את קטע מספר 2 עשינו פעמיים. בפעם הראשונה, בחורף, הצלחנו להגיע עד מטולה לפני שפרצה סערה. בילינו לילה נחמד בצימר של מוטי ואילנה – "בין עצי הדובדבן", קמנו מאוחר, ועשינו חלק מהדרך ברכב. אפילו הצלחנו להגיע לשמורת החולה ולראות את העגורים בנדידה. אז זה לא היה בזבוז מוחלט אחרי הכל.
את הניסיון השני עשינו בפברואר, והפעם הצליח לנו. התחלנו את הטיול באנדרטת האריה השואג, שם סיימנו את קטע אחד של השביל. המסלול חוצה את כביש 9977 ועולה מערבה אל שביל הפסלים. די מוזר הקטע הזה, פסלים סביבתיים גדולים – גשר שלא מוליך לשום מקום, רמזור תלוי באוויר, ועוד כמה פסלים משונים מבטון, ברזל, עץ וגומי. מוזר, כבר אמרנו? אנחנו הולכים לאורך גן הפסלים כ־700 מ' ומגיעים ללוח הדרכה של שביל ישראל שמפנה אותנו דרומה בדרך נוף סלולה, מסומנת ירוק. הדרך עוברת מעל קריית שמונה ומשקיפה על בתיה מלמעלה. ממשיכים לטפס מערבה מעל חצר תל-חי על רכס הרי נפתלי. בקטע הזה צריך לשים לב טוב לסימון השביל, כי יש המון שבילים ואפשר בקלות ללכת לאיבוד, כמונו.... לוקח לנו כמעט שעה למצוא שוב את השביל בחורש החרובים והאלונים. עוד קילומטר של הליכה אפשר כבר לראות מדרום את עמודי הרכבל שעולה לצוק מנרה. אחרי עוד כשניים וחצי ק"מ של עלייה, לא תלולה, אבל ארוכה, אפשר לראות את הבתים הקיצוניים של מושב מרגליות. הנוף משתנה, ובנוסף לאלונים אפשר לראות כאן גם אורנים והמוני נרקיסים. מכאן מתחילה ירידה תלולה (לא ממש ארוכה) עד בוסתן קטן של עצי זית ורימון. השביל פונה כאן מערבה למזלג שבילים ואנחנו לוקחים את השביל השמאלי לכיוון "תחנות 5,6". של המסלול הגיאולוגי בן 12 התחנות, שמתחיל בקריית שמונה ועולה כמעט עד מושב מרגליות. אנחנו עוצרים להפסקה קלה במצפור צוק מנרה. יש כאן פינת ישיבה נעימה ותצפית יפה על קריית שמונה ועמק החולה.
מכאן אנחנו ממשיכים בשביל הכחול שמחבר אותנו לשביל האדום אותו ראינו במזלג הקודם, וזה לוקח אותנו אל מתחת לקו הרכבל קריית שמונה-מנרה. יש כאן תחנה של הרכבל ואתר של "אקסטרימניה" המופעל על ידי בני קיבוץ מנרה - חניון לרוכבי אופניים, מתחם אומגה, ועוד פעילויות. הם לא ממש נחמדים, ויש להם מה להגיד על זה שאנחנו מעיזים לשתות מהמים "שלהם". אנחנו לא נמליץ על ביקור כאן. השביל יוצא מהקצה הדרומי של המתחם וממשיך דרומה, על המסלול האדום, שהופך עד מהרה לירוק. אנחנו הולכים בנחת עוד כ-5 ק"מ דרומה על קו הרכס, כשהשביל מחליף מפעם לפעם את צבעו. שימו לב היטב לסימון שביל ישראל.
עוד ק"מ בערך ואנחנו מתחילים לרדת לשמורת נחל קדש. הצמחייה הופכת סבוכה יותר והנוף מרהיב. עוד קצת עליות וירידות ואנחנו מגיעים למצפור ליפא גל - איש קק"ל שמשפחתו וחבריו הקימו לזכרו את המקום המקסים הזה בנוף בו פעל ואותו אהב. מכאן יוצא שביל ישר בכיוון מערב, בין עצי החורש והחלקות המעובדות, ואחרי עוד 1.5 ק"מ אנחנו מגיעים לכביש 886 המחבר את צומת ישע עם קיבוץ יפתח וכביש הצפון. כיוון שהשעה מאוחרת, אנחנו מחליטים לסיים את ההליכה כאן, ומתקשרים לולדימיר (054-7985002), נהג מונית חביב מקרית שמונה, שלוקח אותנו לתחילת המסלול.
הלכנו היום כמעט 18 ק"מ במגמת עליה קלה. היה מסלול נחמד, עם נוף מרהיב והמוני נרקיסים.
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
