היום אנחנו יורדים את נחל עמוד. לפחות את חלקו העליון, עד כביש 85. אנחנו אורזים את המאהל (היום חוזרים הביתה), שותים קפה ויוצאים לתחילת המסלול, בחניון הפיתול על כביש 866. השביל עובר מתחת לכביש ויוצא לנחל מירון. אנחנו הולכים על הגדה השמאלית (הצפונית) של הנחל בשביל נוח יחסית. אחרי כחצי ק"מ אנחנו נכנסים לשמורת נחל עמוד דרך שער ברזל מסתובב. רק חסר שהיו מעמידים כאן פקח שיגבה דמי כניסה….
השביל מתרחב ומעביר אותנו מגדה לגדה במסלול די חשוף. עוד ק"מ ואנחנו בתוך צל הנחל בדרך לעין תרון ממנו רואים את הבתים של צפת. מכאן עובר השביל בין אלונים גבוהים ומצטלב עם השביל המסומן אדום הבא מימין, מכיוון משטרת עין א-תינה, שם הכניסה הראשית של שמורת נחל עמוד. הדרך נעימה, מים מפכפכים מסביבנו וההליכה קלה. אנחנו יורדים בגרם מדרגות אל עין יקים ומגיעים לאירופה. עץ תות עתיק יומין מצל על המעיין ממנו זורמים מים צלולים צלולים בקול פכפוך נעים. אנחנו מחליטים להמשיך כי עידו חושש ממאות מטיילי סוכות העומדים לשטוף אותנו בהמשך היום (רמז, הם לא יגיעו), אבל השאלה של חגית: "בשביל מה אתם יוצאים לטייל אם אתם לא נכנסים למים ביום כזה?" גורמת לנו לעצור ליד אחת הברכות הצלולות שבהמשך הנחל ולבלות שעה קלה ברחצה במים הקרירים. טוב, נו, קרים. בסדר, קרים מאוד. הדרך שלנו עוברת בתוך הנחל, אין הרבה רוח, ואנחנו נוטפים זיעה. המים הקרירים של הנחל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. אפילו מיכלי מרטיבה את הראש.
אנחנו נפרדים בעצב מהבריכה שלנו וממשיכים בצמוד לתעלת המים מעל בריכות קטנות, שכל אחת מהן יפה מקודמתה, אבל אף אחת לא יפה כמו שלנו. כק"מ אחרי עין יקים אנחנו בצומת נחל מירון - נחל עמוד. מכאן אנחנו בעצם מתחילים את ההליכה בנחל עמוד. עוד כמה מאות מטרים ואנחנו בבריכות שכווי. יש כאן בריכה אליה יורדות מדרגות אבן רחבות, שרידי טחנת קמח, עצי דולב ואגוז מלך עצומים. אם יש גן עדן, הוא בטח נראה ככה. בריכות שכווי נקראות על שמו של נחל שכווי, הנשפך כאן לנחל עמוד. מכאן הדרך יוצאת מהנחל והולכת ברוב הזמן על גדותיו, כשהיא חוצה אותו מפעם לפעם. עוד כחצי שעה ואנחנו מתחילים להרגיש שינוי - הנחל מתחיל להתחתר וליצור קניון עמוק, והשביל, מאידך, מתחיל לעלות ולהתרחק ממנו. כשני ק"מ אחרי בריכות שכווי אנחנו מגיעים למפגש עם שביל כחול העולה לעין כובס, ממנו אפשר להמשיך לצפת. מכאן ואילך אין יותר זרימה של מים, בטח לא בעונה הזאת של סוף הקיץ. הנחל ממשיך להתחתר, ואנחנו לעלות. עכשיו זה כבר טיול מיטיבי לכת – ירידות תלולות ועליות קשות, סולמות, מדרכי ברזל בסלע שצריך להיזהר במעבר עליהם ותפירה מימין לשמאל מלמעלה למטה וחזרה.
אחרי עוד קילומטר של עליות וירידות תלולות בין הסלעים, השביל הצר עולה גבוה מעל הנחל ומביא אותנו אל מעל מפל נחל עמוד. אנחנו עוצרים לאסוף אוויר, ולהתפעל מהנוף, ואני מנצל את הזמן לתקן את החבישות על הנעליים שלי, שהחליטו בדיוק היום שפג תוקף הסוליות שלהן. של שתיהן!! ביחד!!
כאן אנחנו פוגשים שוב את יסמין וזיו, הם נחים בצל אחד העצים. אחרי כמה דקות שיחה יסמין מודה בביישנות שכבר אתמול היא חשבה לעצמה שכשהיא תהיה בגילנו היא רוצה להיות כמונו. וואו. איזו מחמאה. ממרומי גילנו זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל מילדים בני 18. תודה יסמין!!!
לאחר המפל מתחיל השביל לרדת ואחרי כקילומטר אנחנו שוב בנחל. מכאן יוצאת כורכר רחבה שלוקחת אותנו עד כביש 85 וסוף המסלול להיום. במפגש הנחל עם כביש 85 הוקם גשר עצום, וצריך לשים לב לסימון שלוקח אותנו שמאלה (מזרחה) ולא ללכת למחצבת עמיעד. כמה מאות מטרים ואנחנו על הכביש, מחכים לשלומי, נהג מונית מאליפלט, שאליו התקשרנו כבר לפני חצי שעה. פסקל עסוק היום, אז התקשרנו לשלומי (באדיבות ד"ר גוגל), שהגיע בשמחה עם מונית מצוחצחת ולקח אותנו לתחילת המסלול. בחור מקסים, שלומי, אנחנו בטח נשתמש בשירותיו גם בטיול הבא, מי שצריך מונית בסביבה מוזמן (שלומי – 050-8456222).
זהו, אחרי כ-15 ק"מ קשים (למרות שהמסלול היה כולו במגמת ירידה) ונסיעה קצרה בעקבות השילוט האגרסיבי למסעדה אנחנו יושבים במסעדת אל-עיין בעין אל אסד (04-6987143), אוכלים אוכל דרוזי מעולה, שותים קפה ומפטפטים עם זייד, בעל המקום. האוכל כאמור מעולה, הקפה מצוין והאירוח מקסים. מומלץ בחום!!! זייד מספר לנו שלאח שלו יש צימרים, ואנחנו נשקול את זה ברצינות. הנוף כאן מהמם.
אז עכשיו גם אתם יודעים איך הגענו לכאן, למסעדה בעין אל אסד. היו שלושה ימים מדהימים ואנחנו מתחילים להאמין שבסוף נלך את כל השביל. תישארו אתנו יהיה כיף.