בוקר צלול עולה על האנפורנה. האוויר קריר ונקי, העצים ירוקים, השמיים כחולים, שקט מסביב ואנחנו חיים!!! זה לא היה קל. אתמול חצינו את טורונג-לה שבגוהה 5,416 מטרים ושרדנו לספר על כך. הבוקר ירדנו, בקושי, לאכול ארוחת בוקר במרפסת המלון (בוב מארלי, כזכור) כשמסביבנו משקיפים מלמעלה ההרים שליוו אותנו לאורך כל הדרך -; טיליצ'ו פיק (6000 מטר), נילגירי ( 7000מטר), דאולאגירי 1 (8182 מטר, הכי גבוה במסלול) ודאולאגירי 2 (7000 מטר) -; כולם עצומים ולבנים ומדהימים. שקט כאן. כל הקהילה המטיילת יצאה לדרך עם שחר, רק אנחנו ועוד זוג צעירים מישראל שהחליטו לקחת את היום לאט, יושבים מול הנוף.
שיבה מנצל את ההזדמנות ומספר לנו המון סיפורי אלים הינדים, כראוי לנוף האלוהי הזה. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל יש המון סיפורים שמציירים את שיבה (האל) כטיפוס מסטול על כל הראש. בין השאר הוא הרג את הבן שלו (גאנש) כי הוא לא זיהה אותו. בטח, עזבת את הבית כשהילד היה תינוק, הסתובבת מסטול בעולם וחזרת אחרי שנים. ברור שלא תזהה את העלם הצעיר שנמצא במיטה עם אשתך..... חתיכת אל הוא היה. אז אחרי שהוא מלק לבן שלו את הראש, ואחרי שאשתו נתנה לו בראש, הוא סידר לגאנש ראש של פיל. ממש מתחשב מצדו.... אבל לא צריך לרחם על גאנש, הוא היום האל המקובל ביותר אצל ההינדים. האל שמתפללים אליו הכי הרבה ושמקריבים לו הכי הרבה קורבנות. אז אולי אבא שלו המסטול עשה לו בעצם טובה. מי יודע.
אחרי ארוחת בוקר נינוחה וסיפורי אלים יצאנו לכיוון ג'ומסום בג'יפ מקומי. המערכת כאן עובדת על בסיס -; ג'יפ שמתמלא נוסע. אם הג'יפ לא מלא, הוא לא נוסע. הג'יפ שלנו סירב להתמלא. חיכינו קצת, ואחרי שהיה לנו ברור שזה לא הולך לקרות בקרוב, התחלנו לדון עם מפעיל הג'יפים (אחד הנפאלים המגעילים היחידים שפגשנו בסובב אנפורנה) כמה יעלה לנו לצאת בג'יפ לא מלא. המחיל לתיירים הוא 660 רופי, להודים - 550 רופי (למה? ככה) ולנפאלים - 275 רופי. כיוון שהיו חסרים שלושה נוסעים המפעיל (המגעיל כבר אמרתי?) דרש מחיר של שלושה תיירים. אחרי דיון ארוך ונוקב סגרנו על שני תיירים ונפאלי אחד ויצאנו לדרך. הנסיעה היא במדבר אמתי. אם לא השלג על פסגות ההרים (והקור) אפשר היה לחשוב שאנחנו בסיני. הרוח הנוראית שנושבת כאן כל יום בין 11 בבוקר לשעות הערב המאוחרות מעלה ענני אבק נוראים. כל ההולכים בדרך אפופים אבק, ואפילו אנחנו סובלים ממנו בתוך הג'יפ. ממש לא מומלץ ללכת את הקטע הזה, ואם כן, צריך להתחיל ממש מוקדם בבוקר כדי להימנע מהאבק. שעה ממוקטינאת (חצי שעה מג'ומסום) הדרך חוצה את נהר ה"קאליגאנדקי" שזורם ממורדות הרי טיבט לכיוון דרום. הנהג שלנו (לא העיפרון הכי מחודד בקופסא) מחפש דרך לחצות כאילו הוא מעולם לא עבר כאן. בסוף הוא מצליח למצוא דווקא את המקום הכי טובעני בנהר, וכמובן שתוך שניות אנחנו תקועים. הניסיונות שלנו לשכנע את הנהג שלא יתפרע ושינסה לחלץ בעדינות נתקלו בקיר אטום (כנראה הבוס בוחר עובדים דומים לו....). קצת קדימה, קצת אחורה ואנחנו שקועים עד הציר. כולנו יוצאים לחלץ עצמות והנהג מתקשר להזעיק עזרה, שמגיעה בדמות ג'יפ נוסף עם 8 (כן שמונה) מחלצים. קושרים את הג'יפים גב אל גב בחוט תפירה. מנדנדים קצת את הג'יפ השקוע, ואנחנו שוב בעניינים.
ג'ומסום היא עיירה גדולה ותוססת, עם המון חנויות, גסט האוסים ומסעדות. יש בה גם שדה תעופה קטן שממנו ניתן לטוס לפוקרה. הטיסות יוצאות בבוקר, כי אחרי שמתחילה הרוח לא ניתן להמריא. אל תנסו למצוא טיסה אם לא הזמנתם. גם אם הזמנתם לא בטוח שיהיה לכם כרטיס. על פי מה ששמענו הבלגן כאן חוגג. אליעזר ודקל (זוכרים, הם ליוו אותנו חלק מהדרך) שבאו עם כרטיסים שהוזמנו שבועות מראש, בקושי עלו על טיסה, וכל אחד עלה בסוף על טיסה אחרת. נפאל.... אנחנו עוצרים להפסקת צהריים עם WIFI. מעדכנים את כל העולם ששרדנו את הפס, אוכלים ארוחה הודית מעולה ויוצאים לחפש את האוטובוס למארפה -; היעד הסופי שלנו להיום.
את האוטובוס למארפה אנחנו מוצאים ביציאה מג'ומסום. כמו שאר האוטובוסים בסובב אנפורנה, גם כאן מתנהלת מלחמה על מיקום. האוטובוסים כאן חסרי בולמי זעזועים, ככה שמי שיושב בסוף האוטובוס נוגח בתקרה בכל מהמורה (ויש רבות מאוד כאלה בדרכים כאן). האוטובוס מגיע, שיבה וקם מעלים את המוצ'ילות לגג האוטובוס בשעה שאנחנו משתלטים על המושבים שבקדמת האוטובוס. הצלחנו. אנחנו יושבים גב אל גב עם הנהג. הדרך למארפה קצרה (חצי שעה) ואנחנו בקושי מצליחים להתרווח לפני ששיבה מוריד אותנו בכניסה לכפר.
מארפה היא בירת התפוחים של נפאל. היא מוקפת מטעי תפוחים, בעיקר דלישס, ומפורסמת בכל נפאל בעוגות התפוחים שלה. היא גם המקום הראשון שהגענו אליו, שעושה חשק להישאר בו. הכניסה לכפר היא על דרך מרוצפת אבנים (!!) הבתים בנויים אבן, ונראה כאילו נבנו ע"י קבלן אחד -; כולם מעוצבים בצורה דומה. אין כניסה ברכב לכפר, רק אופנועים וחמורים, הרכב הכבד יותר מופנה לדרך עוקפת. בכלל יש הרגשה של שוויץ ולא של נפאל. אנחנו מגיעים למלון שלנו -; Hotel Paradise -; ומגלים את המלון הכי כיפי בסובב אנפורנה, באחריות!! חדרים גדולים ונקיים, עם שטיחים על הרצפה, וילונות, ואפילו שטיחון מגבת במקלחת. המקלחת נקייה, מים חמים בשפע (כל היום) ולשם שינוי בזרם חזק וקבוע. האוכל מצוין, מהדהל באט ועד לחביתות של ארוחת הבוקר.
מגדלה, בעלת המקום, גם אופה את עוגת התפוחים הכי טובה באנפורנה (לקחנו את המתכון, ננסה לשחזר בבית). בקיצור, אם אתם מגיעים למארפה (מומלץ מאוד) אתם חייבים לבוא למלון פאראדייז.
אחרי ארוחת הערב עוד הספקנו להסתובב קצת בכפר. עלינו למנזר הבודהיסטי שעל ההר לתצפית לילית על הכפר, וסיימנו בכוסית ברנדי תפוחים מקומי ששלחה אותנו לשינה עמוקה ומתוקה.
חג שמח מהזקנים באנפורנה.
סובב אנפורנה -; הזקנים עשו זאת !!!
