זקנים חסרי מנוח 2013 - איסלנד - 9. טרק Landmannalaugar – היום השני שהתחיל בערפל ונגמר בבקתת איקאה

יוצאים לדרך בערפל כבד. הרוח לפחות לא כל כך מציקה בינתיים, והגשם רק מטפטף. בשלוש שעות הראשונות אנחנו תופרים את כל הוואדיות בסביבה, חוצים על קרח ועולים על בוץ. ממש הליכה אתגרית. בחלק מהנחלים צריך לחצות במים (זאת איסלנד אחרי הכל) ואנחנו מורידים נעליים, עוברים לסנדלים וקרוקס וצולחים בצרחות את המים הקפואים.



 באחד הנחלים מיכלי מאבדת את הקרוקס ומאותו שלב היא חוצה את כל הנחלים יחפה. בשלב מסוים אנחנו לא מוצאים את מקל הסימון הבא, כי הערפל כבד והקבוצה שלפנינו התקדמה מהר. אנחנו נזכרים בהמלצה של היידה "אם אתם לא מוצאים סימון, תחפשו עקבות". ברור שהיא צודקת, היא תותחית. מצאנו עקבות שהובילו לתוך עוד נחל שאחריו מצאנו את הסימון. אחרי שלוש שעות אנחנו מגיעים לירידה עצומה. בערך 400 מטר על מסלול של שש מאות מטרים. מתקדמים לאט מאוד, אין לנו הרבה ציוד רפואי, רק תרמיל עזרה ראשונה קטן, אז לא כדאי לנקוע שום דבר.

כנראה ירדנו הרבה או שהעננים עלו קצת, כי אנחנו פתאום בעולם אחר. זה לא שהשמש זורחת, אבל הערפל נעלם, הגשם פסק ואפשר לראות את הדרך מתמשכת עד האופק. אנחנו הולכים עכשיו במישור בין הרים (או מה שנחשב כאן הרים). עכשיו גם רואים שאין בכלל עצים (קודם ראינו רק ערפל). כנראה שזה היה מקום מועדף על הוויקינגים. הם הרי הסיבה הרשמית שאין כאן עצים, זוכרים? כנראה שאת השיחים הם לקחו לייצור משוטים או משהו, כי גם שיחים אין כאן. מה שיש, והרבה, זה טחב ירקרק שמטפס עד פסגות ההרים. מן טחב בצבע ירוק מרקר שמזכיר סרטי מדע בדיוני. אין צמחים בצבע כזה. פה ושם קצת עשבים ופרחים, אבל בגדול שממה. וההרים המוזרים האלה שאתם כל הזמן מחכים לראות מתי הם יתמוטטו, כי לאורך זמן אין סיכוי שהמבנים המוזרים הללו יחזיקו מעמד.

עוד שעתיים הליכה, חצייה של כמה נחלים קפואים, ואפילו הפסקה קצרצרה, ואנחנו באלפטוואטן - בקתת אגם הברבורים. הבקתה ממוקמת לשפת אגם, כשמצד שני תלויים מעליה קרחונים. נוף מהמם. לא ברור אם זה בגלל שהזמנו מקום באפריל, או בגלל שאנחנו ארבעה, או סתם כי היה לנו מזל, למרות שאנחנו בין אחרוני המגיעים, שמרו לנו חדר פרטי בבקתת איקאה !!! רק אנחנו בחדר משלנו. אמנם בחלון שלנו (מבחוץ) יש חדראוכל לכל אנשי האוהלים, אבל למי אכפת. אנחנו מבשלים ארוחת ערב של פסטה וקוסקוס, ואני אפילו מתקלח במקלחת היחידה שיש כאן. לא די שאנחנו משלמים כמעט 40 יורו ללילה לכל אחד (כן, ארבעים יורו לאדם ללילה בבקתה), המקלחת עולה 500 קורונות (בערך 3 יורו) לחמש דקות. אבל היא שווה כל קורונה. מים רותחים בזרם חזק. אחרי יומיים של מאמץ פיזי בלי מקלחת אני מנצל עד תום את חמש הדקות שלי. מזל שהמים רותחים, כי המקלחת די פתוחה, והקור האיסלנדי מכה בחופשיות.

אנחנו אוכלים את ארוחת הערב בחדר האוכל (זה של הבקתה) ומחליפים חוויות עם שתי קבוצות מטיילים, אחת מבלגיה (זוג עם שלושה ילדים) והשנייה מגרמניה (זוג עם ארבעה ילדים). הם די כועסים עדיין על אנשי הפארק שנתנו להם לצאת לטרק ביום הראשון, כי הם היו צריכים לקחת את הילדים הקטנים על הידיים שלא יעופו להם ברוח. היום כבר היה יותר קל, והילדים נראים מאושרים. טוב, הקור והגשם לא ממש משפיעים על ילדים גרמנים ובלגים, גם אצלם הקיץ בדרך כלל נראה ככה.

מסיימים לאכול, מכינים את הציוד למחר, מתפללים שלא ירד גשם, והולכים לישון, הפעם בכיף.

בפעם הבאה -; טרק Laugavegur -; היום השלישי שבו סוף סוף ראינו את הנוף