זקנים חסרי מנוח 2013 – איסלנד – 16. מי ביקש קרח?

לכל המודאגים, תודה על הדאגה, החשמל חזר. אנחנו בסדר. אוכלים ארוחת בוקר מעולה ב- B&B, שדרך אגב נקרא Brekka I Loni והוא ממש מומלץ. בעלת המקום סיפרה לנו קצת על החיים באזור, על הקשיים שבלהפעיל B&B שלושה חודשים בשנה, ובכלל הייתה מאוד קואופרטיבית, למרות האנגלית הנוראית שלה. היא גם הסבירה לנו איך למצוא את ה- Tourist Information ב- Hofn, שם יתנו לנו מידע על האזור.

ב- Tourist Information אכן היו מאוד חביבים, והבחורה במקום הסבירה לנו איפה כדאי לטייל, איפה לא, ואיפה אפשר לאכול גלידה מצוינת. חמושים בכל המידע, ובאוסף מפות שקיבלנו ממנה, יצאנו לכבוש את הקרחון הראשון שלנו -; Hoffellsjokull. השמות לא הופכים קלים יותר אחרי שבועיים באיסלנד......

עד הצהריים הספקנו לבקר בשניים וחצי קרחונים, כולם יורדים משדה הקרח העצום Vatnajokull שמכסה כ- 8,000 קמ"ר של דרום מזרח איסלנד. זה בערך חצי מדינת ישראל !! תשאלו למה שניים וחצי קרחונים. טוב ששאלתם, כי את הקרחון השלישי לא ממש ראינו. הענן שישב עלינו אתמול בדרך לכאן התיישב על הקרחון והסתיר אותו לחלוטין. טוב, גם שניים וחצי זה לא רע. הצלחנו לראות ולגעת וליהנות מקרירות נעימה של חודש אוגוסט. אנחנו בערך 30 מעלות מתחת לטמפרטורה בארץ....



 הכחול המדהים של הקרחונים, משולב בלבן של הקרח והשחור של האפר הוולקני יוצרים כאן תמונה סוריאליסטית שהייתה גורמת לכמה ציירים לחפש מקצוע אחר. אי אפשר להתחרות באומנות של הטבע כאן.

עם רדת הענן החלטנו לחזור ל-Hofn לארוחת צהריים, יש שם כמה מסעדות מומלצות שמגישות לנגוסטינים -; מיני לובסטרים -; שהם מוצר הדגל של האזור. בדרך נכנסנו לחווה שמלבד בית הארחה קטן ומסעדה, גם מוכרים בה גלידה תוצרת בית. ההיא מההמלצה של הבחורה מה- Tourist Information. אכן, יש להם גלידה מעולה, ואנחנו מתענגים על גלידת חורף אמתית.

על ארוחת הצהרים אני לא ארחיב כדי לא לגרום לאוכלי כשר לברוח ולאוכלי שרצים להזיל ריר. רק אומר שלמרות שאכלנו כבר בכמה מסעדות, זו הייתה ארוחת הלנגוסטינים הכי טובה שנאכל אי פעם.

אחרי הארוחה המשכנו את מסע הקרחונים. קשה לתאר את היופי הזה. הבעיה היחידה היא לבטא את השמות שלהם, ובתוצאות הניסיונות שלנו יטפלו רופאי השיניים. תנסו לחזור אחרי -; Lambatungujokull, Flaajokull, Heinabergsjokull ולסיום Breidamerkurjokul. ד"ש לרופא השיניים שלכם...

לסיום ביקרנו בלגונה של ה - Skalafellsjokul שבה צפים גושי, והררי, קרח שנפלו מהקרחון. הצורות של הקרח הצף פשוט מדהימות, וזה קרח שקוף ברמות בלתי נתפסות. לא זכור לנו שראינו משהו כל כך צלול אי פעם. מחר יסבירו לנו איך זה נוצר, אבל בשביל זה תצטרכו לחזור מחר.

בדרך חזרה אנחנו רואים כמה מכוניות בצד הכביש. למודי ניסיון אנחנו עוצרים וסוקרים את הסביבה. ואכן, באחד השדות רץ לו קאריבו, או אייל צפוני בעברית. אתם יודעים, אחד מאלה שמושכים את המזחלת של סנטה. סיפרו לנו שיש קאריבו באיסלנד, אבל בין סיפור לבין אחד אמתי עם קרניים והכל יש הבדל. אנחנו עוצרים בצד הדרך, מאגפים את הבחור ומגיעים לעמדת תצפית מעולה. אכן, יש קאריבו באיסלנד.

מאוחר יותר למדנו שהקאריבו הובאו לכאן מסקנדינביה בתחילת המאה העשרים, ולאחר כמה ניסיונות כושלים הצליחו לשרוד. כיום יש כאן כמה אלפים שחיים בקיץ על הרמה ויורדים לאזור החוף בחורף. האיסלנדים שומרים על האוכלוסייה בגודל סביר ע"י צייד מבוקר, ולכן ניתן לקנות כאן עורות של קאריבו וכל מיני מוצרים שעושים מהקרניים שלהם. ויתרנו.

את הלילה אנחנו מבלים במלון כפרי קטן בשם Hali Country Hotel באחת החוות ליד Hofn.

בפעם הבאה-; עוד קרחונים, מכתשי לאקי והעיירה עם השם הכי ארוך באיסלנד