גם את היום אנחנו מתחילים בשוק איכרים ואומנים. הפעם בליסמור (Lismor), ממש ליד הטירה. זה שוק קצת יותר טוב מאתמול, אבל רק קצת. יש כאן בעיקר "אומנים" שמוכרים עבודות יד, קצת אוכל ודוכן ירקות עצוב אחד. אנחנו קונים קצת שטויות, שותים קפה ממש טוב מעגלת קפה קטנה, וממשיכים בדרכנו.
התחנה הראשונה שלנו היום היא מידלטון (Midleton), עיירה קטנה ובלתי משמעותית, מלבד העובדה שבה שוכנת מבשלת ג׳מיסון, שבה מכינים את הוויסקי הכי מפורסם של אירלנד כבר כמעט 200 שנים, מ- 1825.
אנחנו מצטרפים לסיור במבשלה (24 אירו לאדם, 18 לזקנים) עם ג’ינג’י צעיר שמשתדל נורא לדבר לאט. זה לא מצליח לו כל הזמן, אבל את הרוב אנחנו מצליחים להבין. החברה הוקמה בדבלין ב-1780, וכאמור פועלת כאן, במידלטון משנת 1825. את הוויסקי של ג'מיסון עושים משלושה מרכיבים בלבד - שעורה, מים ושמרים. בשלב ראשון מנביטים את השעורה, מערבבים שעורה מונבטת ולא מונבטת ביחס שמתאים לכל וויסקי שמכינים, טוחנים את הגרעינים ומערבבים עם מים, מוסיפים שמרים וקדימה להתססה במכלי 200 קוב (!). זה בעצם שלב של הכנת בירה. מכאן הנוזל הולך למיכלי הזיקוק (הסירים) ועובר זיקוק משולש, שזה מה שמאפיין וויסקי אירי. הוויסקי הסקוטי מזוקק פעמיים והאמריקאי רק פעם אחת, אבל כאן מזקקים 3 פעמים.
בסוף התהליך מגיעים לנוזל בחוזק חבית של 84% אלכוהול בסירים ו-94% במתססות החדשות. בתום הזיקוק, הנוזל (עדיין אסור לקרוא לו וויסקי, כי וויסקי זה רק מי שעבר הבשלה בחביות לפחות שלוש שנים), מדולל במים ל-64%, עובר לחביות והולך לנוח בין שלוש ל- 12 שנים. בסוף התהליך מדללים אותו שוב במים ל- 40%, שזה החוזק הסופי של הוויסקי של ג'מיסון. הסיור היה מדהים, ובסופו טעמנו וויסקי אמריקאי (נורא), וויסקי סקוטי מעושן (רק לאוהבי הז'אנר) וויסקי אירי של ג'מיסון (מעולה). זאת הפעם הראשונה שחגית נהנית מוויסקי. זה כבר יעלה לנו....
לאחר הסיור קיבלנו משקה על חשבון הבית בבר של המבשלה – ג'מיסון קלאסי עם ג'ינג'ר-אייל שהיה ממש מעולה, וקנינו קצת וויסקי לקחת איתנו. ביקור מעולה, למדנו המון ויצאנו קצת שיכורים ומאוד שמחים. טיפ – מומלץ ביותר לבקר כאן, וחובה להצטרף לסיור.
אנחנו ממשיכים לטירת בלארני (Blarney) שליד העיר קורק (Cork), העיר הגדולה של דרום אירלנד, ויש האומרים בירתה האמיתית. הטירה נבנתה ב-1446 ע"י קורמק מקארתי. לפי הסיפור, המלכה אליזבת הראשונה רצתה להשתלט על הטירה, ושלחה לכאן את הרוזן מלסטר כדי לרכוש אותה מידי מקארתי שלא ממש רצה למכור, ולכן בכל פעם שהתחיל משא ומתן בנושא, הוא ערך משתה או מצא דרך אחרת לעכב את הביצוע. כאשר המלכה ביקשה דיווחי התקדמות שלח לה הרוזן הודעות ארוכות ובלתי ברורות. יש האומרים שהמלכה כל כך כעסה עד שהעירה שהדיווחים של הרוזן היו כולם 'בלארני', שהפכה למילה נרדפת ל"שקרים מוחלטים" באנגלית של אותה תקופה.
גני טירת בלארני משתרעים על למעלה מ-60 דונם של פארקים רחבי ידיים הכוללים גנים, שדרות, ארבורטומים, מפלים ותעלות מים.
אנחנו מטיילים בגנים שעתיים, וקצת מתעלמים מהטירה, כי הדבר היחיד שכולם עושים בה זה מטפסים למגדל הטירה לנשק את אבן בלרני, מה שאם תעשו את זה נכון, יהפוך אתכם לעורכי דין מעולים. לפי האגדה, מי שמנשק את האבן כשהוא תלוי ברגליו למעלה "לעולם לא יחסרו לו מילים". עניין אירי פנימי.
אבל הגן מרהיב!!!! טיפ- לאוהבי טבע וגנים, שווה לבוא לאירלנד רק בשביל הגן הזה. יש כאן מאות עצים מכל העולם נטועים על מדשאות רחבות ידים, המוני פרחים עונתיים שעכשיו בשיא פריחתם. בגן הסלעים יש פינות חמד עם פסלים של מפלצות ומכשפות. בגן הרעל יש אוסף מגניב ביותר של צמחים רעילים. חלקם אפילו מוגנים בכלובים כדי למנוע מאנשים או חיות לאכול אותם. בגן הטורפים יש אוסף צמחים טורפים ובגן השרכים - אוסף שרכים. בקיצור מ ה מ ם !!!
אנחנו נפרדים בעצב מהגנים, סוגרים אותם בחמש אחה"צ, ונוסעים לאי קוב (Cobh), שהוא יותר חצי אי מאי, הנמצא כחצי שעה נסיעה מקורק. הוא שווה ביקור רק אם יש לכם זמן. העיירה קוב, העיירה הגדולה באי, היא עיירת חוף נעימה, עם נמל דייג קטן, קתדרלה עצומה ממש מעל הנמל עם נוף מרהיב, ובתים צבעוניים. לא משהו יוצא דופן, אבל האווירה ממש נעימה, במיוחד במזג אוויר חם ונעים כמו היום, כשכל האירים על החוף, ובפאב המקומי מופיע זמר אירי ששומעים אותו מכל פינה בעיירה. אנחנו מסתובבים קצת בעיירה, מצלמים המון בתים בכל צבעי הקשת, שותים קפה וממשיכים לכיוון הבית.
ארוחת ערב אנחנו מחליטים לאכול בפאב An Cruiscin Lan בווילירסטאון, העיירה הגדולה (276 תושבים) שליד הבית שלנו. האירים ממש אוהבים לשתות ויש כאן קבוצה די גדולה שהגיעה באוטובוס לפאב ובסוף הערב יחזרו איתו הביתה. רעיון מעולה. ככה אפשר לשתות בלי חשש מהנהיגה הביתה. בעלת המקום ממש מתלהבת מהישראלים הראשונים אי פעם שפוקדים את הפאב שלה (אנחנו), ורצה להכין סלט למיכלי, שלא אוכלת שום דבר מהתפריט הכולל פיצות והמבורגרים. הגיניס מעולה, כרגיל. אנחנו מבלים כאן שעה קלה בנסיונות להבין שיכורים אירים שמנסים לספר לנו משהו, ובהאזנה לשירה האדירה הבוקעת מגרונות החברים. חווייה !!!
היה יום 10!!!