אנחנו מתחילים את היום בקתדרלת סנט אנדרה. זה לפחות היה התכנון. רק שבדרך אנחנו רואים שוק פשפשים על גדת הנהר. אתם כבר יודעים על החולשה שלנו לשווקי פשפשים, אז לא פלא שעושים שינוי בתוכנית ויורדים להסתובב בשוק. יצאנו עם זוג מגפיים לחגית ותפישה חדשה לגבי שווקי פשפשים – זו העצם שיטת מיחזור.
ביציאה מהשוק אנחנו עולים על גשר פייר - Pont de Pierre – גשר יפהפה שמקשר את החלק המערבי של העיר עם חלקה המזרחי. הגשר הוקם בשנת 1819 ע"י של הקיסר נפוליאון הראשון. הבנייה של הגשר הראשון על הגרון הייתה מאתגרת, 4000 פועלים עסקו בה במשך שנים, ואפילו הביאו פעמון צלילה מאנגליה כדי לחזק את עמודי הגשר לקרקעית הנהר. הגשר בנוי אבן אדומה, ויש בו 17 עמודים, ואם חשוב לכם לדעת למה, אז זה המספר המדויק האותיות בשמו של הקיסר - Napoléon Bonaparte, מה לא ברור?! ב- 2004 היה צורך לחזק את הגשר כדי לאפשר העברה של האיירבס 380A הראשון מהמפעל בטולוז לפריס. אנחנו עולים על הגשר, מתרשמים מיופיו וחוזרים העירה.
בכניסה לעיר אנחנו עוברים בשער בעל השם המוזר Grosse Cloche. זהו השער היחיד שנותר מחומת העיר העתיקה של בורדו שהוקמה עוד בימי הביניים. זהו גם אחד מסמליה של העיר והוא מופיע על הסמל הרשמי שלה. המבנה מורכב משני מגדלים בגובה 40 מטר המחוברים יחדיו. בראש השער יש פעמון ענק (7.5 טונות) ששימש את פרנסי העיר להודיע על תחילת עונת הבציר. עיר היין, כבר אמרנו? כיום הוא מצלצל שש פעמים בשנה, בחגים רשמיים ומצעדים צבאיים (עוד יש כאלה בצרפת).
אנחנו נכנסים לעיר, וסוף, סוף מגיעים לקתדרלת סנט אנדרה. לפי ויקיפדיה זוהי קתדרלה רומית-קתולית שהיא גם מקום מושבו הארכיבישוף של בורדו. הקתדרלה הוקמה ב-1096 אבל מהמבנה המקורי נותר רק קיר אחד. ב-1137 התקיים כאן טקס הנישואין של לואי השביעי, כבוד. המבנה מרשים מאוד. צריחי תחרה קלאסיים, ויטראז'ים עצומים, מגדל פעמונים ענק עם פסל מוזהב בראשו. אנחנו נכנסים ונופלים ישר לתוך הדרשה של יום ראשון, בצרפתית, אלא מה? אז אנחנו נשארים לשמוע קצת מזמורים של המקהלה בלווי העוגב העצום של הכנסייה ויוצאים חזרה לכיכר הרחבה (Place Pey Berland) שליד הכנסייה שבקצה שלה עומד בית העירייה.
בית העירייה (Hotel de Ville) – בית העירייה של בורדו נמצא במבנה מרשים -Palais Rohan - מהמאה ה-18. הארמון נבנה על גבי ארמון מימי הביניים ושוקם ע"י הארכיבישוף המקומי (Ferdinand Maximilien Mériadec de Rohan, ושוב תודה לויקיפדיה) בשנות השבעים של המאה. מכאן גם שמו. אנחנו מצלמים את הפסל בכניסה למבנה עליו תלה מישהו את סמל העמותה לקידום המודעות לסרטן השד (כן הם תלו אותו במקום הנכון). זה המקום לספר שיש כאן בסוף השבוע הזה אירוע של העמותה, עם מרוץ ויריד ענק, וכל העיר צבועה ורוד.
לא רחוק מבית העירייה אנחנו מבחינים במבנה מוזר. זה נראה כמו אוסף בקתות אפריקאיות על עמודי בטון בתוך קומפלקס שקוף של זכוכית ופלדה. מאוד לא אופייני לעיר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה לנו שזה קומפלקס בתי המשפט של בורדו - Tribunal de Grande Instance – מבנה מודרני שהוקם כדי לייצג את מערכת המשפט הצרפתית. החיבור בין עץ, בטון, זכוכית ופלדה אמור לשקף את הייצוג של כל שכבות העם, והמבנה השקוף מייצג את השקיפות בה פועלת המערכת. הוא גם אמור להיות מרהיב מבפנים, אבל היום יום ראשון. סגור. לא נורא, עוד נחזור לכאן, ולא עוד 20 שנה.
כיוון שצהריים, אנחנו קונים לנו ארוחה קלה בשוק ליד הקתדרלה – גבינת עזים, בגט, עגבנייה. לא סתם עגבנייה, אלא עגבניית אננס צהובה ומתוקה. בורדו נמצאת בלב אזור גידול ירקות מסורתיים, בעיקר עגבניות. ניתן להשיג כאן בעונה (אנחנו ממש בסופה) עגבניות בכל הצבעים והצורות. מהאננס הצהובה, דרך Nuar de Creme הסגולה, לב השור המוזרה ומרמנד השטוחה. כולן טעימות טעימות, אבל עם חיי מדף הנמדדים בשעות. קונים ואוכלים. קנינו. אני גם מתענג על שישיית אוייסטרים טריים בדוכן האוייסטרים שבשוק. חמישה אירו לשישייה, בארץ כל אוייסטר עולה 30 ₪, תחשבו לבד. חגית מתעדת את האירוע, אוייסטרים זה לא הטעם שלה. עכשיו צריך יין, אנחנו בבורדו, לא? חיפשנו ומצאנו חנות יין פתוחה, מבצע לא פשוט ביום ראשון, אפילו בבורדו. המוכר ב-Magnum de Bordeaux היה פשוט מקסים. הוא ביקש לדעת מה אנחנו מחפשים – אזור, שנה, מחיר – ואחרי שסיפקנו את הנתונים (מי שלא זוכר יכול להתרענן בפרק הראשון של המסע הזה) הוא התרוצץ ברחבי החנות להביא לנו את שלושת הבקבוקים המושלמים עבורנו. נראה אחרי שנשתה אותם אם הוא צדק. בנוסף, ביקשנו יין לבן לארוחת הצהריים. הוא ביקש לדעת מה אוכלים (גבינת עזים) וחזר עם בקבוק יין קר אותו הוא פתח עבורנו בחגיגיות. אני מתבייש לספר כמה השארנו בחנות הזאת, אבל אם לשפוט על פי היין הלבן ששתינו והתמוגגנו, זו הייתה השקעה מצוינת. את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים, כמו כל הצרפתים, על הדשא ליד טיילת נהר גרון. עוד מקום מקסים בעיר המקסימה הזאת. טיילת רחבה, מלאה פינות חמד וכיכרות רחבות. כיף גדול.
אחרי האוכל אנחנו יוצאים למסע קניות קצר במדרחוב סנט קטרין, מדרחוב הקניות של בורדו, שמעבר לכל החנויות, הוא גם רחוב יפהפה. הוא מסתיים בכיכר Place de la Comédie בו נמצא התיאטרון הגדול של בורדו - Grand Theatre. זוהי בעצם יצירת אומנות ארכיטקטונית שנבנתה בסגנון ניאו-קלאסי עם עמודי ענק ופסלים בראשם, בין השנים 1773-1780, ומשמשת כיום כתיאטרון (מפתיע). הכיכר העצומה מובילה אותנו לשדרת טורני - Allée de Tourny המובילה לכיכר טורני בה ניצב פסל של Tourny, האדמיניסטרטור (המנכ"ל העירייה?) של בורדו מהמאה ה-19 שהיה אחד המובילים של ימי הזהב של העיר. בשדרה אנחנו נתקלים בעוד אחד מהאייקונים של בורדו – מסעדת ל'אנטרקוט. בכל שעה בה המסעדה פתוחה משתרך בכניסה תור ארוך של סועדים הממתינים להיכנס. אי אפשר להזמין מקום בל'אנטרקוט, אז פשוט באים ועומדים בתור, לפעמים שעה ויותר. ויתרנו.
את הסיור אנחנו מסיימים בכיכר הבורסה / Palais Royal – ככר רחבת ידיים שהוקמה במאה ה-17 על גדת נהר הגרון. מצדה האחד היא תחומה ע"י הבורסה של בורדו ומכאן שמה, ומצדה השני מוזיאון Palias Royal. במרכזה מזרקה יפהפייה של ויסקונטי משנת 1869 בשם - The fountain of the Three Graces – מראה מרהיב בלילה כשהיא מוארת.
אנחנו חוזרים למלון למנוחה קצרה ויוצאים לתור את העיר בשעת לילה כשהיא מוארת. מחזה מרהיב. כל המבנים מוארים בצבעים שונים, שווה סיור לילה. ארוחת ערב אנחנו אוכלים במסעדה קטנה ברחוב הכובע האדום, רחוב המסעדות של בורדו. היום קל יותר למצוא מקום במסעדה, יום ראשון הוא כנראה לא יום יציאה של הצרפתים.
זהו. נגמר. באמת. מחר אנחנו חוזרים לפריס ברכבת וטסים ארצה.
היה חופש מהמם!
להתראות בהרפתקה הבאה של "זקנים חסרי מנוח".
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
