יום 4 - היום עולים לספינה!!!
הבוקר אנחנו נפגשים עם הקבוצה של מטיילי פוטוטבע ב"בית המגלים" ה- Explorer's House - ששייך לקבוצת אנטארקטיקה 21 שמפעילה את הספינה שלנו. זה בניין תעשייתי ישן ששופץ והפך לאולם אירוח שבו מקבלים את פני העולים לספינה. יש כאן אוכל, שתיה, קפה ומאפים, רואים ששילמנו על זה מחיר של מכונית משפחתית קטנה לזוג.
בשעה שתיים, אחרי הרשמה, הפקדת המזוודות ותדרוך קצר, אנחנו מתחילים לעלות לספינה - מגלן אקספלורר. היא ענקית. הספינה נבנתה בצ'ילה עבור אנטארקטיקה 21 והחלה לפעול במהלך עונת 2019-20. היא מאפשרת אירוח של 88 נוסעים בחדרים גדולים ונוחים, עם צוות של 60 מלחים, דיילים ומדריכים. הספינה נבנתה כדי לספק שילוב של נוחות אופטימלית ויכולת שיט של ספינת משלחת. יש לה מייצבים נשלפים וגוף כפול המאפשר הפלגה בקרח. היא יכולה לשהות בים 60 יום ללא צורך בהצטיידות או פריקת אשפה. את המים הספינה מתפילה במתקן עם יכולת התפלה של 50 קוב ליום. בקיצור, ספינה מדהימה.
אנחנו עוברים מכס וביקורת דרכונים (סוג של) כי יוצאים מצי׳לה, ונכנסים לחדרים. החדרים שלנו עצומים ביחס לחדר בספינה - 18 מ״ר - עם מרפסת קטנה, מיטה זוגית ענקית, ארונות, חדר שירותים מפנק ואפילו מיני בר ומכונת קפה.
אחרי התאקלמות קצרה כולנו עולים לאולם התצפית בקומה חמש (אנחנו גרים בקומה שלוש) לתדריך שכולל תרגולת פינוי, שימוש בחגורות הצלה ואיתור מיקום סירות ההצלה, שרק אחרי סיומו הספינה עוזבת את הנמל. מהים פונטה ארנס נראית ממש יפה.
ההפלגה עוברת בנעימים כי אנחנו בתוך מיצר מגלן שמחבר את האוקיינוסים השקט והאטלנטי. אנחנו נהנים מארוחת ערב מטורפת, עם מבחר מנות מעולות וקינוחים של מסעדת שף, והולכים לישון, השקמה מחר בשבע וחצי. בערך בשתיים בבוקר אנחנו יוצאים לאוקיינוס, כאן כבר מרגישים את הגלים, אבל המייצבים של המגלן אקספלורר עושים עבודה מעולה.
יום 5 - יום הפלגה
למרות שהיום הוא יום הפלגה, לאיי פוקלנד נגיע רק מחר, מערכת הכריזה מעירה את כולנו בשבע וחצי, לא באנו לנוח. אנחנו ערים כבר מחמש וחצי בזכות הג׳ט-לג. ארוחת הבוקר היא ברמה של מלון חמישה כוכבים, ואחריה בוקר של הרצאות בנושא צילום עם רועי גליץ וצוות פוטוטבע המדהימים. אנחנו ממש לומדים כאן, ונהנים מהשיט והאירוח המפנק של הספינה. וגם מאורחים הבאים לבדוק מי אנחנו...
אחרי ארוחת צהרים קלה אנחנו עוברים תדריך לפני ירידה ומנקים עם שואבי אבק, מברשות ופינצטות (אני לא צוחק) את כל הציוד שיורד לחוף, כדי למנוע הכנסה של זרעים או כל חומר ביולוגי אחר לאיי פוקלנד המוגדרים אזור ביולוגי רגיש.
יום 6 - איי פוקלנד
אנחנו מתעוררים מול הנוף המדהים של איי פוקלנד. במהלך הלילה הגענו לאיים ואנחנו עוגנים מול סונדרס איילנד, אי פרטי קטן השייך למשפחה ש-8 מחבריה גרים כאן. הם מתפרנסים מגידול כבשים ומהתיירים שמגיעים לכאן במהלך העונה. הרוח עולה, ומהירותה מגיעה ל-50 קשר (כ-90 קמ"ש) מה שהופך את הירידה לחוף לממש קשה. הצוות מתייעץ עם המקומיים, וההחלטה היא להעביר את אתר הנחיתה לאזור קצת יותר מוגן, בצד המזרחי של האי.
אנחנו מתלבשים היטב, יש מעט מאוד מעלות בחוץ והרוח הופכת את זה לעוד יותר קר, נועלים את המגפיים שקיבלנו בספינה, מצחצחים את הציוד כדי לא להכניס חומר ביולוגי זר לאיים, ויורדים לסירות הזודיאק של הספינה. יש להם 10 סירות שכל אחת יכולה לקחת 10 אנשים, אז תוך כ-20 דקות כולנו על החוף. כאן מחכה לנו שיירת ג'יפים של המשפחה שלה שייך האי. הם התגייסו להסיע אותנו כי אתר הנחיתה די רחוק (3-4 ק"מ) ממושבת האלבטרוסים שחורי הגבה שהיא הנקודה הכי מעניינת כאן.
בדרך למושבה אנחנו עוצרים ליד מושבה קטנה של פינגווין שחור אוזן (Gentoo), שהוא אחד הפינגווינים היותר גדולים בחוג האנטארקטי ויכול להגיע לגובה של 80 עד 90 ס"מ. הם גם השחיינים הכי טובים בין הפינגווינים ויכולים לטוס ב- 30-40 קמ"ש מתחת למים. הם ממש חמודים. יש להם מקור אדום והם כל הזמן צועקים משהו בפינגווינית.
מושבת הקינון של האלבטרוס שחור הגבות נמצאת על מצוק גבוה מעל הים. בשלב הזה של העונה נמצאים כאן רק הזכרים. הם בונים קינים חפורים באדמה שאליהם הם ינסו למשוך את הנקבות שמגיעות מאוחר יותר בעונה. הנקבה תבחר את הזכר על פי איכות הקן, כי האלבטרוסים משתפים פעולה בגידול הגוזל, והנקבות רוצות זכר שאפשר לסמוך עליו, לא סתם יפיוף. החבר'ה עסוקים מאוד בהכנת הקנים, הם כנראה מודעים לכך שזה מה שיקבע אם תהיה להם בת זוג העונה. אנחנו מבלים שעה קלה (בעצם לא כל כך קלה, כי פשוט מרהיב כאן) עם האלבטרוסים.
בדרך חזרה לספינה אנחנו עוצרים ליד מושבה של פינגווין מגלן. גם כאן הזכרים כבר הגיעו והם חופרים את הבורות בהם יקננו במהלך העונה. המגלן הוא פינגווין שדוגר בתוך בור ולא בחוץ כמו רוב הפינגווינים.
מסביב יש המון אווזים (Upland goose) שהגיעו גם הם לאי לאחרונה ומחפשים מקום לקנן, וציפורי קרקרה (Caracara) - עוף דורס קטן, שמתרוצצות מסביבנו ומנסות לחטוף כל מה שלא מחובר – כובעים, כפפות, וכל מה שיכול לשמש אותן לבניית קן.
אחרי שלוש שעות על החוף, ברוח מטורפת שהגיעה למשבים של מאה קמ"ש, ובנוף מדהים, אנחנו חוזרים לספינה עייפים ומאושרים. הרוח ממשיכה להתחזק ולכן לא תהיה היום ירידה נוספת לחוף. במקום זה יש לנו הרצאות על צילום ועריכה. אחרי הכל זה מסע של צלמים.
לקראת ערב מרימים עוגן ומפליגים לכיוון סטנלי, בירת פוקלנד, על ארוחת ערב משובחת. למרות הרוח הנוראית היה יום מושלם. פתיחה מבטיחה לטיול שלנו לסוף העולם.
יום 7 - איי פוקלנד (2)
עם זריחה אנחנו מגיעים לסטנלי, בה גרים רוב 2,500 תושבי פוקלנד. זו עיר קטנה וצבעונית עם בתי עץ ורחובות שקטים. אנחנו האטרקציה היחידה של התושבים.
סטנלי היא עיר הבירה (והעיר היחידה) באיי פוקלנד. העיר ממוקמת באי "פוקלנד המזרחי" ומלבדה יש על האי הזה מספר יישובים כפריים קטנטנים. סטנלי שוכנת לחופו של מפרץ סטנלי ולמעשה (למרות שהיא מוגדרת עיר) היא עיירה קטנה והיא ישוב הקבע הדרומי ביותר בעולם. ההתיישבות במקום החלה בשנת 1843, והעיר הוכרזה כבירת איי פוקלנד בשנת 1845. היא נקראת על שם הלורד סטנלי, שהיה השר הממונה על הקולוניות החיצוניות בממשלה הבריטית. בעיר ממוקם בית הממשלה אשר נבנה בשנת 1845 ואשר משמש את מושל איי פוקלנד.
בשנת 1982 נתפסה העיר על ידי כוחות הצבא הארגנטינאי, דבר שהחל בפועל את מלחמת פוקלנד. הנוכחות הארגנטינאית בעיר נמשכה 10 שבועות, שבמהלכם נערכו קרבות על העיר שהסתיימו בכניעת הכוחות הארגנטינאים. כיום יש כאן מרכז קניות קטן, מרכז ספורט, בית חולים, וכאמור משרדי הממשל של האי. בסטנלי גם נמצאת הכנסייה היחידה באיים שנבנתה בשנת 1845 (תודה לוויקיפדיה).
אנחנו יורדים לביקור בעיר (למעוניינים) ונסיעה קצרה לג׳יפסי קוב (Gypsy Cove), מפרץ יפהפה עם מגוון בעלי חיים (כולל פינגווינים כמובן) ונוף מרהיב.
לקראת צהריים חוזרים לספינה, מרימים שוב עוגן ויוצאים לחצות את האוקיינוס לכיוון איי דרום ג׳ורג׳יה. כ- 1,400 ק״מ מזרחה מכאן. בהצלחה לנו. הים יחסית רגוע, גלים של 3-5 מטר, והמגלן אקספלורר חותכת אותו בקלות בעזרת מערכת המייצבים המתוחכמת שלה.
ימים 8-9 - ימי הפלגה
היומיים הבאים הם ימי הפלגה. אנחנו נהנים מהים העצום והציפורים שמלוות אותנו מפעם לפעם ולא ברור לנו איך הן בכלל חיות כאן. כיוון שאנחנו מפליגים עם כיוון הרוח והגלים, ההפלגה ממש נעימה ואפילו רוב הרגישים למחלת ים מרגישים טוב. נדבר בדרך חזרה....
הצוות מנסה להנעים את זמננו בהרצאות שונות. אחד מחברי הצוות, טנסי בלקמור (בחור בריטי), הוא מעריץ של ארנסט שקלטון, אחד מהפחות ידועים מבין אלה שניסו (ולא הצליחו) להגיע לקוטב הדרומי. למרות הכישלונות, טנסי מאוהב באיש, והוא מדביק גם אותנו.
"מבוקשים אנשים להרפתקה מסוכנת. משכורת צנועה, קור עז, חודשים ארוכים של אפלה מוחלטת, סכנה מתמדת, חזרה הביתה מוטלת בספק. במקרה של הצלחה, מובטחים כבוד והכרה" - ארנסט שקלטון, 1914
אלה המילים שבהן (אולי) בחר חוקר הקוטב הבריטי ארנסט שקלטון, כדי לגייס אנשים למשלחת שאירגן אל יבשת הקרח, אנטארקטיקה, בשנת 1914. לאחר שהשתתף בצעירותו במסע שהגיע עד 97 מייל מהקוטב, ונאלץ לחזור, החליט שקלטון לצאת למסע שיחצה את היבשת ויעבור גם בקוטב הדרומי. באוגוסט 1914, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יצאה הספינה אנדיוראנס – Endurance - למסע חוצה אנטארקטיקה. בינואר 1915 נתקעה הספינה בקרח האנטארקטי ושקלטון ואנשיו נאלצו לנטוש אותה.
מכאן הפך המסע למסע הישרדות שנמשך 16 חודשים, שבסופו הגיע שקלטון לאיי ג'ורג'יה הדרומיים במסע רגלי ובשייט בלתי אפשרי על אחת מסירות ההצלה ששרדו מהאנדיוראנס (כן, ההיא שראינו במוזיאון בפונטה ארנס). רק לאחר עוד חמישה חודשים הצליח שקלטון להגיע ל-22 חברי הצוות שנשארו באנטארקטיקה ולהציל גם אותם. 28 יצאו למסע ו- 28 חזרו, למרות התנאים הנוראים. לא פלא שארנסט שקלטון נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי מגלי הארצות, למרות שבעצם לא הצליח לגלות שום דבר, מלבד רוח האדם.
סליחה על ההתפייטות, טנסי הדביק גם אותי. אבל זהו הגענו לאיי ג'ורג'יה הדרומיים !!!