היום אנחנו קמים מוקדם כדי לנצל את כל היום בשמורת הטבע נגורונגורו. להבדיל מפארקים, שמורות טבע בטנזניה הן אזורים מוגנים, אך יש בהן גם התיישבות אנושית, ולא רק בעלי חיים. אחרי ארוחת בוקר מצוינת אנחנו אורזים את הלאנץ' בוקס בעזרת טבח חביב ויוצאים לדרך. הנסיעה לנגורונגורו אורכת כרבע שעה. השמורה היא גדולה (כ- 8,300 קמ"ר), אבל אנחנו נוסעים למכתש נגורונגורו שמהווה את גולת הכותרת שלה. זהו מכתש עצום (כ-300 קמ"ר) שנוצר מקריסה של הר געש בגובה דומה לקילימנז'רו (כ- 6,000 מטר) לפני מיליוני שנים. יש בו מספר אגמים, מתוקים ומלוחים, המון עשב ואזורים מיוערים, בקיצור – גן עדן. לא פלא שאנחנו מרגישים כמו בגן חיות, בנגורונגורו אתם לא מחפשים חיות, הן שם כל הזמן ובכל מקום. יש בו מאות אלפי אוכלי עשב (זברות, גנו, בופלו וחבריהם), מאות פילים, עשרות רבות של אריות וטורפים אחרים, ומעל 100 היפופוטמים. גולת הכותרת היא אוכלוסיית הקרנף השחור שכבר עוברת את ה-20 פרטים, והיא אחת הגדולות בעולם. החיות הן "בעלות הבית" בנגורונגורו, אתם אלה שצריכים לתת להן זכות קדימה בחציית הכבישים, הן לא עוצרות בגלל רכב ספארי.... מחיר הכניסה ליום הוא 200 דולר למכונית ו-50 דולר לאדם. שחיטה, אבל שווה כל גרוש. לא לוותר על פארק נגורונגורו גם אם החברה המארגנת מספרת לכם סיפור אחר, הם רק רוצים לחסוך את העלות הגבוהה של הכניסה לכאן. כדי להיכנס למכתש צריך לטפס למצוק שמעליו, בגובה כ-2300 מטר. ערפל כבד בחוץ, בקושי רואים את הדרך. מסאי עם מקל מסמן לנו להסתכל לכיוון השיחים וצד הדרך, וסוף סוף הפיל הראשון שלנו. פיל בערפל.
הקרנף משלים עבורנו את חמשת היונקים הגדולים של אפריקה – פיל, קרנף, בופלו, אריה וברדלס. בביקור הקודם ראינו ארבעה מהם ורק הקרנף נעדר. עכשיו השלמנו את המשימה. ארוחת צהריים אנחנו אוכלים ליד בריכת היפופוטמים. חיה מצחיקה, כבר אמרתי. איזה קולות מוזרים הם עושים. אנחנו עדים לקרב היפופוטמים קצר שמסתיים בכניעה מהירה של ההיפופוטם הקטן יותר. הם לא טיפשים.... אחרי הצהריים אנחנו ממשיכים לחפש חיות. מזהים עוד פיל, אבל די רחוק, שלושה אריות זכרים (סוף, סוף. חשבנו שיש רק לביאות באפריקה), תנים והמון המון המון גנו וזברות. אנחנו עוצרים ליד עדר בופלו, הם ממש מסריחים. אזעקה נוספת מקפיצה אותנו לחמישה אריות רובצים בשדה (לפחות שני זכרים) ולידם שלושה פילים. ממשיכים לבריכת היפופוטמים ענקית. יש כאן עשרות היפופוטמים במים וחלקם גם יוצאים ללחך עשב. טון וחצי וחיים על עשבים.... על חלק מהיפופוטמים עומדות אנפות, ורובי מסביר שהן מנקות אותם מטפילים. קצת יותר רחוק אנחנו מזהים פיל, וכשאנחנו מתקרבים הוא ממש מדגמן לנו, ומראה לנו כמה גמיש החדק שלו. יובל עושה לו בוק. איזה חיה מדהימה זה פיל!! 5-6 טון של שלווה סטואית. טוב, מי יכול עליו. חוץ מהציידים הבני ז.... לדעתי העונש על רצח פיל צריך להיות זהה לעונש על רצח אנשים. אומרים שכל 15 דקות נרצח פיל באפריקה. למישהו יש רעיון איך עוצרים את זה? אנחנו עוברים ליד עדר אריות גדול (7 לפחות ואחד זכר גדול) אבל הם קצת רחוקים אז אנחנו נוסעים לאגם. מיליוני (ואני לא מגזים, בחיי) פלמינגו ורודים עומדים להם במים. מרהיב, הוורוד הזה.
אחרי בילוי קצר עם הפלמינגו אנחנו נוסעים לאזור המיוער. המון פילים!!!! סוף סוף עדר פילים כמו שצריך. כמה עשרות – זכרים ונקבות, גדולים וקטנים. אני יכול לעמוד להסתכל עליהם שעות. עדר פילים זה מחזה מקסים. קצת אחרי הפילים אנחנו רואים חתול בר מדהים יושב על סלע. לא מספיקים לצלם כל כך טוב לפני שהוא נמלט למעבה השיחים, אבל הוא צרוב לנו בזיכרון. חתול בר הוא עוד חיה שממש קשה לראות בספארי. הם נוטים להיות פעילים בלילה ולא כל כך אוהבים אנשים. זהו, יוצאים מהמכתש ממש ברגע האחרון לפני שהוא נסגר, בכביש תלול על נוף מדהים. חזרה לפארם האוס לקוקטייל של שקיעה וארוחת ערב מוקפצת לקול צהלולי פלורנטינה המלצרית שממש מאושרת שבזכותה ראינו קרנף. היה יום מדהים עם 16 אריות (4 זכרים לפחות), עשרים פילים (בערך), חתול בר וקרנף!!! מה עוד אפשר לבקש? רק ברדלס או צ'יטה ונהיה מרוצים.
