טנזניה 2015 – חיות בר וחופי פרא - היום הרביעי

אופס. לא כדאי לדלג על היום השלישי….

קמים לבוקר יפהפה בפארם האוס. ארוחת הבוקר כאן מצוינת, כבר אמרתי?. המון פירות, לחמים טריים, מיצים טבעיים וחביתות מושקעות. אורזים ארוחת צהריים, נפרדים מהלודג' המפנק ונוסעים לפארק טרנגירי. הפארק הלאומי טרנגירי הוא הפרק הלאומי השישי בגודלו בטנזניה, ומשתרע על שטח של כ- 2,850 קמ"ר. שמו של הפרק מגיע מנהר טרנגירי שחוצה אותו, ומהווה את מקור המים העיקרי לבעלי החיים. במהלך העונה היבשה נודדים אלפי בעלי חיים לפרק הלאומי טרנגירי מהפארק הלאומי מניירה (ע"ע) בחיפוש אחר מים. הפארק מפורסם בעדרי הפילים הרבים החיים בו, ובמאות עצי באובב (ע"ע הנסיך הקטן) עצומים, אבל יש בו גם המון חיות אחרות. זה לא גן חיות כמו נגורונגורו, צריך לחפש את החיות, ואנחנו חמושים במצלמות ומשקפות ומקווים לראות הרבה מהן. בדרך אנחנו עוצרים בחנויות מזכרות מקומית. יש כאן עבודות יד מכל המינים והסוגים, אבל המחירים מופרעים. מסיכת עץ שעולה במקומות אחרים 10$ עולה כאן מעל 100$, אז אנחנו לא קונים כלום, אפילו שאני חייב לקנות מסיכה לאוסף המסכות שלי, כמו בכל טיול. בפנייה לטרנגירי יש שוק יומי קטן. ירקות ופירות, בשר ודגים, כלי בית והמון מוצרי קש. אנחנו Mzungu – לבנים – אז יש עלינו התנפלות קלה של מוכרי מזכרות. יובל מתמקחת כמו אתיופית (למדה משהו ב-4 חודשים באתיופיה) ומורידה מחירים באופן אכזרי. אנחנו קונים קצת שטויות כדי לתמוך בכלכלה המקומית, ואפילו אני קונה חולצת טריקו עם ציור של פיל, למזל. בכניסה לפארק אנחנו קונים פרי של באובב מאחד הילדים. הבאובב הוא עץ עצום והפרי שלו מאוד מוזר. הזרעים נמצאים בתוך ציפה ספוגית שרובי אומר לנו שהיא טעימה. ניסינו, היא לא. נכנסים לטרנגירי ומיד בכניסה עדר פילים עומד ליד הדרך.

בטח שילמו להם שיעמדו בכניסה וישכנעו את התיירים שיש כאן הרבה פילים. מסביב מלוא העין המון עצי באובב מדהימים. אנחנו עוצרים ליד בור מים ומבלים שעה קלה עם החיות שבאות לשתות – זברות, גנו, כל מיני אנטילופות ואפילו משפחת חזירי הבר שרובצים בבוץ. כשהם קמים הם מפחידים את הזברות שפורצות במנוסת בהלה. באמצע הסרנגטי הקטן, אזור מישורי של סוואנה דומה לסרנגטי, ומכאן שמו, אנחנו מקבלים בקשר אזעקת אריה. נוסעים מהר ומגיעים לעץ שיטה בצד הדרך שמתחתיו שני אריות זכרים מדהימים. רעמה והכל. יותר קרוב זה רק להזמין אותם להיכנס לאוטו. אחד האריות מדגמן לפי הבקשות של יובל ואנחנו עושים לו בוק.

ממשיכים לנסוע ועוצרים ליד באובב עם חור עצום. לא ברור מי יותר גדול, העץ או החור. בהמשך עוד פילים, המון זברות ואימפאלות, עוד פילים, המון פילים. הבנו למה אומרים שזה הפארק עם הכי הרבה פילים בטנזניה, ואולי בעולם. אנחנו עוצרים ליד משפחה של זכר וכמה אימהות עם קטנטנים. ממש גורים, עדיין בלי חטים. חוזרים להפסקת פיפי באתר הפיקניק, בכניסה לאתר עדר Waterbucks – אנטילופה גדולה ואפרפרה, עם קרניים מרשימות – והם לועסים פרי של באובב. כנראה שזה כן טעים בכל זאת, לפחות לאנטילופות. בהמשך אנחנו עוצרים מול קודו גדול שעומד באמצע השביל. זאת עוד אנטילופה, אבל מפוספסת בשחור על חום. הקודו ממש נדיר בטרנגירי, רובי טוען שהוא אף פעם לא ראה כאן קודו. אנחנו עוצרים ליד עוד עדר פילים, ממש במרחק נגיעה, ובקשר אזעקה סודית. רובי מסרב לומר מה זה, אבל אומר שזה ממש רחוק ויוצא לטיסה בגובה נמוך. לפי המהירות והקשקשת בקשר זה משהו טוב. השעה חמש ורבע, סוגרים את הפארק בשש. הקנס על איחור ביציאה יכול להגיע ל- 200$. זה כנראה ממש רחוק כי אנחנו נוסעים המון זמן, ואפילו לא מאטים ליד פילים, אימפאלות, זברות ודיקדיקים (האנטילופה הכי קטנה באפריקה, בגודל של כלב בינוני) שפתאום צצים מכל עבר. אנחנו יורדים מהשביל (גם זה 200$, אבל רק אם תופסים אתכם) ומתחילים לחפש. רובי עדיין מסרב להגיד לנו מה, וממשיך לקבל הוראות בקשר. אחרי רבע שעה הוא נשבר ומודה שמחפשים צ'יטה. אכן שווה, הסיכוי לראות צ'יטה בטרנגירי על פי רובי הוא קטנטן. מחפשים עוד כמה דקות. השעה כבר שש, הפארק נסגר ואנחנו נמצאים כמעט 30 ק"מ מהשער. שנייה לפני שאנחנו נשברים אני מבחין בכתם צהבהב בלב העשבייה שליד האוטו. רובי כמעט עולה על זה. אני צועק צ'יטה!!!

רובי מצליח לבלום 20 ס"מ מהאף שלה. זאת צ'יטה ענקית, מדהימה ביופייה, סנטימטרים מהאוטו. הגברת ממש לא נבהלת מאתנו, טוב היא צ'יטה, מי יכול עליה.... יש לה טרף, אימפאלה, והיא לא תוותר עליה בגלל כמה Mzungu. שש ורבע, חייבים לצאת מהפארק. אנחנו נפרדים לשלום מהצ'יטה, לא לפני שלוחצים עוד כמה פעמים על הדק המצלמה. ליתר ביטחון. אנחנו עפים לשער ומגיעים ברבע לשבע. הפארק סגור, אבל רובי מצליח לשכנע את השומר שהייתה לו בעיה באוטו ואנחנו יוצאים בלי קנס, ועם צ'יטה צרובה על הרשתיות. נוסעים ל- Maramboi Tented Lodge שנמצא 14 ק"מ מהכניסה לפארק. אתם נוסעים בשביל עפר לשום מקום ומגיעים למתחם ענק של אוהלים בלב הפארק על גדת אגם מניירה. המקום נראה מדהים. באמצע עומד בית גדול עם גג קש ומסביבו, בתוך הסוואנה, מפוזרים האוהלים. כשאני אומר אוהלים אתם בטח חושבים אוהלים, אז תחשבו שוב.

מלבד קירות הקנבס, אלה בקתות מפנקות עם שירותים ומקלחת, מיטות אפיריון ואפילו כספת ואינטרנט חופשי. המרמבוי הוא מתחם אוהלים מפנק ברמות. האוהלים גדולים ומרווחים, המיטות נוחות, האוכל מעולה (גם כאן האירוח הוא על בסיס הכול כלול – ארוחת בוקר מעולה, ארוחת ערב שונה בכל יום ולאנצ' בוקס שאתם אורזים לעצמכם) ואינטרנט חופשי בכל המתחם. הצוות מקסים וחייכני. המחירים סבירים במונחי לודג'ים אפריקאים. אנחנו אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון כש-200 פילים, עשרות אריות, זברות אימפאלות, קודו וצ'יטה מתרוצצים לנו בחלומות. יום מושלם!!!

מחר – היום החמישי….