היום אנחנו יוצאים לטיול לקיזימקאזי, כפר דייגים קטן בחוף הדרומי של זנזיבר, שהיה פעם עיר מוקפת חומה. בשנים האחרונות הפך קיזימקאזי לאטרקציה תיירותית. סירות דייגים קטנות לוקחות אתכם לשייט קצר כדי לצפות בדולפינים ואם יש לכם מזל, אפילו לשחות איתם. ערב קודם התקשרנו לרשאד (נהג מקומי שאנחנו משתמשים בשירותיו בביקורינו באי) וקבענו אתו יציאה בשמונה וחצי. אחרי ארוחת בוקר על המרפסת של המלון אנחנו פוגשים את רשאד ויוצאים דרומה ברכב הממוזג שלו, דרך התנועה הדי סואנת של זנזיבר סיטי. הנסיעה אורכת כשעה וחצי ועוברת בין כפרים קטנים, מטעי מנגו עצומים ונופים זנזיבריים מקסימים. אנחנו מגיעים לחוף ומגלים באכזבת מה שהים גלי, הרוח גבוהה וקריר. לא באנו לסבול, וזה שנסענו עד כאן לא מחייב אותנו לצאת לים במזג אוויר צפון אירופאי. אז לאכזבת ה"קפטן" שממתין לנו עם סירתו אנחנו לא שטים. לא נורא, אנחנו יוצאים טיול על החוף המדהים של קיזימקאזי, עם החולות הלבנים, המים בחמישים גוונים של כחול והצדפות הפזורות לאורכו ולרוחבו. סיני של פעם (כל ה"זקנים" מבינים) זה כאן...
אוספים קצת צדפות, טובלים רגליים במים הצלולים וחושבים על החום הנורא שהשארנו בארץ (לא באמת). אחרי הטיול אנחנו מחפשים קפה. רוב המסעדות ובתי הקפה כאן סגורים בגלל הרמדאן, אבל אנחנו מוצאים בית קפה קטן שנראה פתוח, ומבחינים בבחורה לבנה יושבת על המרפסת. מסתבר שהיא מנהלת את המקום, קוראים לה אולגה והיא מסנט פטרסבורג. היא נמצאת כבר שנתיים בזנזיבר, כי "דפקתי את כל מה שהיה לי ברוסיה" – כך במקור. שותים קפה ומפטפטים עם אולגה שמשוועת למעט ציוויליזציה. נפרדים מאולגה ומקיזימקאזי ויוצאים צפונה ליער ג'וזאני. זהו פארק לאומי שבו חיה האוכלוסייה היחידה בעולם של קופי קולובוס אדומים. אנחנו יוצאים לטיול ביער עם מדריך מקומי. זה יער די עבות של עצי מהגוני אדום, אלה שמשמשים לעבודות העץ המפורסמות של זנזיבר. רואים קצת חיות, המון קופי קולובוס מצחיקים
ומסיימים בטיול ביער מנגרובים. המנגרובים נמצאים בסכנת הכחדה בזנזיבר עקב כריתה מסיבית. המנגרובים גדלים במים מלוחים, העץ שלהם מעולה לבנייה, והיו תקופות שהמקומיים כרתו אותם בלי הבחנה. כיום הם מוגנים ומהווים חלק מהפארק. היה טיול נחמד. למדנו שכל תייר שמגיע לזנזיבר משתמש בממוצע ב-160 ליטרים של מים ביום. זה לעומת 35 ליטר ליום לתושב מקומי. זה משפיע על מאזן המים של האי שצריך לספק לכל תושביו ומבקריו את המים ממקורות עצמיים. אז אם אתם נוסעים לזנזיבר, אנא חסכו במים.... נפרדים מהקופים והמנגרובים וחוזרים לסטון טאון. ארוחת צהריים מאוחרת אנחנו מכינים לנו על המרפסת של החדר במלון, ממוצרים שקנינו בסופר המקומי בזנזיבר סיטי. טיפ – קניות בסופר לעשות רק בזנזיבר סיטי ולא בסטון טאון (זוכרים? סטון טאון זה הרובע העתיק, התיירותי, של זנזיבר סיטי). המחירים שונים לחלוטין. אחר הצהריים אנחנו חוזרים לעיקר המטרה שלשמה הגענו לזנזיבר – ים, מילקשייק, קניות בשוק ושקיעה מרהיבה.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים במרקורי'ס, מסעדה קטנה ממש על חוף הים בקצה הצפוני של סטון טאון, ממש ליד המעבורת לדר-א-סלם. המסעדה מתמחה בפירות ים טריים, והמחירים סבירים. יש להם מרפסת על המים והם מגישים אלכוהול, שאינו דבר מובן מאיליו בזנזיבר. הזמנו מנה של פירות ים שנקראת הדייג השמן (Fat Fat Fisherman) שהייתה מצוינת, פסטה עם פירות ים ושרימפ מסאלה, ועם שתיה ומילקשייק סיימנו ב-40$. מומלץ. עוד יום מושלם בגן העדן הזנזיברי.
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
