה לכפר עוצרת אותנו חקלאית שעובדת באחד השדות. ״אתם נשארים ללון בכפר?״ היא שואלת. אלא מה? יש כאלה שלא? ״כן״ אנחנו עונים. יש לי גסטהאוס פה קרוב עם חדרים יפים ומקלחת צמודה ומים חמים במקלחת. ירדן עולה לבדוק, ואכן, ״סונם״ הוא כל מה שהיא הבטיחה. ממש בכניסה לכפר, בבית חדש יחסית עם דוד שמש, על נוף מדהים. 1,000 רופי לאדם ללילה כולל ארוחות. אנחנו נשארים. הבלגים מאתמול נמצאים כאן גם כן. אלמלא הם הגיעו לפנינו היינו חושבים שהם עוקבים אחרינו. אחרי מנוחה קלה הבנות יורדות לבקר בסטופה ובכפר. אני חייב לתת מנוחה לרגליים, אז אני נשאר בגסטהאוס. ארוחת הערב היא חזרה על אתמול, בשינויים קלים.

לילה טוב מסוף סוף סוף העולם

הבוקר מגיע ואנחנו בצרות. הרגל שסובבתי קלות אתמול בירידה נראית הבוקר ממש רע. ככה זה בגובה 3ת600 מטר. הסיכוי שאצליח לעשות את המסלול של היום הוא קלוש. אנחנו בודקים אופציות, ומגלים שיש היום אוטובוס ל-לה. זה עובד יום ל-לה ויום מ-לה, והיום יוצא האוטובוס לעיר. אנחנו מתארגנים בזריזות, משדכים את ירדן לבלגים ויורדים לתפוס את האוטובוס ש״עובר כאן למטה בשעה שמונה״ לפי בעלת הגסטהאוס. ואכן, בשמונה וחצי (אנחנו בהודו אחרי הכל) נשמעות צפירות רמות והאוטובוס עוצר לנו בחריקת בלמים. אל דאגה, את המשך המסלול תקבלו מירדן שעשתה אותו עם הבלגים והמדריך שלהם.

האוטובוס כבר חצי מלא, אבל אנחנו מוצאים ספסל זוגי פנוי. הנסיעה ל-לה עורכת 4 שעות נטו, פלוס חצי שעה הפסקה באחד הכפרים באמצע הדרך. תרנגולות ועזים לא היו לנו, אבל שקים מלאים גרגרי תבואה, בקבוקי חלב שנמסרו דרך החלון, והמון בלוני גז ריקים בדרכם למילוי בעיר הגדולה. הנוסעים כולם כפריים לבושים בגדי חג (בהמשך תבינו למה) והאווירה באוטובוס חברותית ועליזה. כולם מכירים את כולם, חוץ מאתנו.

יום 3 - מהאמיס שוקפאצ׳אן לטינגמוסגאנג (באדיבות ירדן)

אז את היום השלישי של הטרק מתחילים בצעידה בכפר האמיס שוקפאצ׳אן ועליה ממש קלה לפס חסר שם בגובה 3,720 מטר, שנמצא צפון מערבית לכפר. עליה ממש קלה (לדעת ירדן). אלא שמשם רואים את הפס הבא - מבטאק-לה - שגובהו רק 3,750 מטר, אבל כדי להגיע אליו צריך לרדת כמעט 400 מטר ולעלות אותם שוב בשיפוע מטורף של 20%. לצעירים והחזקים כל הסיפור הזה לקח שעתיים וחצי. משם יורדים לכפר בשם אנג (חצי שעה בשביל נח) שממנו ממשיכים שעה וחצי על הכביש לכפר בו מסתיים הטרק – טינגמוסגאנג – בגובה 3,230 מטר. טינגמוסגאנג הוא כפר גדול, עם הרבה אופציות לינה במחיר האחיד של הטרק הזה – 1000 רופי לאדם, כולל ארוחות.

אנחנו, בשלב הזה, מתמקמים אצל אחותו של סונם (שוב אין לו מקום, אבל הוא סידר לנו חדרים במלון לוטוס, ששייך לאחותו). טיפ – אם בא לכם להתפנק, ולא אכפת לכם לשלם קצת יותר, בואו ל"לוטוס". זה מלון קטן וחביב קצת מעל לרחוב צ'אנגספה, אבל במרחק הליכה קצר, עם חדרים גדולים ומאובזרים (יש אפילו בקבוקוני סבון מקלחת ושמפו), מיטות נוחות ואפילו שירות חדרים. אחרי היומיים בטרק, לוטוס הוא חוויה ממש מפנקת.

לילה טוב מ-לה

לפרק השביעי