מצריים 2019 – ה"זקנים" ושות' קורעים את ארץ הפרעונים - היום השמיני – " דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך"

לתחילת המסע

ליום השביעי

היום נוסעים במעלה היאור (הנילוס) מלוקסור לאסואן, בניגוד לכיוון ההפלגה של משה בתיבה. זה מסע של בערך 300 ק"מ, ואנחנו נעשה שתי עצירות לביקור בשני מקדשים.

זה המקום להזכיר שמצרים זה הנילוס והנילוס זה מצרים. הנילוס נחשב לנהר הארוך ביותר בעולם - 6,670 קילומטר (פלוס מינוס כמה מטרים), ושטח אגן הניקוז שלו הוא 3.5 מיליון (!!) קילומטרים רבועים, כעשירית משטחה של אפריקה. לנילוס שני מקורות עיקריים: הנילוס הלבן המתחיל באפריקה המשוונית והנילוס הכחול המתחיל באתיופיה. הנהר מהווה עורק חיים למצרים, סודאן ודרום סודאן ומהווה את מקור המים העיקרי של מדינות מדבריות אלו. ההצפות העונתיות של הנילוס והצורך לחלק את המים לצורכי השקיית הגידולים החקלאיים יצרו מערכת אדמיניסטרטיבית מסודרת במצרים הפרעונית, וכך תרמו ליציבות המשטר המרכזי. בנוסף, יצר הצורך לחלוקת המים אמצעי מדידה שונים, כדוגמת הנילומטר. הביטוי "קנה מידה" הוא שריד לאחד מאמצעי מדידה אלו – קנה אמיתי מצמח הקנה, שעליו היו סימנים שעל פיהם פתחו וסגרו ברזים וניתבו את זרימת המים לתעלות שונות.

שטחי ההצפה של הנילוס מהווים 2% (כן שני אחוז בלבד) משטח מצרים, אבל עליהם חיים למעלה מ-95% ממאה מיליון תושבי המדינה.

הנהר הזה עצום!! רוחבו מגיע בנקודות מסויימות למאות מטרים, וזורמים בו המון מים – כ- 2,900 קוב בשנייה. תבדקו אותי, אבל לדעתי בכל שבוע זורמת בנילוס כל צריכת המים השנתית של מדינת ישראל. לא לחינם כמעט כל חקלאות מצרים מרוכזת בשטח ההשפעה של הנילוס. אנחנו עוצרים ליד חלקה של חקלאי קטן ליד הנילוס. זאת חקלאות פרימיטיבית ביותר – חריש בשוורים, עיבוד, זריעה ודישון ידניים, והשקייה בהצפה. איפה פייר פלאנט כשצריכים אותם.…

הכביש הישן מלוקסור לאסואן עובר ליד הנילוס,דרך המון כפרים קטנים ועיירות לא הרבה יותר גדולות. כדי להאט את התנועה הוא מממממממלללא מקפצות. זה מרגיש קצת כמו הפלגה על הנילוס. מה שיפה לראות, זה שכראוי למדבר, המים הם המצרך הכי חשוב, והוא מוצע לעוברים ושבים בכל פינה. ליד כל חנות, מסגד, מבנה עירוני או תחנת משטרה יש כדי חרס גדולים מלאים מי שתיה צוננים וכוסות. כל הצמא יבוא וישתה. מנהג מקסים.

התחנה הראשונה שלנו הוא מקדש לאל הורוס הנמצא כ-100 ק"מ מדרום ללוקסור, בעיר קטנה בשם אדפו. הורוס הוא אל השמש והשמיים המופיע בדמות נץ. המקדש נבנה בתקופה התלמית (237‏-57 לפנה"ס) אך הוא בנוי בסגנון פרעוני קלאסי. יש בו כתובות קיר המספקות מידע חשוב בנושאי שפה, מיתולוגיה ודת בתקופה ההלניסטית-רומית במצרים העתיקה. הטקסטים המופיעים על קירות המקדש מספקים מידע על בנייתו, ועוסקים גם בעימות העתיק שבין האלים הורוס וסת (פרטים על העימות החשוב הזה יבואו בהמשך הדרך, במקדש פילה באסואן).

זהו אחד המקדשים השמורים ביותר ששרדו במצרים, ויש הטוענים שהוא המקדש המצרי השמור ביותר בכל עמק הנילוס. חבל רק שבמהלך הדורות שחלפו הושחת חלק גדול מהאיורים ע"י נוצרים קופטים שניסו להסיר את זכר האלים הפרעוניים.

תחנה שנייה היא קום אומבו, עיר קטנה שנבנתה סביב מקדש גדול. קוֹם אוֹמְבּוֹ הוא מקדש כפול שנבנה בתקופה התלמית לאלים סובק (התנין) והורוס (הנץ). המקדש נבנה בתחילת ימי שלטונו של המלך תלמי השישי (145-186 לפנה"ס) על שרידי מקדש קדום קטן יותר, כנראה מתקופת השושלות הפרעוניות 11-7. למקדש נוספו תוספות על ידי מלכים תלמיים שונים, בעיקר המלך תלמי השלושה עשר שבנה את חלקו הפנימי והחיצוני של אולם העמודים.

מקדש היה קבור במשך מאות שנים מתחת לחול ונחשף רק בשנת 1893 על ידי ז'אק דה מורגן, ארכאולוג וגאולוג צרפתי. חלק גדול ממבני המקדש נהרס על ידי הנילוס ורעידות אדמה, וחלקו הושחת ע"י הקופטים שהשתמשו בו ככנסייה.

אנחנו נהנים מאוד מההפסקה, ומהעוצמה של המקדש. הייסאם מראה לנו את לוח השנה הראשון שנמצא אי פעם, ושימש את הכוהנים במקדש לרישום המשימות אותן יש לבצע מידי יום. יש כאן גם איורים של כלי ניתוח שונים וגם של מה שנראה כמו אישה יולדת בישיבה על כיסא ייעודי. איפה הגאונות המצרית הזאת? לאן היא נעלמה?

כאן אנחנו פוגשים בפעם הראשונה נילומטר, מתקן ששימש את הכוהנים במקדש למדוד את גובה המים בנהר. לפי גובה המים שולמו המיסים למקדש – אם הנילוס נמוך מאוד (בצורת) או גבוה מאוד (שטפונות) המס נמוך, אם הנילוס ברמה טובה להשקייה המס עולה. ממש מדינה סוציאלית.

באזור שבו שכן המקדש התגלו 300 מומיות של תניני יאור, כמה מהם מוצגים במוזיאון תניני היאור הסמוך למקדש (כלול במחיר הכרטיס למקדש). תניני יאור חנוטים היו כנראה אחת המינחות היותר פופולריות לאל התנין, שלו מוקדש המקדש, ולפי יכולתו של מגיש המנחה נקבע גודל התנין. יש כאן כמה תנינים עצומים, כנראה שהיו כאן אנשים עשירים מאוד.

עוד 40 ק"מ של מקפצות ואנחנו באסואן, במלון טוליפ הנמצא ממש על קו המים, עם חדרים עצומים, בריכת שחיה, ארוחת בוקר מצויינת ושירות ידידותי.

אנחנו יוצאים לסיבוב בשוק של אסואן שפתוח 24/7. זה שוק צבעוני מאוד עם חנויות תבלינים, בגדים, כלי בית, תכשיטים וכמובן מזכרות. אנחנו קונים ק"ג של פרחי היביסקוס מיובשים ב-80 לירות (16 ₪), לאחר התמקחות ארוכה של עידו שהוריד את המחיר מ-400 לירות שביקש המוכר. כן זאת מצרים, תתמקחו.

חזרה למלון כי מחר יוצאים לאבו-סימבל ממש מוקדם בבוקר.

לילה טוב מאסואן.

ליום התשיעי