ה"זקנים" במדגסקר - קיץ 2018 - היום הרביעי

ליום השלישי
היום חגית חולה – בחילות, הקאות, כאב בטן – ברוכה הבאה לאפריקה.
אנחנו יוצאים דרומה במזג אוויר סגרירי, ועוברים בכפרים עם המון חקלאות טרסות. מגדלים כאן בעיקר אורז, אבל גם ירקות, פירות וגידולי עלים שונים.

פיאנארנצ׳ואה היא העיר השניה בגודלה במדגסקר, כרבע מילין תושבים. יש בה הרבה כנסיות ורובע ״עתיק״. היא הוקמה בתחילת המאה ה -19 על ידי שבט מריאנה (השבט השולט באזור) כמרכז המנהלי של השבט. פיאנארנצ׳ואה פירושו "חינוך טוב" במלגשית. זהו מרכז תרבותי ואינטלקטואלי, וביתם של כמה מן הקתדרלות הפרוטסטנטיות והלותרניות העתיקות ביותר באי, הסמינר התיאולוגי העתיק ביותר (גם הוא לותרני), וביתו של הארכידוכס הקתולי של פיאנארנצ׳ואה. העיר גם מתגאה באוניברסיטה שהוקמה כאן בשנת 1972. פיאנארנצ׳ואה נחשבת בירת היין של מדגסקר, וניתן למצוא בה יקבים וחנויות יין לרוב. סיור קצר ברובע העתיק (חגית חולה אז מקצרים) וממשיכים לאמבאלאוואו.

כאן אנחנו עוצרים לביקור קצר בבית מלאכה ליצור משי מתולעי משי הגדלות בר על עץ הטאפיה האופייני לאזור. המקומיים אוספים את הגלמים בטבע ומביאים למפעל שמייצר מהם את המשי. זה תהליך ארוך מאוד שבסופו הם מייצרים בדים במגוון צבעים ודוגמאות.

אחרכך אנחנו מבקרים במפעל נייר. לא ממש מפעל, יותר סדנא משפחתית שמייצרת נייר כמו פעם, מעץ ה"אבואה" המקומי. אנחנו עוקבים אחרי התהליך מהעץ ועד לחנות בה אפשר לרכוש כל מיני מוצרים מנייר מקומי. היה ממש מעניין.

בדרך דרומה אנחנו שואלים את ג׳וני למה כל העגלות כאן נמשכות ע״י שוורים? איפה הסוסים והחמורים? אז מסתבר שאין בכלל סוסים וחמורים באי. מעניין למה.

התחנה הבאה היא שמורת אנז׳ה, שמורה פרטית המפורסמת ב- 850 למורים זנב טבעת החיים בה, ותצורות סלעי גרניט מדהימות.

אנחנו יוצאים עם מדריך מקומי נחמד, שני הילדים שלו לומדים סינית בסין ע״ח הממשלה הסינית, כדי ללמד סינית במדינות דוברות צרפתית (הסינים כובשים את העולם לאט אבל בטוח). קצת הליכה בסבך, ואנחנו מגיעים למשפחה של כ-25 למורים.

הם מקסימים. חלקם אוכלים, חלקם משחקים, וחלקם סתם משתזפים בשמש. בשעה סיור אנחנו "מציקים" לשלוש משפחות וכ-50 למורים. המדריך מסביר לנו שהלמורים האלה חיים במשפחות של 8-16 פרטים, והנקבה השליטה מובילה את הקבוצה. יש בפארק גם נחשים, אבל הם ישנים שנת חורף בעונה הזאת, והם לא ארסיים.

מכאן זו נסיעה של שלוש שעות לאיסלו. הדרך ישרה ועוברת בנופים פראיים. הכביש די טוב והדרך עוברת יחסית מהר. יש כאן הרי שולחן גבוהים ובגדול זו ארץ ממש לא מיושבת. או כמו שג׳וני קורא לה - no men's land - כמעט שלא רואים נקודות ישוב. בדרך אנחנו עוצרים לקנות פפאיות – 1,000 ארי-ארי לפפאיה ענקית (1 ₪).

המלון שלנו ליומיים הקרובים הוא ״איסלו ראנץ׳״ – שנמצא ממש צמוד לפארק איסלו, עם בונגלוס גדולים ונקיים ונוף הרים מדהים. המקום מנוהל ע״י גרמניה שנשואה למקומי. יש חשמל 24/7, מים חמים ומיטה נוחה. המסעדה של המלון ממש מעולה והשירות מקסים (ככה קוראים למלצר שלנו שעובד כאן כבר שנתיים וגר במלון בחדר משלו). 9 בסולם ה״זקנים״.

אנחנו מתענגים על ארוחת ערב מדהימה (חוץ מחגית שהלכה לישון), והולכים לישון מול נוף הרים מדברי מדהים.

לילה טוב מ-איסלו.

ליום החמישי