הבוקר אנחנו עוברים מתעלת Garonne לנהר ה-Baise, נהר שזורם לתעלה מדרום. לפני היציאה אני רוכב ל-Buzet לקנות בגט וקצת פרודוקטים לארוחת הבוקר. העיירה מתעוררת מוקדם והיא הרבה יותר נחמדה מאשר בערב. עוד נשוב אליה. הירידה ל-Baise היא דרך מנעל כפול שהמפעיל שלו מסביר לנו משהו בצרפתית שוטפת ונותן לנו כרטיס מגנטי שבעזרתו מפעילים את המנעלים על הנהר (אנחנו מקווים). יורדים במנעל, פונים ימינה ואנחנו על הנהר. ההבדל המרכזי הוא שהנהר מתפתל, וצריך להשגיח על ההגה כל הזמן. חוץ מזה, הנוף הרבה יותר פראי. העצים מגיעים עד קו המים, הכל הרבה יותר ירוק ויש הרבה יותר חיות – אנפות, ברווזים וכל מיני חיות בר שמתרוצצות בשטח (בטח מתחבאות מהציידים). אנחנו מרגישים שאנחנו שטים בציור של מונה. אפילו חבצלות מים יש כאן.
הכרטיס שקיבלנו אכן מפעיל את המנעלים. יש!!! אין כאן רמזורים, אם המנעל פתוח פשוט נכנסים (לא לשכוח להוריד אחראי חבלים), אם הוא סגור, עוצרים עד שאחראי החבלים יפעיל אותו בעזרת הכרטיס. לנו יש מזל היום, כל המנעלים פתוחים. המנעלים כאן הרבה יותר קטנים. הכניסה ממש מאתגרת. אבל אנחנו מסתדרים. אני מנווט וחגית פותחת וסוגרת את המנעלים.
חנייה ראשונה בעיירה בשם Vianne. עיירה שהוקמה במאה ה-13 והיא מוקפת חומה עם 4 מגדלי שמירה עצומים. אנחנו עוגנים במזח של העיירה. יש כאן חיבור חשמל ומים חופשי, אבל אנחנו מלאים, ואפשר לעגון בחינם במשך 3 ימים (זה מה שכתוב בשלט). לא שיש מה לעשות כאן 3 ימים.... אנחנו עולים לעיירה. מסיירים קצת בעיר העתיקה, נכנסים לכנסיה, קונים מגבות נייר במכולת וחוזרים לסירה. יש בעיירה גם כמה מסעדות, כמה סדנאות אמנים (סגורות. חורף...) ומרכז מבקרים שגם הוא פתוח רק בקיץ. בזמן שטיילנו בעיירה נוצר ממש פקק תנועה ליד המעגן. שלוש סירות נוספות הגיעו אליו ויצרו את מקבץ הסירות הגדול ביותר בו נתקלנו עד היום. אנחנו רוצים להגיע ל-Nerac, העיירה הגדולה באזור, אז יוצאים ל-4 שעות הפלגה עם 5 מנעלים, ומדלגים על עיירה עם השם המעניין לברדק (Lavardac). נבקר בה בדרך חזרה. בכלל יש כאן עיירות עם שמות מעניינים. בהמשך הדרך יש עיירה בשם קונדום (!), בחיי, תבדקו במפה.
הניווט על הנהר מאתגר, אבל פשוט. יש שילוט שמסביר בדיוק איפה לשוט ואיפה לא. יש מקומות בהם המים ממש רדודים, אז צריך להיזהר. ויש גם גזעי עצים שעלולים לפגוע בסירה. זה נשמע יותר מפחיד ממה שזה באמת. ליד אחד המנעלים אנחנו פוגשים סירת גזם. אתם מכירים את האוטו שמגיע לפנות גזם פעם בשבוע? כזה אוטו זבל עם מנוף וכף שאוסף את הגזם? אז באמצע הנהר עומד אחד כזה, אבל הוא לא אוטו, הוא סירה. סירה גדולה ורחבה עם מנוף בקצה. הקפטן משיט אותה לאזורים עם צמחיה שמפריעה לניווט, הפועל שמלפנים גוזם את העצים ואוסף אותם לסירה בעזרת המנוף. כשהם רואים אותנו הם זזים הצידה ונותנים לנו לעבור. יפה מצדם.
הכניסה ל-Nerac היא דרך מנעל ומתחת לגשר עתיק. אחריו יש מעגן גדול וריק. מוזר, Nerac היא העיירה הגדולה בסביבה, ודווקא כאן אין אף סירה. אנחנו בוחרים לנו מקום עגינה בלב המעגן ויורדים לבדוק מה יש בו. אין בו כלום. האישה שמפעילה את המשרד של ספינת התיירים הנרי הרביעי (הסבר בהמשך) אומרת לנו שמנהל המעגן יגיע אלינו לסירה לגבות את דמי העגינה. אנחנו מחליטים לא לחכות לו, הוא צרפתי, לך תדע מתי הוא יופיע, ולצאת לחקור את העיירה. התאהבנו. עיירה קטנה ומקסימה. עם רובע עתיק, כנסיות, מסעדות, בתי קפה וברים, וגולת הכותרת – הטירה של הנרי הרביעי. מסתבר שלאותו הנרי הייתה כאן טירה, ומאז כל העיירה ממותגת סביבו – מלון הנרי הרביעי, מסעדת הנרי הרביעי, פסל של הנרי הרביעי, טירת הנרי הרביעי וספינת תיירים הנרי הרביעי. אנחנו מטיילים להנאתנו בעיר, מתמוגגים מפינות חמד מגוננות ונעימות, מבקרים בשוקולטרי המקומי – La Cigale - השוקולד מעולה – ומחליטים שזו העיירה הכי מקסימה של הטיול. הפקיד במרכז המידע (פתוח! למרות שכבר לא קיץ!) מתאמץ בעזרת שמונה מילים באנגלית והמון תנועות ידיים לעזור לנו למצוא מכבסה, כן, גם את זה צריך לעשות, ואנחנו יוצאים למסע עם מוצ'ילה מלאה כביסה.
ארוחת ערב אנחנו אוכלים בסירה. כיוון שזה חוזר על עצמו לא אלאה, רק אציין שהייתה ארוחה מדהימה והיין היה מעולה. רוזה של Le Lys.
היום הבנו את הקסם של הטיול הזה. אתם גרים בצימר מפנק על המים, עם מיטה נעימה שאפשר לחזור אליה כל לילה ומטבח מאובזר היטב שאפשר לבשל בו ארוחות גורמה, ואתם יכולים לקחת אותו (את הצימר) כל יום למקום אחר. כל יום לתוך ציור אחר. מדהים, לא?
לילה טוב מ-Nerac.
.jpeg?width=818&height=1604)
