חדי העין שביניכם ודאי שוב שמו לב לשינוי בכותרת הפוסט ביחס לפוסטים קודמים שפרסמתי על שביל ישראל. בסדר, תצחקו עלינו, אתם צודקים. התחלנו את נחל עמוד באוקטובר 2015 ואנחנו מסיימים אותו היום, באוקטובר 2016. כשהתחלתי את סידרת הפוסטים על השביל אמרתי לכם שזה ייקח לנו איזה 4 וחצי שנים. אז טעיתי, טעות, טועים, טעינו (כנאמר במקורות), זה ייקח לנו שש שנים. אבל אני מבטיח שמי שיעקוב אחרינו בסבלנות, יזכה להיכנס אתנו יום אחד בשערי ק"ק אילת.
אז כמו שהבנתם, עברה שנה ואנחנו עדיין באמצע נחל עמוד. החלטנו לצאת ליומיים בחוה"מ סוכות (למרות שכל עמישראל בטבע) ולנסות לסיים את נחל עמוד ועוד קצת. יצאנו בערב יום חמישי ואחרי קצת פקקים של חג עצרנו לארוחת ערב ב"נחלה בטבע". אם לא שמעתם על המקום, אתם לא לבד, גם אנחנו לא הכרנו אותו. זה מקום קטן ונחמד בצומת נחל צלמון, שעל כביש 65. בעצם זו לא צומת, זה "מחלף נחל צלמון דרום", כי אחרי ההרחבה של כביש 65 יש כאן ממש מחלף. אתם יורדים מכביש 65 לכיוון מגדל, ומיד לאחר הירידה רואים מימין את הכניסה ל"נחלה בטבע". המקום הוא שילוב של אוהל אירוח דרוזי ומסעדה, והוא שייך למשפחה מכפר מרר הסמוך. מקום נחמד לארוחה קלה. חומוס טוב, לבנה טעימה ותבשילים דרוזים מסורתיים – מנסף, ממולאים, ועוד. האוכל טעים וטרי, הנוף מדהים, השירות אדיב, רק המחיר קצת מוגזם. אולי בתל אביב אתם מצפים לשלם 275 ₪ לארוחת ערב קלה לארבעה (עם מנת בשר קטנה ובלי יין או בירה), אבל לא כאן. גם האירוח לא זול – 250 ₪ לאדם ללילה, אבל הוא כולל ארוחות בוקר וערב. אחרי האוכל אנחנו ממשיכים לנחל עמוד ופורשים שקי שינה קצת מעל המשאבות של מקורות שליד הגשר החדש של כביש 85.
קפה זריז של בוקר ואנחנו יורדים לנחל עמוד בצינור חדש ונוח שהותקן ע"י מע"צ מתחת לכביש 85 החדש. אנחנו הולכים לצד הנחל לפי סימון שביל ישראל וקצת שלטי הכוונה חדשים של מע"צ. הדרך עוברת בסבך הצמחייה שבתוך הנחל ועל גדתו המזרחית. בערך קילומטר אחרי כביש 85 אנחנו עוברים לגדה המערבית של הנחל והולכים מתחת למצוקי נחל עמוד המדהימים המתנשאים גבוה מעלינו. למרות היום החם, ההליכה כאן בצל המצוקים ממש נעימה. אחרי עוד כ-2.5 ק"מ אנחנו מגיעים לסיפון של המוביל הארצי. את שני טורי מדרגות הבטון העצומות משני צדי הנחל אי אפשר לפספס. הסיפון מוריד את מי המוביל מגובה של 150 מ' אל אפיק הנחל וחזרה לגובה 150 מ' בגדה המערבית בכח חוק כלים שלובים בלבד. מדהים!! שיעור פיסיקה באמצע שביל ישראל!!!
בהמשך אנחנו עוברים ליד אזור קינון הנשרים שנמצא על המצוקים בצד המזרחי של הנחל, אבל היום יש כאן רק יונים. עוד כשני ק"מ, הנחל הופך פחות ופחות קניוני, אפיקו הופך סבוך יותר, ואנחנו ליד ה"עמוד" - צוק סלע צר וגבוה שעל שמו בעצם קרוי הנחל. באביב זורם כאן (לפעמים) עין עמוד, אבל עכשיו הכל יבש. במצוק המערבי, ממש מעלינו, נמצא פתחה של מערת עמוד, שבה התגלה עוד בשנות השישים שלד כמעט שלם של אדם קדמון ניאנדרטלי.
סבך של קנים מוביל אותנו למעבר מתחת לכביש חוקוק (כביש 8077), שאחריו הנחל נפתח לכיוון הכינרת. השטח כולו מלא חצבים מרהיבים בשיא פריחתם. נראה שמתקרב הסתיו, אבל מזג האוויר לא שמע על כך, כי חם מאוד היום. אנחנו הולכים בשביל המסומן שחור (ים אל ים) מתחת למערת גולגולת (או זוטייה) ומערת אמירה, שגם בהן נמצאו שרידי אדם קדמון ("אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי"), עד לאזור המטעים של גינוסר. כאן אנחנו נפרדים משביל ים אל ים (השחור) וממשיכים עם סימון שביל ישראל. הדרך כאן רחבה ונוחה, ורק חשוב לשים לב לסימון השביל, כי יש כאן המון שבילי חיים ואפשר בקלות ללכת לאיבוד. עד כאן הלכנו 8 ק"מ לפי שעון ג'רמין המשוכלל של עידו, שגם נותן גבהים וכיוונים וקצב הליכה, אבל נחסוך מכם.
אנחנו צועדים בין מטעי בננות ואבוקדו לכיוון מגדל. מימין אנחנו חולפים על פני שביל כורכר שעולה לגבעת איילה ולשרידי הכפר הערבי ע'ויר אבו שושה שננטש ב-48. קצת בהמשך אנחנו חוצים את שפך נחל צלמון ומגיעים לטחנת הקמח "טחונת אל-קבו" (טחנת המרתף). זוהי טחנת קמח גדולה שפעלה עד שנות העשרים של המאה הקודמת בכוח המים המגיעים מעין דישנה ומעין רביד שבנחל צלמון. עוד קצת הליכה בין המטעים ואנחנו בכניסה למושבה מגדל.
עוד מימי בית שני, התקיים כאן יישוב יהודי בשם "מגדלא", הידוע כמקום הולדתה של מרים המגדלית (מריה מגדלנה). בתחילת המאה ה-20 ניסתה קבוצה של גרמנים קתולים להתיישב כאן ולחדש את הישוב, אך מהר מאוד חלו רוב המתיישבים במלריה וניסיון ההתיישבות כשל. בשנת 1909 (ימי העלייה השנייה), רכש האגרונום יוסף טריידל 6,000 דונם מהגרמנים, בכספים שנתרמו ע"י פרופ' אוטו ורבורג ויהודים עשירים מרוסיה. על אדמות אלה הוקמה כאן ב-1910 "אחוזת מוסקבה", חווה חקלאית שנוהלה ע"י משה גליקין ועיבדה את אדמות היישוב (ושוב תודה לוויקיפדיה). בין השאר עברו כאן, ב"חוות מגדל" כפי שכונתה בהמשך, א.ד. גורדון, יוסף טרומפלדור, יוסף חיים ברנר ואחרים. כיום חיים במגדל כ-2,000 תושבים המתפרנסים בעיקר מחקלאות ותיירות.
בכניסה למגדל אנחנו עוצרים ליד הבריכה של "עין נון" לקפה קטן, לא לחינם אנחנו סוחבים אתנו את ערכת הקפה המשודרגת שירדן הביאה לנו מדרום אמריקה. כיוון שסוכות עכשיו, המקום עמוס מטיילים וריח המנגלים שולט, אבל המעיין והבריכה הרומית שלידו הם נקודה מעולה להפסקה ביום חם ליד המים הקרירים בצל האקליפטוסים. אחרי ההפסקה אנחנו ממשיכים לאורך השביל עד כביש 90, והולכים לצדו כקילומטר, כמעט עד כביש 807 העולה לצומת צלמון. מכאן ממשיכים מערבה לכניסה לישוב הבדואי ואדי אל חמאם, שם אנחנו מסיימים את ההליכה היום. אורך המסלול שלנו היום היה 13 ק"מ ודרגת הקושי קלילה.
איך שאנחנו מתחילים לדון על "מאיפה מזמינים מונית", אני מזהה אחת ממש ביציאה מהישוב, נפנוף קצר ואנחנו במונית של עדאווי מטורען, שעובד בטבריה ובדיוק יצא מתפילת יום שישי במסגד של ואדי אל חמאם. קצת לא נעים לו (ולנו) שהוא היה צריך להוריד מהמונית טרמפיסט שרצה להגיע אתו לטבריה, אבל "פרנסה זה פרנסה" הוא אומר לנו. בחור חביב עדאווי, אחרי קצת עידוד מעידו, הוא מספר לנו שיש לו חמישה ילדים, ושהבת הגדולה היא אחות מוסמכת בירושלים. הוא קצת מקטר על טבריה שהפכה בשנים האחרונות לעיר דתית שהכל בה סגור בשבתות. "אין פרנסה בשישי-שבת" הוא אומר לנו, "גם התיירים לא יוצאים לשום מקום, כי הכל סגור". אנחנו נפרדים מעדאווי ליד הרכב שמחכה בכניסה לנחל עמוד ומבטיחים להזמין אותו גם מחר.
אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל השריטה שלי זה מקלחת. אני יכול לצעוד ימים, בחום ובשמש, באבק ובגשם, אבל בסוף כל יום צעידה אני חייב מקלחת. בלי זה אני לא ממשיך. עקב לחץ המטיילים של חוה"מ סוכות, אנחנו די מתקשים למצוא מקלחת, ומסיימים את היום אצל אחותי יעל במשמר העמק (אמרתי לכם שאני חייב מקלחת, לא?), שבהתראה של דקות מארגנת לנו מקלחות (כולנו התקלחנו, למרות הגיחוך של עידו), קפה, עוגות, ארוחת ערב מפוארת ומקום לישון, תותחית אחותי!!!
זהו, סיימנו עוד יום בשביל.
