היום הוא יום של מקדשים, מקדשי חיים ומקדשי מתים ולוקסור מלאה בהם. לוקסור היא בפירוש המקום המעניין ביותר במצריים. אמנם אבו-סימבל הוא מקדש שמור יותר ומיוחד יותר, והפירמידות של גיזה הן גדולות יותר ומרשימות יותר, אבל בלוקסור נמצאים כשליש מהמונומנטים ההיסטוריים בעולם כולו!!! כן, שליש!!! זה אומר שכדי לראות את כל מה שיש ללוקסור להציע צריך לגור בה איזה שנתיים. מאות מקדשים, אובליסקים, ספינקסים, פסלי ענק וקברי מלכים ואצילים. שלא לדבר על המוזיאונים הרבים שבעיר. אי אפשר לראות הכל, אז אנחנו מתמקדים ב-Musts, בדברים היחודיים והמיוחדים שיש לעיר להציע. ואם דיברנו על Musts, אז ראש וראשון להם הוא מקדש קארנק.
מקדש קארנק הוא בעצם מוזיאון פתוח ענק, והוא האתר הדתי הגדול (וכמובן העתיק) ביותר בעולם. המקדש מורכב מארבעה מתחמים שונים, אבל רק המתחם הגדול ביותר, שנבנה ע"י אחנתון ומוקדש לאמון-רע, פתוח לקהל.
אחד הדברים הכי מעניינים בקארנק היא העובדה שהוא שימש את פרעוני מצריים כמעט לאורך כל תקופת מלכותם – משנת 2,000 לפנהס לערך, ועד סוף תקופת הפרעונים בשנת 332 לפנה"ס - כ-1,700 שנים. ההערכה היא שכשלושים מלכים תרמו לבנייתו של המקדש במהלך הדורות. אחד המקומות הכי מרשימים במקדש הוא אולם העמודים ששטחו כחמישה דונמים שלמים (!!!) ויש בו 134 עמודים עצומים מסודרים ב-16 שורות. גובהם של 122 מעמודים האלה הוא 19 מטרים, וגובה 12 הנותרים, המהווים את השדרה המרכזית של המקדש, הוא 21 מטר. קוטר כל עמוד 3 מטר וצריך 7 אנשים להקיף אותו.
בראש כל עמוד יש כותרת בצורת פרח שמשקלה מוערך בכ-70 טון. עד היום לא ממש ברור כיצד הועלו הכותרות לראשי העמודים.
קארנק הוא האתר השני החשיבותו במצרים, אחרי הפירמידות של גיזה, ומושך אליו המוני תיירים. אנחנו מחליטים לנצל את העובדה שהאתר נפתח בשש בבוקר ולהקדים את ההמונים. הצליח לנו!!! אנחנו מגיעים למקדש לקראת זריחה והוא ריק לחלוטין. איזה כיף להסתובב באולמות המקדש לבד. הייסאם מסביר לנו שמשמעות השם קארנאק היא קרניים, ואכן, קרני השמש הזורחת דרך המקדש הוא מראה מרהיב.
אולם העמודים באמת מטורף. 134 עמודים בגובה 19-21 מטר, חצובים כל אחד מאבן אחת ששוקלת כ-80 טון, עם כותרת ששוקלת 70 טון, זה משהו שאתם לא רואים כל יום.
אנחנו מבקרים באגם הקדוש ששימש את הכוהנים לכל מיני טקסים, ועוברים בשדרת הספינקסים שמתחילה במקדש לוקסור ומגיעה עד כאן.
מטורף כבר אמרנו!!!!
אחרי ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים לביקור בגדה המערבית. במערב שוקעת השמש ולכן המצרים הקדמונים האמינו ששם נמצאת ארץ המתים, אז במערב בנו המלכים את מקדשי המוות שלהם, בהם נקברו רוב מלכי השושלות המאוחרות. אחרי שהבינו שפירמידה עצומה שצועקת ״יש כאן אוצרות״, היא לא רעיון טוב, אם אתם רוצים שהאוצרות שלכם ישארו איתכם לנצח.
העמק, אשר שימש כמקום קבורה מלכותי בין השנים 1539 לפנה"ס ל-1075 לפנה"ס, מכיל כ-65 קברי פרעונים שהתגלו עד היום. הראשון להקבר כאן היה תחותמס הראשון, האחרון – רעמסס העשירי, והכי מפורסם הוא תות-אנח-אמון, רק בזכות העובדה שהקבר שלו הוא היחיד שנמצא אטום, על כל אוצרותיו. בתחילת דרכו שימש העמק גם כמקום קבורתם של אצילים נבחרים, נשותיהם וילדיהם של הפרעונים, אולם בתקופת מלכותו של רעמסס הראשון החלה קבורת הנשים בעמק המלכות, ואת החשובים שאינם ממשפחת המלכות התחילו לקבור בעמק נפרד – עמק האצילים.
כרטיס הכניסה מאפשר כניסה לשלושה קברים לבחירתכם (מלבד תות אנח אמון, שעבורו צריך כרטיס נפרד), מתוך כ-10 קברים הפתוחים לקהל בכל זמן נתון. רוב הקברים חתומים כדי להגן עליהם, ומפעם לפעם פותחים לקהל 10 אחרים. אם תרצו לצלם במצלמה, תצטרכו כרטיס גם עבורה, צילום בטלפונים ניידים מותר. כמובן שתוכלו לבקר ביותר קברים, אבל לשם כך תצטרכו לרכוש כרטיס נוסף (גם למצלמה).
אנחנו (על פי המלצת הייסאם) מבקרים בקברי רעמסס השלישי והרביעי, ומרנפתח, שהוא בנו ה-13 של רעמסס ה-2. הקברים מדהימים!!! הם חפורים מאות מטרים לתוך ההר ומכילים חדרים, מסדרונות, וכמובן את חדר הקבורה עצמו. הקירות מכוסים ציורי קיר מדהימים שמתארים את המת בחברת אלים שונים. אין מטר מרובע אחד ללא ציורים וכתובות קיר, ורובם אף שמרו על הצבעים המקוריים (ככה לפחות מספרים המצרים, אני לא מאמין).
בחלק מהקברים מוצגים הסרקופגים העצומים בהם היו קבורים המלכים. מטורף!!!!! כבר אמרנו? אז נגיד שוב. זה המקום הכי מטורף שראינו עד היום. עושר המוצגים, הגודל, הרהבתנות, מטורף. ולחשוב שכל זה היה מלא עד אפס מקום באוצרות. בלתי נתפס. הסגידה של הפרעונים לחיים שאחרי המוות גורמת לאמונה שלנו (של כל הדתות המודרניות) להיראות קטנה ולא רצינית.
מכאן אנחנו ממשיכים למקדש המוות של חצ׳פסות. המלכה הפרעונית היחידה, או כמו שהייסאם קורא לה - מלך נקבה. על פי הסיפורים היא ״גנבה״ את המלכות מהבן שלה לאחר מות אביו, המלך, וכדי לשכנע את כולם שהיא מתאימה למלוך, היא מתוארת בכל הפסלים והאיורים כגבר (עם תווים מעט נשיים).
מקדש המוות של חצ'פסות, ניצב מתחת לצוקים המאסיביים של הגדה המערבית, וידוע גם כ"דיר אל בחרי". המקדש תוכנן ע"י אדריכל בשם סנמוט, בסיגנון קלאסי, יש בו שלוש קומות שבכל אחת מהן מרפסת עמודים שחלקם מגיעים לגובה 30 מטר. חצ'פסות לא לקחה סיכונים והקדישה את המקדש לשני אלים, גם לאל אמון-רע (אל השמש) וגם לאלה חתחור (הפרה). התבליטים שבמקדש מתארים את סיפור הולדתה האלוהית של חצ'פסות (על פי גירסתה כמובן) ואת מסעותיה לארץ פונט (כנראה סומליה). בקומה השלישית ניצבים שישה פסלי ענק של המלכה המשקיפים על עמק הנילוס. אחלה נוף לבלות בו את הנצח.
אנחנו מחליטים להוסיף למסלול ביקור עמק האצילים, שהוא אתר הרבה פחות מפורסם, אבל לא פחות מעניין, עם קברים יותר קטנים, אבל עשירים בציורי קיר. הציורים הם פחות של אלים ומלכים, ויותר של חיי יום יום - צייד, דייג, בעלי חיים, פעולות יומיומיות כמו עבודה בשדות, וכו׳. יש כאן למעלה מ-400 קברים ואנחנו מבקרים בשלושה – קבר רעמוסה (שר ומושל העיר בימי אמנחותפ השלישי), אוסרהאט (סופר מלכותי בימי אמנחותפ השני) וקבר בלתי ידוע, אבל עם ציורים מדהימים. אנחנו די לבד כי זה אתר פחות מטוייל, והשומרים משמשים לנו מדריכים בתוך הקברים, אליהם אסור למדריכי הטיולים להיכנס (כיוון שאין הרבה אנשים כאן, מרשים להייסאם להיכנס איתנו לחלק מהקברים). תודה ענקית לאורית מקיבוץ נען על ההמלצה החמה לבקר כאן. אנחנו מצטרפים להמלצה.
לסיום היום העמוס הזה (התחלנו בשש בבוקר ואנחנו מסיימים בחמש אחה"צ) אנחנו עוצרים ליד הפסלים העצומים של ממנון. שני פסלים (היו שלושה, אבל אחד נעלם במהלך השנים) עצומים הניצבים ליד הכביש מעמק המלכים ללוקסור. הפסלים מגולפים המאבני חול בצבע חום-צהבהב שנחצבו בגבעות שמעל אדפו, ולנו לא ממש ברור איך הביאו אותן לכאן. הם מייצגים את Amenophis III היושב על כס מלכות. בעבר הם שמרו על מקדש המלך שעמד כאן, ושממנו נותרו רק שרידים.
הפסל הדרומי השתמר טוב יותר וגובהו כ-20 מטר. עם הכתר, שהיה לו במקור, אבל מזמן נעלם, הגובה הכולל היה מעל 21 מטרים. הפסל הצפוני נקרא גם "הפסל המוסיקלי", שעל פי האגדה היה משמיע צליל עם הזריחה, כדי לקבל את פני אימו, אלת השמש (אווס). הקול חדל להישמע לאחר שהקיסר ספטימוס סוורוס הסיר את הפנים של הפסל.
הפסלים מהממים בגודלם, ומהווים אקורד סיום מרשים ליום עוד יותר מרשים בלוקסור.
