"זקנים חסרי מנוח" – סובב אנפורנה מעל גיל 50 – פרק 6 – מחר זה קורה

אנחנו בצרות!!

אתמול, אחרי עוד כמה "תוספות קטנות" כהגדרת החצי השני שלי, שקלתי שוב את המוצ'ילה והיא כרגע שוקלת 20 ק"ג. נכון ששיבה (המדריך) אמר לנו שהפורטר שהוא מביא יכול לקחת 25 ק"ג, אבל אני סקפטי (עוד מאירופה....). הבעיה הכי רצינית היא שעדיין לא הכל בפנים!! שני זוגות סנדלים שוקלים ק"ג? כנראה שכן. כלי רחצה -; עוד כמה מאות גרמים. והכי בעייתי -; החטיפים. אוי החטיפים. החלטנו לקנות קצת חטיפים, שיהיה מה לנשנש בדרך. הדגש היה על קצת. אז איך זה שיש לי שקית עם 25 חטיפי אנרגיה, שתי קופסאות נשנושי חלבה, שתי חבילות חטיפי בריאות מסומסום וגרעיני חמנייה, 25 שקיות נמס בכוס ומאתיים גרם קפה שחור? וזה אחרי שהוסבר לי שזה ממש מינימום הכרחי.... הכל ביחד שוקל כמעט שני ק"ג. כנראה שהתחתונים שלי יישארו בבית, כי אני לא רואה על מה אפשר לוותר, ועוד לא החלטתי איזה ציוד אני לוקח עם המצלמה, ומטענים לפלאפון והמצלמה, ומתאמים לחשמל. ה צ י ל ו !!!

בעניין אחר, עידו החליט שאנחנו חייבים טלפון לווייני. זה סוף רבעון, והמנכ"ל (עידו) לא יכול להתנתק מהחברה ל-25 יום. אז יש לנו טלפון לווייני של אירידיום (עוד חצי ק"ג). הסיפור עולה 200 דולר, וכל דקת שיחה זה משכנתא קטנה, אבל אסמסים -; חופשי. אני כבר רואה אותנו יושבים על פסגת איזה הר וקוראים אסמסים, כי כל אסמס יוצא זה דולר. העיקר שהמנכ"ל יהיה מחובר. למעשה אנחנו הולכים להיות מרכז תקשורת מטייל. התוכנית היא לקנות סים מקומי לאייפון, לייצר hotspot בגלישה סלולרית ולהתחבר אליו עם האייפון השני שבו יהיה סים ישראלי ועם הלפטופ. בקיצור -; מרכז תקשורת מטייל, אמרתי? אני ממש מקווה שלא תהייה קליטה.... רק אל תספרו לעידו שאמרתי.

מחר בבוקר סוגרים פינות -; קונים דולרים בדואר, מדפיסים כל מה שצריך לקחת אתנו, גומרים לארוז (ב"ה) ומתחילים להתרגש.