שביל ישראל - יום 17 - ממצפה עופר למאיר שפייה - זקנים חסרי מנוח 2017

ליום ה-16 - מצומת אורן למצפה עופר

הליכה בשביל זה קצת כמו מקלחת חמה ביום חורף קר – אתם לא ממש רוצים להירטב, אבל כשאתם כבר בפנים, זה כיף גדול. לא פלא שלפני כל יום הליכה מישהו מאיתנו (חוץ מעידו) מעלה לקבוצה הרהורי כפירה – אולי לא נלך מחר, אני ממש לא מרגיש/ה טוב. הפעם זו היתה מיכלי, אבל היא התגברה כמו גדולה, ואנחנו יוצאים לדרך. הפעם גם ננה (הכלבה של משפחת שכטר) מצטרפת, יש לה אפילו תרמיל גב בו היא סוחבת לעצמה את המים.

גם היום, כמו הרבה ימים בשביל, מתחיל בטיפוס. הפעם למצפה עופר. זה אמנם רק 140 מ', אבל כשאתם עדיין מנומנמים, כל עליה קשה, בטח טיפוס "דוך" במעלה ההר.

אנחנו באמצע דצמבר, אבל מזג האוויר נדמה שנתקע בקיץ – 26 מעלות, יבש, רוחות מזרחיות – ממש קיץ. כל הפריחה שהיתה כאן רק לפני חודש התיבשה ונעלמה. הנרקיסים עומדים יבשים והרקפות קטנות ולבנבנות. שנת בצורת. עצוב. נקווה שיתחיל לרדת גשם בקרוב. המסלול היום פשוט – עולים על הכרמל (שוב), הולכים על קו גובה (קצת נפאלי ישר), חוצים את קו הרכס, ויורדים לכיוון דרום מזרח, ליד כפר הנוער ע"ש מאיר שפייה. ההליכה קלה ונעימה, אנחנו עוברים בשבילים שנפרצו ע"י קק"ל ומתוחזקים בצורה מעולה, פוגשים קצת רוכבי אופניים שעושים חלקים מהמסלול יחד איתנו, ונהנים מהנוף.

ארוחת בוקר אנחנו אוכלים ליד האנדרטה לזכר מוטי ואיתי שרון - אב ובנו. האב - מוטי - טייס מסוק שנהרג בתאונה במהלך הנחת אבני הגבול ישראל-מצריים, הבן - איתי - התייבש במהלך גיבוש טייס. עצוב.

מכאן אנחנו יורדים לשביל הגישה לכרם מהר"ל, וחוצים מטע אבוקדו (מה שמחייב קצת יצירתיות במעבר הגדרות שלא ברור למה בעלי המטע התעקשו לשים כאן, הרי 11 חודשים בשנה מטע האבוקדו עומד ריק, ואין כל סיבה לסגור את הגישה אליו). ממשיכים למשרדי אזור חוף כרמל של קק"ל. בכניסה לאתר יש פינת הנצחה לכל התורמים שהשתתפו בשיקום הכרמל אחרי השריפה הגדולה ב-2010.

המשרדים סגורים היום, אבל המתחם פתוח, אפשר לעצור כאן למנוחה ולמלא מים. שוב מטפסים, הפעם בתוך ערוץ נחל שעולה בחדות במעלה הכרמל לכיוון מושב עופר. עליה קשוחה, אבל קצרה. בדרך אנחנו רואים שקדיות פורחות, בלבל אותן ה”חורף” הזה.

קצת צעידה בין עצי אלון וזית, ואנחנו יורדים בנחל חסר שם שבמרכזו מערת פעמון קטנה, עד שביל הגישה הרחב למחצבות טלימון שליד גבעת טלימון, או חירבת אל-סולימניה בערבית. השביל מקיף את כפר הנוער מאיר שפייה, ונפגש עם כביש 70, נקודת הסיום שלנו להיום. יום שישי היום, אז עידו נוסע לתחילת מסלול באוטובוס וחוזר לקחת אותנו לחומוס אצל אבו קאסם (ע"ע, ביום 16).

הלכנו היום 13 ק"מ עם עלייה מצטברת של כ-300 מ' ונקודת הגובה המקסימלית שלנו היתה 142 מ' ליד מושב עופר. יום הליכה נעים וקל.

להתראות ביום ה-18