הגנרטור שהופעל עם חשיכה, ואפילו הצליח לתת לנו כמה שעות חיבור אינטרנט ממש סביר, כובה בשבע בבוקר. אז עכשיו אין חשמל. את ארוחת הבוקר מכינים לנו על מדורה. כנראה שמשהו הלך לאיבוד בתרגום, כי מה"אלו-פרנטה וירקות חתוכים" שעליהם סוכם אתמול, יצאו חביתה וטוסט. היה טעים, אבל בסיסי ביותר. עוד בעיה קטנה שנתקלנו בה הייתה המקלחת. למרות מצג השווא של מקלחת, המים לא באמת מגיעים מהברז לראש המקלחת. אז אמנם יש מים חמים, אבל המקלחת היא ״הוט באקט״ וזה קצת מנמיך את איכות המקום ביחס למחיר. בכללי (טיפ) לגבי ה״דרגון״, לא סבלנו, אבל גם לא נראה שנחזור. ממש לפני היציאה התבקשנו לחתום בספר האורחים. החתימה האחרונה בו היא מה-10 ביולי, אבל משנת 2012!!! אז או שלא חותמים פה, או שסיימנו בצורת של חמש שנים.
הדרך לטורטוק יפהפייה!!! 77 ק״מ לצדו של נהר שיוק (Shyok) הזורם לאיטו בחום-אפרפר, ומכל ההרים זורמים אליו נחלים כחולים-טורקיז במפלים גבוהים. נקודות החיבור של המים הכחולים והאפרפרים נראות כמו ציור.
ההרים המושלגים מסביב גבוהים - 5,000 עד 6,000 מטר - עם פסגת K25 שגובהה מעל 6,500 מטר. בדרך עוברים דרך כמה כפרים קטנטנים, והמון (ממש המון) מחנות צבא. לקח לנו שעתיים ושתי נקודות ביקורת להגיע לטורטוק. 12 ק״מ לפני טורטוק אנחנו עוברים ליד הכפר של מחמוד-חוסיין הנהג - צ׳לונקה. 30 משפחות שמתפרנסות מחקלאות. אין כניסה לתיירים. מה אתם עושים בחורף (7 חודשים בשנה)? אנחנו שואלים. כלום, הוא עונה. משחקים בטלפון (הוא כנראה אלוף בסנייק, כי יש לו נוקיה ישנה) ומחכים שיעבור.
כנראה שגם למדינות עצומות כמו הודו יש קצה, הוא פשוט קצת רחוק. טורטוק זה הקצה של הודו, וסוף הדרך תרתי משמע. אין לאן להמשיך מכאן, אלא לגבול הפקיסטני שנמצא 13 ק"מ מכאן. בכפר (בגובה קצת מתחת ל-3,000 מטר), שנפתח לתיירות מערבית רק ב-2010, גרות כ-300 משפחות (2,500 נפש). זהו כפר מוסלמי, להבדיל מרוב הכפרים בנוברה שהם בודהיסטים, או מעורבים. הכפר נכבש ע״י ההודים מפקיסטן ב-1971. על פי ההמלצות ב"למטייל" ועל פי המלצת הנהג שלנו אנחנו הולכים ל"אשור גסטהאוס". בית קטן, ממש ברחוב בראשי של הכפר, אי אפשר לפספס. המקום מתוחזק היטב, עם חדרים קטנטנים אבל נקיים. יש מים חמים, אבל לא הרבה כי המערכת הסולארית שלהם לא כל כך גדולה. טיפ חשוב - מומלץ להתרחץ מוקדם, לפני שנגמרים המים כמו שקרה לירדן. אנחנו משלמים 1,500 רופי לחדר לשלושה ללא מזון.
איברהים המנהל ופרים העובד שלו ממש חביבים. מנסים ככל יכולתם להנעים את זמננו ולהסביר לנו מה אפשר לראות בטורטוק. יש ב"אשור" גרמי מדרגות שמזכירים את הוגוורטס, הם הולכים לכל מיני מקומות לא ברורים. לשמחת חלקנו וצערם של אחרים, אין כאן אינטרנט. בכל הכפר. בכלל. זו הנחיה של הצבא עקב הקרבה לגבול הפקיסטני, או משהו כזה.
הכפר מורכב משלוש שכונות – טורטוק תחתית המכילה את משרדי הממשל המקומי, המשטרה, בית החולים, בית הספר. שתי השכונות העליונות, המערבית והמזרחית, הן שכונות המגורים. אנחנו עולים לשכונה המערבית, לבקר במוזיאון ובמסגד העתיק (בן 2,000 שנה לפי פרים מהגסטהאוס). קצת מורכב למצוא את המוזיאון בסמטאות הכפר המפותלות. אני לא אנסה להסביר, אם תגיעו עד טורטוק כבר יסבירו לכם.
ה״מוזיאון״ (הכניסה חופשית ויש תיבת תרומות) היה ארמון הקיץ של משפחת חאן ששלטה כאן באלפיים השנים האחרונות, עוד מלפני היות הודו. הוא נבנה ע״י אחד מהחאנים במאה ה-18. המדריך שלנו, מוחמד חאן, הוא נצר לשושלת!! הוא מראה לנו את שמו, ואת שם בנו, בשושלת הרשומה על אחד הקירות. יש כאן מזכרות מתקופת מלכי חאן, שושלת יוחסין וכל מיני כלי נשק מוזרים. טיפ - אין סימון שזה מוזיאון, אבל תחריט העץ העצום בצורת נשר (אף אחד לא יודע למה) וקרני היעל (אין שום קשר לשושלת החאן) התלויות מעל הדלת מסגירים אותו.
המסגד הוא בניין עתיק עם צריח מואזין מעץ. היום יום שישי והשעה שעת צהריים, אז כל זכרי הכפר נמצאים כאן. לא נכנסנו.
אחרי חציית הגשר הישן, גשר תלוי להולכי רגל בלבד, אנחנו יושבים לנוח ב- Friendship Cafe. האוכל לא משהו, אבל הנוף מהמם, ושתינו "מיש מיצמיץ" שמיוצר כאן בטורטוק.
חוזרים לגסטהאוס לשנ״צ קצר, ויוצאים לטורטוק עילית מזרח. זהו אזור הרבה יותר חקלאי, מגדלים כאן בעיקר חיטה, אבל גם כל מיני דברים אחרים - ירקות, עשבים, גפנים, תפוחים והמון המון המון עצי משמש. אנחנו עולים בין מפלוני מים קפואים, שדות חיטה בקציר ועוד עצי משמש. בדרך אנחנו קוטפים לנו קצת משמשים טעימים. איברהים אמר שמותר. הם קטנים, אבל מתוקים, מתוקים.
מלבד מיץ וריבה, עיקר התוצרת של טורטוק היא משמשים מיובשים. אחרי שעה הליכה, טיפוס לא קל, וכמה עשרות מדרגות, אנחנו מגיעים למקדש הבודהיסטי שנמצא מעל הכפר. מקדש קטן (אחרי הכל זה כפר מוסלמי), נעול, אבל למי אכפת? הנוף מכאן מרהיב!!!
טיפ - אם כבר הגעתם לטורטוק, אל תוותרו על המקדש. על הדלת תלוי פתק באנגלית עם חוקי המקום:
- יש לשמור על הניקיון.
- אין להשתין ברדיוס 30 מטר מהמקדש (בחיי).
- יש לחלוץ נעליים בכניסה למקדש.
- יש לשמור על השקט כשאנשים מתפללים במקדש.
אנחנו יושבים על ספסל האבן בכניסה וסופגים את הנוף. לפתע מגיעים שני הודים, שולפים מפתח ממחבוא ליד הדלת ופותחים את המקדש. פתחו, אז נכנסנו. זה מקדש מאוד צנוע עם כמה תמונות של הדלאי לאמה ופסלון בודהא קטן. בדרך חזרה אנחנו חוצים את כל טורטוק עילית, בין חצרות הבתים ועצי המשמש.
חוזרים לאשור לארוחת ערב. יש להם סלט ישראלי ואנחנו חוגגים.
לילה טוב מטורטוק
