יפן – שלושה שבועות בארץ השמש העולה - פרק חמישה עשר – טוקיו בטייפון

לפרק הראשון

לפרק הארבעה עשר

היום מסתיים החלק הראשון של הטיול (יפן) ומתחיל החלק השני (טוקיו). כמו שבישראל יש מדינת ישראל ומדינת תל-אביב, כך ביפן יש מדינת יפן ומדינת טוקיו. שתי ישויות נפרדות. שלא כמו תל-אביב, טוקיו היא גם עיר הבירה של יפן וגם המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. בעיר חיים למעלה מ-13 מיליון תושבים, ובטוקיו רבתי מעל ל-35 מיליון, מה שהופך את טוקיו למטרופולין המאוכלס ביותר בעולם. התמ"ג של טוקיו הוא הגבוה ביותר בעולם, והיא אחת הערים המתקדמות והמודרניות בעולם. מערכת התחבורה הציבורית כאן נחשבת לאחת הטובות בעולם, עם כבישים מודרניים, רכבות, מערכת תחתית המגיעה לכל פינה ומערכת אוטובוסים מפוארת. הכיף בטוקיו הוא שלצד אזורי קניות ובילוי נוצצים ויוקרתיים, ניתן למצוא בה גם חלקים יפניים מסורתיים.

טוקיו חדלה בעצם להתקיים כעיר בשנת 1943, אז התמזגה עם מחוז טוקיו הסמוך להקמת המטרופוליטן של טוקיו המורכב מ-23 רבעים, שהם בעצם ערים במעמד של ״רובע מיוחד״. כל הרבעים האלה הם ישויות עירוניות עצמאיות, עם ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אך חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת המטרופולין של טוקיו. תודה לוויקיפדיה. אנחנו נגור בדירה ששכרנו לשבוע בשינג'וקו, אחד הרבעים היותר מפורסמים של העיר. אבל לשם עוד נגיע.

בינתיים יש לנו ארוחת בוקר על הראש, וכיאה לראיוקאן יפני המכבד את עצמו, ארוחת הבוקר היא יפנית לחלוטין. אמנם יותר מפוארת מהמקובל, אבל יפנית – דג, מרק מיסו, אורז, ביצה וירקות כבושים בסגנון יפני. גם הבוקר צריך לעבוד, כי את החביתה כל אחד מכין לעצמו על מיתקן בישול קטן הניצב על השולחן.

אחרי האוכל אנחנו מנצלים שוב את האונסן המפנק, נפרדים מהיוקטה, ונוסעים לטירת מטסומוטו, הנחשבת לאחת הטירות היפות ביפן מטיפוס "Hirajiro" - טירה הבנויה במישור – והיא אחת הבודדות ביפן שיש בה מגדל שמירה דו-צריחי. מבני הטירה, בשילוב עם העיטורים השחורים שלהם, משדרים אווירה של עוצמה. המצודה הראשית של מטסומוטו נבנתה בין השנים 1592 ל-1614, והיתה מבוצרת היטב שכן היא הוקמה בימים של מלחמות פנימיות בין שושלות שוגונים לשושלת הקיסרית של אדו, שהיתה בתחילת דרכה. ב-1635, לאחר תום תקופת המלחמות והתבססות שושלת אדו, הוקם הצריח השלישי, שאינו מבוצר כמו שני הראשונים. הטירה מכילה גרמי מדרגות תלולים, פתחים להשלכת אבנים על פולשים, חרכי ירי, ומשטח תצפית בקומה השישית של הבניין הראשי, ממנו נשקפת העיר שמסביב.

אכן הטירה מדהימה ואנחנו מבלים שעה קלה בהתפעלות מיכולות הבניה של היפנים. לא נותר לנו אלא לתהות על הבחירה בעץ לבניית טירה. לא שמעתם על גילוי האש. כמה חיצים בוערים מכוונים היטב, ואתם טוסט.

הדרך לטוקיו היא בכבישים מהירים, עם כמה הפסקות למנוחה וארוחת “בנטו” קלה. ה”בנטו” הוא ה”לאנצ'בוקס” של היפנים, וכיאה ליפנים, גם אותו הם שידרגו, הן מבחינת התכולה, אבל בעיקר מבחינת החזות. לאכול בנטו יפני זה לאכול ציור. אנחנו מסתפקים בארוחות בנטו קלות, אבל כשמדובר בבנטו, השמיים הם הגבול.

הוואטסאפ והפייסבוק מתחילים להתמלא ידיעות על טייפון המאיים על טוקיו, והתוכניות שלנו מתחילות להשתנות בהתאם. הטייפון יכה בטוקיו מחר בערב, וכבר מהערב צפויים גשמים כבדים. מזל שאנחנו מצליחים להגיע לטוקיו ולהחזיר את הרכב לפני שהעסק מתחיל להיות סוער. הפרידה מהרכב קצת קשה, הוא שירת אותנו נאמנה 16 יום, והתברר כהצלחה מסחררת. לא רק מבחינת הנוחות, אלא גם, ואולי בעיקר מבחינת המחיר – 16 ימי רכב, כולל דלק, ביטוחים, כבישי אגרה וחניות עלו לנו פחות מ- 2,500$. החלטה מוצלחת.

אבל נחזור לטייפון שלנו. אנחנו מתמקמים בדירה המפנקת שלנו (בקומה 7 במגדל בן 14 קומות), ומספיקים לצאת לטיול ערב קצר בשינג'וקו, רובע נוצץ המואר באלפי שלטי ניאון בכל גוון וצבע. הטייפון המתקרב גורם כנראה לחלק מהתיירים להסתגר בבתים או לשנות תוכניות, כי הרחובות לא צפופים כמו שהזהירו אותנו. התקשורת היפנית מתחילה לשדר הנחיות התגוננות גם באנגלית, זה הולך להיות הטייפון הקשה ביותר שפקד את יפן ב-60 השנים האחרונות. גם אנחנו מחליטים להתכונן, אז אנחנו קונים קצת מים למקרה שאספקת המים תפגע, כמה מנות חמות ותבשילי מיקרוגל בקונביני הסמוך (שנראה כמו סופרמרקטים הארץ ערב מלחמה), וטוענים את כל מכשירי החשמל, למקרה שאספקת החשמל תפגע. אנחנו מתחברים לרשת NHK של הטלוויזיה היפנית, שיש לה ערוץ בינלאומי באנגלית, וממתינים.

בבוקר אנחנו מגלים עיר רפאים. כל החנויות סגורות (מלבד דון קיחוטה שהחליטו להשאיר את חנויות ה”מאה יין” שלהם פתוחות גם בטייפון). על חלק מחלונות החנויות מודבק מסקינג טייפ, ובמקומות רבים הוכנו כבר שקי חול, לעצירת מי הגשמים מחדירה לקומות הנמוכות. היפנים בלחץ. במהלך היום הרוחות מתגברות והגשם מתחזק, אז אנחנו מסתגרים בדירה, שמים מבטחנו בבנייה היפנית ובשבע הקומות המפרידות בינינו לבין מי הנהרות הגואים, וממתינים. בשלב מסויים אנחנו חשים שהבית רועד, ומגלים שביפן אסונות טבע אוהבים לבוא בזוגות, קיבלנו גם רעידת אדמה בדרגה 5.7, שאת היפנים אפילו לא קצת הדאיגה. הם בנויים ל-9 וצפונה, אז מה זה 5.7?!

לקראת הערב מגיע "האגיביס", הטייפון החזק ב-60 השנים האחרונות, בקול שאגת הרוח. ממש כך, הרוח ממש שואגת מסביבנו. הוא נוחת קצת דרומית לנו עם רוחות של 200 קמ"ש ולמעלה מ-1,000 מ"מ גשם בפחות מ-24 שעות. לשם השוואה, תחנת המדידה של השירות המטאורולוגי במצפה חרשים, שמדדרה את כמות הגשם הגבוהה ביותר בישראל בחורף האחרון, מדדה 956 מ"מ במהלך כל עונת הגשמים!!!! כאן ירדו 1,000 מ"מ ב-24 שעות. מפחיד.

אבל כמו שהוא בא, ככה הוא הלך. כמה שעות של רוחות נוראיות, גשם מטורף, הצפות, הרוגים, נעדרים, ואז שקט. אנחנו מתעוררים לבוקר שאחרי, עם שמיים כחולים, שמש נעימה ומזג אוויר ידידותי.

חווייה מפחידה, אבל בכל זאת חווייה. לא כל אחד "זוכה" לחוות טייפון בחייו.

בפרקים הבאים נחזור לסיפורי טוקיו.

לפרק השישה עשר