הבוקר אנחנו עוזבים את המלון ונפרדים מקנגו, הוא באמת מחזיק מקום נהדר ונותן יחס נפלא למבקרים (נתנו לו 9.3 בבוקינג.קום). כדי לחסוך את העצירה לארוחת הבוקר, אנחנו עוצרים לקצת קניות ב- 7/11, ה"קונביני" היותר מוכר של היפנים. כאן המקום להרחיב קצת (כמובטח) על משמעות ה"קונביני" בתרבות היפנית. היפנים התאהבו בחנויות הנוחות האמריקניות (Convenience Store) והחליטו להעתיק את הקונספט. כמו כל דבר שהם עושים, הם הצליחו להתעלות על המקור. יש כאן "קונביני" (השם היפני של ה- (Convenience Store בכל פינה. אפילו רשת 7/11 האמריקאית הקימה כאן רשת שלמה של חנויות. ומה ב"קונביני"? הכל!!! ממצרכים בסיסיים כמו נייר טואלט, כבלים לטלפונים ומשקפי ראיה, דרך סופרמרקט של מוצרי מזון, ועד גולת הכותרת (לפחות עבורינו, התיירים) – האוכל המוכן. אפשר לקנות כאן סושי ברמה מעולה (לא כמו בסושיות יפניות אמיתיות, אבל לא רואה ממטר כל סושי מערבי), דרך סנדוויצ'ים עם כל דבר אפשרי, כולל איטריות ראמן, עוף בטריאקי וקצפת עם תותים, ועד אוכל חם המוכן במקום. גן עדן למי שאין לו זמן למסעדות ועדיין מסרב (כמונו) לאכול מקדונלדס. הכל טרי, טעים (עניין של טעם כמובן) וממש זול. ארוחה מלאה לארבעה בקונביני לא עברה אצלנו את המאה שקלים.
היום אנחנו נוסעים לאיי האומנות. סידרת איים קטנים מדרום לאי הונשו, לא רחוק מהירושימה, המפורסמים במוזאונים הרבים הנמצאים בהם. אנחנו נעבור בדרך האיים (Shimanami Kaido) - כביש ודרך אופניים באורך 60 ק"מ המחברים את האי הראשי - הונשו - עם האי Shikoku, בסדרה של גשרים על פני שישה איים. אנחנו נתחיל את היום ב"אוקונושימה" - אי הארנבים – אליו נגיע במעבורת. משם נמשיך במעבורת ל"אומישימה" ומשם ב"דרך האיים" עד "מוקאישימה" – האי בו נלון הלילה.
הדרך לאוקונושימה עוברת האזורים הכפריים של הונשו, הרחק ממרכזי תיירות. כפרים יפניים קטנים, מקדשים, שדות אורז והמון נוף מרהיב. אנחנו מגיעים ל-Tadano-Umi, עיירה קטנה ממנה מפליגה המעבורת, ונכנסים למשרד הכרטיסים לקנות כרטיסי מעבורת. "משרד הכרטיסים" הוא בעצם מכונה אוטומטית לממכר כרטיסים, שכל ההוראות עליה כתובות, איך לא, ביפנית בלבד. לקח קצת זמן, ועזרה של המוכרת בקיוסק הסמוך, אבל הצלחנו (אנחנו מקווים). המכוון של המעבורת (יפני בן שבעים לפחות) מעמיד אותנו בראש שורת הרכבים, אולי בגלל הנימוס היפני, ואולי כי הגענו ראשונים.
הוא עושה הכל ביפנית שוטפת, ונעזר בהרבה סימני ידיים. בשלב כלשהו מנסה אחד היפנים שבאו לבקר באי, להסביר לנו שעדיף לנו להשאיר את הרכב ולנסוע הלוך ושוב במעבורת. "זה הרבה יותר זול" הוא מסביר לנו. הסברנו בחזרה שאנחנו מתכוונים להמשיך לאומישימה, ולא לחזור להירושימה, ולכן אנחנו עולים עם הרכב. הוא לא ממש השתכנע שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים.
ההפלגה לאי הארנבים אורכת כרבע שעה והיא ממש יפה. המעבורת מפליגה בין איונים קטנטנים, ואפשר לראות כבר את הגשרים העצומים של דרך האיים. אוקונושימה הוא אי ממש קטנטן, שבין השנים 1929-1945, לפני ובמהלך מלחמת העולם ה-2, ביצעה עליו יפן ניסויים ביצור גזים רעילים. אומרים שיוצרו כאן מעל 6,000 טון גז חרדל. מאז הופסק המחקר והיצור, שהרי יפן הובסה במלחמת העולם השניה, וכיום ישנה באי הפסטורלי הזה כמות עצומה של ארנבים, שיש הטוענים שהם צאצאים של ארנבי המעבדה ששימשו לביצוע הניסויים.
אנחנו מעבירים שעה וחצי בטיול באי והאכלת הארנבים הידידותיים באוכל שקנינו במיוחד. היפנים מביאים מהבית חסה, גזר וכל מיני ירקות, והארנבים כאן ממש שמנמנים. יש כאן הוראות מדוייקות מה מותר ומה אסור – לא להרים ארנבים באוזניים, לא לקחת ארנבים הביתה ולא להביא לכאן את הארנב שהחלטתם שנמאס לכם ממנו. אבל מותר להאכיל ומותר ללטף את אלה שמסכימים לכם.
אחרי הביקור ממשיכים (הצלחנו!! הכרטיס שקנינו תקף גם להמשך ההפלגה!!) במעבורת לאומישימה, האי השכן. ונוסעים לבקר במקדש Oyamazumi הידוע בעיקר באוסף חרבות ושריונות הסמוראים. יש כאן כ-80% מהנשק הסמוראי המקורי ביפן, ואנשים מגיעים לכאן במיוחד כדי לבקר במוזיאון בו הם שמורים. אכן חוויה מרתקת, שמלמדת המון על התקופה הזו ביפן. יש כאן חרבות ושריונות החל משנת 700 ועד 1700 לספירה. אלף שנות היסטוריה של סמוראים. שווה ביקור. כמובן שהחתמנו את הגושווין שלנו גם כאן.
מתחיל להיות מאוחר, אנחנו עייפים, אז קדימה למלון. מוותרים על המוזיאונים הרבים שבאי, כי במזג האוויר המדהים הזה, עדיף לטייל על החופים ולהינות מהנוף המרהיב של האיים הירוקים, הים הכחול והגשרים העצומים. אמנות יפנית נשאיר לימי גשם.
המלון שלנן Gamigami guesthouse, הוא לא באמת מלון, הוא יותר הוסטל לרוכבי אופניים. לא נרחיב, אבל הוא קיבל אצלי 6.5 בבוקינג.קום, מה שאומר שלא ממש התלהבנו ממנו. מה שכן, הוא יושב על קו המים בנוף מדהים. גם זה משהו.
ארוחת ערב אנחנו נוסעים לאכול באונומיצ'י, לא כי אנחנו רוצים, אלא כי אין ממש מסעדות באי שלנו. במדרחוב של העיירה אנחנו מוצאים מסעדת פועלים שנקראת Odenya, המנוהלת ע"י זוג יפנים שלדעתנו ביחד הם כבר בני 200 שנה. אין להם מילה אנגלית, אבל האוכל מריח טוב, אנחנו רעבים, והמסעדה היחידה שמצאנו, מלבד Odenya, מלאה עד אפס מקום. בתנועות ידיים אנחנו מצליחים להזמין את התבשיל היומי, שלמרות החששות מתגלה כממש ממש טעים. אנחנו מחליטים להזמין אפילו מנה נוספת, למרות שחצי מהמרכיבים אנחנו לא ממש מזהים. פשוט טעים. לסיום אנחנו גם מצטלמים עם סבא וסבתא. עשינו להם את היום.
לילה טוב מיפן, מדינה מדהימה, אנחנו מאוהבים!!!
