אנחנו קמים ליום גשום ורטוב, כנראה שהגשם של אתמול החליט להישאר בסביבה עוד כמה ימים כדי שנרגיש מה זה אירלנד. אבל אנחנו לא עשויים מסובר, אז לובשים את ציוד הגשם ויוצאים לדרך. המסלול היום הוא לאורך החופים הדרומי והמערבי של חצי האי.
אנחנו מתחילים את ההליכה בוונטרי (Ventry), עיירה קטנטנה שאליה מקפיץ אותנו ראיין, הנהג שלנו, שהבוקר הוא קצת יותר מבוסם מאתמול. טוב, אחרי הכל זה סוף השבוע, ואתם לא יכולים לדרוש מאירי לא לשתות בכלל בסופ"ש. יחד איתנו יוצאת למסע גם אן-מרי, גרמניה נחמדה שתלווה אותנו בימים הקרובים. היא הולכת לבד ולא ממש יודעת לאן הולכים, אז אנחנו מכוונים אותה ושולחים אותה לדרכה בברכת דרך צלחה.
תחילת המסלול היא על חוף הים. יש כאן חוף חולי ויפה, והאירים, שעובדים לפי לוח השנה ולא לפי מזג האוויר, נמצאים בים, ממש במים. על החוף יש המוני מדוזות מה שמזכיר לנו קצת את חופי ישראל, אבל המדוזות כאן ממש יפות. הילד הג'ינג'י שמתרוצץ כאן על החוף בבגד ים ובונה מגדלים בחול, שובר אותנו. איך לא קר לו???
לאחר קטע ההליכה על החוף אנחנו מתחילים לעלות על המצוק שעליו נלך בשעות הקרובות. הנוף כאן מרהיב, או ככה לפחות מספרים לנו, כי אנחנו הולכים בערפל, וככה זה נמשך ונמשך ונמשך, ואנחנו מרגישים קצת מטומטמים ללכת ב״נוף הכי יפה באירלנד״ ולראות ערפל לבנבן.
באמצע הדרך אנחנו רואים שלט קטן FairyFort Ringfort. כחובבי מבצרים עתיקים אנחנו מחליטים לשלם 2.5 אירו ולהיכנס. אז מבצר זה לא, אלה חורבות של מבצר מעגלי שעדיין לא נחפרו והן קבורות מתחת למעטה עשב ירוק. אבל כבונוס, וכדי שלא נתלונן כנראה, אנחנו מקבלים קופסה של תערובת להאכיל בה את הכבשים שממש שמחות לקראתנו. אז כמו הילדים שאנחנו באמת (זקנים, אבל חסרי מנוח) אנחנו מאכילים בשמחה את כל הכבשים שמסביבנו. טיפ - אם אתם לא בעניין של האכלת כבשים, שימו לב לאיזה "מבצרים" אתם נכנסים.
לקראת סוף ההליכה צצה מתוך הערפל אן-מרי שהולכת במרץ רב בכיוון ההפוך. "אמרתי לכם שלא ממש למדתי את המסלול" היא אומרת לנו כשאנחנו מציינים בפניה שהיא הולכת חזרה לוונטרי. את המסלול של מחר היא כבר תלמד.
אנחנו לוקחים איתנו את אן-מרי ומסיימים את יום ההליכה (12 ק"מ בכמעט 4 שעות) בבית קפה קטן וחביב שנמצא ממש על קו המים - קפה נה טרה (Caifé Na Trá). איך שאנחנו נכנסים לבית הקפה מתחיל מבול רציני. יופי של תיזמון יש לנו. כדי להרגע קצת מהיום הקריר והגשם שפרץ ברגע האחרון, אנחנו מחכים להסעה שלנו על מרק הבית - מרק תפ״א וגיניס. כן מרק על בסיס בירה גיניס. מעולה!!!
ההסעה שלנו מגיעה, והפעם זאת נהגת בשם פט. היא לוקחת אותנו ל-B&B שלנו ליומיים הקרובים Ceann Sibéal Hotel שנמצא בעיירה באליפריטר (Ballyferriter), שהיא עיירה כל כך קטנה "שאם אתם ממצמצים פיספסתם אותה" אומרת לנו פט.
אכן, זאת עיירה עם כמה עשרות תושבים, בית מלון, כנסייה ושלושה פאבים, שבאחד מהם אנחנו יושבים לאכול ארוחת ערב אחרי שהתארגנו בחדרים. המלצר שלנו ממש חמוד ומתעניין מאיפה אנחנו בישראל כי יש לו חברים בארץ. עולם קטן. כשאנחנו שואלים אותו למה הם לא מגישים כאן פשטידת רועים, זה הרי המאכל הכי אופייני לאירלנד, הוא חושב רגע ועונה שזה היה המאכל של אירלנד, אבל בשנות השישים, השבעים והשמונים, ובסוף לאנשים נמאס ממנו. טיפ – אתם יכולים להפסיק לחפש. פשטידת רועים זה לא באמת המאכל הכי אופייני לאירלנד כמו שכתוב בחלק מהמדריכים. אנחנו הצלחנו למצוא אותו במסעדה אחת, אבל הוא היה ממש לא מוצלח. יש אוכל הרבה יותר טוב באירלנד.
אנחנו הולכים לישון בחורף ישראלי קשה: גשם, רוח של 35 קמ"ש ו-12 מעלות. אירלנד בקיץ.
לילה טוב מבאליפריטר (או בתרגום חופשי "סוף העולם")
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)