קמים ליום אפור ומטפטף. מזל שהיום לא מתוכנן שום דבר רציני. יום מנוחה אחרי הספארי ולפני זנזיבר. אוכלים ארוחת בוקר באיזי, נפרדים ממרמבוי ויוצאים לכיוון ארושה. בדרך אנחנו עוצרים בפארק נחשים קטן וחמוד. יש כאן אוסף גדול של נחשים וזוחלים אחרים – פיתונים, אנקונדות, קוברות וממבות. המקום משמש גם כתחנת מחקר וייצור נוגדנים. הם מטפלים חינם במי שהוכש ע"י נחש, במידת האפשר כמובן, כי הממבה הירוקה הורגת תוך דקות ספורות. מזל שאנחנו כבר אחרי הספארי.... יש כאן גם סוגים שונים של תנינים, לטאות ענק, צבים, ועוד. יובל משחקת עם נחש פיתון צעיר שמנסה להתחמק לתוך המעיל שלה. קר לו כנראה.
מול פארק הנחשים יש "מוזיאון לתולדות המסאי". זה כלול בכרטיס אז אנחנו נכנסים ללמוד קצת על השבט בגדול הזה. המדריך, מסאי צעיר בתלבושת מסורתית, מסתובב אתנו במוזיאון ושופע ידע. הוא מספר לנו שרוב המסאי (כ- 3 מיליון) חיים בקניה, ובטנזניה חיים רק כ- 650 אלף מהם. סיור מעניין שבסופו עוד קצת "תרומה לקהילה". ממשיכים לארושה לגלידה וסיור קצר בשוק המקומי. דונלד פוגש אותנו לשמוע איך היה ומתנצל שצ'רלס לא יכול היה להגיע. זה כבר ממש לא מצחיק אותנו. אנחנו את ההמלצה שלנו על צ'רלס טיטוס לוקחים חזרה. יש הרבה מדריכים טובים בטנזניה. אנחנו משכנעים את רובי לקחת אותנו לארוחת צהריים במסעדה "אמתית", של מקומיים, לא של תיירים. אנחנו אוכלים ארוחת צהריים מקומית מעולה של עוף ודג על הגריל בתוספת אוגאלי (תבשיל מקמח תירס שמזכיר פולנטה) ובננות מטוגנות. אוכלים, כמובן, רק בידיים, אין כאן סכו"ם, וצריך לאכול רק ביד ימין. היה ממש טעים. זהו, נגמר פרק הספארי. אנחנו נוסעים לשדה התעופה, נפרדים מרובי ויוצאים לזנזיבר.
שדה התעופה של קילימנג'רו הוא שדה ממש מצחיק. במרכזו עומד עץ שיטה עצום וציפורים נכנסות ויוצאות דרך הפתחים בגג. אפריקה. טיסה של 45 דקות ואנחנו בזנזיבר. למרות השעה המאוחרת אנחנו יוצאים לטיול קצר לאורך הטיילת של סטון טאון. יובל אפילו טובלת רגליים בים.
לאתיופיה אין חופים. עושים סיבוב בשוק האוכל הלילי, אבל אנחנו לא ממש רעבים, אז מסיימים את היום במילקשייק אבוקדו-מנגו-תות, מומלץ.
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)